תא (ת"א) 28754-08-11 מורן גבע נ' קפה אמיליה בע"מ ואח'
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 26/11/2013
על ידי כב' השופטת: יעל הניג
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את העירייה ואת מפעילי בית הקפה לפצות לקוחה בשל נזק גוף שהגרם לה כאשר מעדה בסיס שמשיה מבטון, אליו לא חוברה שמשייה ואשר היה ממוקם על המדרכה כאשר מיהרה לפנות את מקומה בבית הקפה בעקבות הודעה על חפץ חשוד?
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את העיריה ואת מפעילי בית הקפה לפצות את הנפגעת בחלקים שווים.
מתוך פסק הדין:
" מוסכמות : התאונה אכן אירעה, מחוץ לבית הקפה ניצבה פטרייה, לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, אליהו ואיילון מכסות את אחריותן של אמיליה ושל העירייה כלפי צדדים שלישיים."
"ככל שקיימת מחלוקת לגבי המיקום המדויק של הפטרייה, אני קובעת שמוקמה כפי שסימנה התובעת בתמונה מס. 1, לצד ובסמוך מאוד לאדניות אותן הציבה אמיליה והתוחמות את שטח בית הקפה, ביחס למדרכה. קביעה זו מתיישבת עם השימוש בפטרייה, על ידי המפעילים הקודמים של בית הקפה, לנוחות האורחים של בית הקפה. הגם שמימדי הפטרייה אינם מזעריים, הרי לאור מיקומה, היא אינה נגלית לעיני היוצא מבית הקפה, אפילו הוא יוצא באור יום, ודאי לא לעיני היוצא בחיפזון ובבהילות.
התובעת הוכיחה שהפטרייה הינה מכשול ומפגע.
ההתרחשות עליה העידה התובעת ולמעשה אינה נשללת על ידי חפץ, מלמדת שהתובעת מעדה על המפגע וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף.
התובעת הוכיחה עובדתית את התרחשות התאונה ואת קשר הגרימה בין מיקום הפטרייה לבין התאונה. "
"עירייה חבה לתובעת חובת זהירות בהיותה הרשות המקומית האחראית בין היתר על בטיחות הדרכים בשטחה. אכן, רחובות ומדרכות העיר אינם משטח סטרילי ואין מקום לדרוש מהעירייה לבדוק אותם בכל עת באמצעות פלס ולהציב פקח בכל נקודה ונקודה של הדרך הציבורית. כמו כן אין להטיל עליה אחריות לכל בור וסדק בכביש, הגם שחלקם נגרמים מעצם השימוש ולעיתים מפגעי בלאי וכוחות טבע [ע"א [מח – ירושלים] 4344/97 ג'ני כהן נ' עיריית רמת גן, פורסם בנבו]. אך אין גם לצפות מעוברי אורח שיהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות וממכשולים ברחובה של עיר [ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם, פורסם בנבו]. הפסיקה הבחינה בין סיכונים "סבירים" או "טבעיים" או "רגילים" לבין החורגים מכך. הפסיקה משתמשת במבחני אצבע על מנת לעמוד על סבירות הסיכון, כך למשל, מידת החריגה ממצב דברים רגיל, קיומו של גורם הפתעה, מיקום הדבר היוצר את הסיכון ועוד. רשות מקומית עלולה להימצא רשלנית עת אינה נוקטת צעדים למניעת מפגע בדמותו של בור במדרכה [ת"א (שלום י-ם) 4542/02 פנחס נ' עיריית ירושלים, פורסם בנבו].
לא כל סיכון שהתממש מקים אחריות מצד אחד, ומצד שני, לא כל סיכון חוסה תחת שלילת "משטח סטרילי". לא בכל מקרה מתקיימים כל המבחנים והשיקולים במצטבר, באופן מלא או חלקי. לעיתים תכריע עוצמת החריגה ממצב דברים רגיל גם בהיעדר שיקולים נוספים. לעיתים נוצר מעין פרדוקס כאשר דווקא עוצמת החריגה תאפשר הטלת אשם תורם משמעותי על הניזוק שהיה צריך להבחין בה [ת.א. [של – ת"א] 75178/04, ניסל נ' עיריית בני ברק, פורסם בנבו].
לענייננו, מיקומה המפתיע של הפטרייה, מימדיה ותכונותיה, מייצרות סיכון בלתי סביר ובלתי רגיל, שאינו נובע מבלאי או משימוש שוטף בדרך הציבורית, אלא מבנייה מודעת, תכליתית ומכוונת. הפטרייה גלויה לעין כל, ודאי לעיני פקחי העירייה המסיירים במקום, כפי שהעידה קורן. העירייה מקפידה במתן היתר הפעלת עסק ובפרט במתן היתר להעמדת שולחנות וכיסאות על המדרכה, לאסור בין היתר על הנחת "כל דבר וחפץ אחר" זולת שולחנות, כיסאות, או גידור שהותרו. אשר לשמשיות, היא מתנה את הצבתן בתחום השטח המאושר ובלבד שלא יפריעו למעבר של הולכי רגל ... " [סעיף 3 [ב] להיתר שהוציאה לאמיליה ואשר הוגש כחלק מתצהירה של קורן ["ההיתר"].
העירייה חבה חובה קונקרטית כלפי התובעת, לאכוף את תנאי הבטיחות אותם הציבה היא עצמה.
העירייה לא התחילה להוכיח שנקטה באמצעי פיקוח כלשהם, ודאי לא באמצעים סבירים, על מנת לאכוף את דרישות הבטיחות שהיא עצמה הציבה בהיתר. סילקו העיד שלא היה אחראי על האזור של בית הקפה. קורן לא ידעה להעיד על טיפול במפגעים אך העידה שאגף הפיקוח אמור לקנוס את מי שמפר את ההיתר. עוד העידה, שגם אם ניתן היתר למפעיל עסק קודם, וגם אם המפעיל החדש מקבל היתר באותם תנאים וגם אם העירייה אינה בודקת בעת מתן ההיתר, האם עומד המפעיל החדש בתנאי ההיתר, עדיין "עובר הפיקוח העירוני ובודק שאין חריגה מכל תנאי ההיתר [עמ' 24 – 25]
העירייה חדלה בפיקוח על אמיליה ובכך הפרה את חובתה כלפי התובעת.
אמיליה מצידה חייבת לעמוד בתנאי ההיתר לא רק מפני היותה בעל עסק, אלא עקב השימוש במדרכה כדרך גישה לבית הקפה שלה. בהתנהגותה ובהטלת תפקיד הפינוי על קבלן לגרסת חפץ, היא מגלה שהייתה מודעת לכל אלה. היא לא דאגה לכך שהקבלן יבצע את תפקידו ולא דאגה לכך שיסיר מפגע מדרך הגישה לבית הקפה.
אמיליה חבה חובה קונקרטית כלפי התובעת והפרה חובתה.
הותרת הפטרייה על מקומה, היא הגורם העובדתי לתאונה. הפטרייה והמעידה עליה, נתונה בטווח הסיכונים הצפויים והניתנים לצפייה וכך גם קשר הגרימה .
התובעת הוכיחה גם קשר גרימה משפטי.
על העירייה ועל אמיליה לפצות את התובעת על נזקיה. "
"אקצר, לאור מיקומה הסמוי מהעין של הפטרייה, בפרט לאור חפזונה של התובעת ובהילות יציאתה, שאירעו כתוצאה מאיום חיצוני, אין מקום לייחס לה אשם תורם כלל ועיקר. "
"העירייה הטילה חובות על אמיליה. העירייה לא אכפה את החובות על אמיליה. אמיליה מצידה לא קיימה את החובות המוטלות עליה. מחדלי העירייה ואמיליה אינם מסתכמים במישור הרגולציה וההיתרים. כל אחת מהן הפרה כלפי התובעת חובת זהירות מהותית. כל אחת מהן ביצעה כלפיה עוולה ושתיהן בגדר "מעוולים יחד". לפי סעיף 84 [ב] לפקודת הנזיקין ייקבעו דמי ההשתתפות בין מעוולים יחד "על פי הצדק והיושר ובהתחשב עם מידת אחריותו של כל אחד מהמעוולים לנזק.
26. העירייה לא הוכיחה שאמיליה היא זו שהציבה את הפטרייה. העירייה לא הוכיחה שבדקה ודאגה להסרת הפטרייה על ידי הבעלים הקודמים, לא בכלל ולא בפרט לאור ההיתר שקיבלו. אמיליה לא הוכיחה שעמדה בתנאי ההיתר, גם אם הפטרייה הוצבה על ידי הבעלים הקודמים. כל אחת מהן הפרה מצידה את החובה לדאוג להסרת המפגע – הפטרייה. אני סבורה שאחריותן בנסיבות העניין שווה.
העירייה ואמיליה מתחלקות ביחסים ביניהן בחלקים שווים. "
