חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אחריות המבטחת במכירת שרידי יאכטה

ההודעה על ביטול המכר (שלא עמד על הפרק) ניתנה על רקע חוסר כדאיות כלכלית בעסקה, והאטצלה הייתה בעיית הרישום

 

 

תא (ת"א) 46806-09-11‏ ‏ ברוך שטרן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 12/12/2013

 

על ידי כב' השופטת: חנה פלינר

 

עניינו של פסק הדין: האם חברת הביטוח שמכרה את שירידיה של יאכטה הסתירה מידע מהרוכש בנוגע למצב היאכטה (והאם היה על חברת הביטוח להציג בפניו את דו"ח השמאי)? והאם הפרה חברת הביטוח את התחייבותה להעביר את הבעלות על שם הרוכש, אם וככל שהיתה התחייבות כזו?

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לא זו אף זו. העובדה שהיאכטה הוכרזה כ"אובדן גמור" לא מנעה את אפשרות תיקונה, ובכך היו תמימי דעים המומחים כולם. היטיב לתאר זאת ברקת: "הכל אפשר לתקן. כל טוטאל לוסט אפשר לתקן. השאלה כמה זה יעלה ומה תהיינה ההוצאות" (עמ' 46 שו' 17-18). כלומר, היאכטה למרות מצבה הנזיוק היתה ניתנת לתיקון, והשאלה היא שוב של כדאיות כלכלית בלבד. הנתבעת לא הטעתה את התובע באשר למצבה של היאכטה; לא חיוותה את דעתה בנושא עלות התיקון ו/או התמורה אותה ניתן לקבל לאחר התיקון. אין זה מחובתה של הנתבעת לעשות כן. אם יש צורך בדבר מה נוסף, אזי ניתנה הודאתו של מומחה התובע לפיה גם אם דו"ח תלמור היה נמסר לתובע מראש, הדבר לא היה משנה דבר מבחינת הערכות התיקון..."

 

"מסקנתי הראשונה הינה כי לא ניתנה לתובע כל הבטחה להעביר את הבעלות במרשם כלי השיט על שמו תוך שלושה חודשים. לא זו אף זו, התובע כלל לא חפץ בהעברה שכזו ולכן לא עמד עליה. בסעיף 3 לתצהירו חשף התובע את כוונותיו הראשוניות, כוונות שעולות גם מהסכם השיתוף עם סיטבון – שיפוץ היאכטה ומכירתה כמשופצת לצד שלישי. מכאן, שהתובע חפץ בהעברת הבעלות ישירות על שם הקונה, שזהותו בעת רכישת השרידים טרם הייתה ידועה. התובע אישר זאת גם בעדותו, בפליטת פה, ורק לאחר מכן ניסה לתקן את עצמו..."

 

"לחלופין, וגם אם דעתי הייתה שונה בנוגע לחובתה של הנתבעת להצטייד מראש בייפוי כוח מטעם השותפים, סבורתני כי אי ביצוע העברת הבעלות על שם התובע כלל לא היוותה את הסיבה לאי השלמת עסקת המכר עם מלכיאל ואין כל קשר סיבתי בין עניין רישומי זה לבין הנזק הנטען, שלא הוכח. יש לזכור כי בחודש אוגוסט 2010 צייד צחורי את התובע במכתב המבהיר את נושא הבעלות; יש לזכור כי באותו מועד לא הייתה מניעה להעביר 6/7 מהבעלות על שם התובע, אולם לא באה כל דרישה לעשות כן; יש לזכור כי בסופו של יום המניעות להעברת הבעלות הוסרה. וחשוב מכל – הוראת סעיף 83 לחוק הספנות (כלי שיט) 1960 אכן קובעת כי : "רישום בפנקס הרישום אין בו משום ערובה לקניין". לפיכך, אם היה התובע משלים את השיפוץ ומעביר את החזקה לקונה, לאחר הסדרת נושא כושר השיט; מעביר בעלות ב 6/7 מהנכס ומוכיח בפניו כי הוגשה בקשה בנושא עזבונו של קדישביץ', נראה כי לא היה בכך כדי למנוע את ביצוע העסקה.

 

שוכנעתי כי ה"עסקה" עם מלכיאל לא יצאה אל הפועל בראש ובראשונה מפני שלא התגבשה כל עסקה – מלכיאל הינו ידיד של התובע (עמ' 23 שו' 27); הוא ראה את היאכטה מספר פעמים ומה שהיה חשוב לו היה "כושר שיט": "התובע הראה לי את הסירה בפעם הראשונה והקשר השני היה עם אבי סיטבון. הייתי שם עוד מספר פעמים, לא זכור לי כמה, ראיתי את הסירה בשלבים והובטח לי על-ידי אבי, הוא לקח מהמחסן חומר והבריק את הסירה, ואמר שתוך כמה חודשים הסירה תהיה במים אחרי שמהנדס בדק אותה עם כושר שיט כמובן וזהו. מה שביקשתי זה כושר שיט, בדיקת מהנדס במים" (הדגשות שלי, עמ' 25 שו' 13-17). כשנשאל מלכיאל ע"י בית המשפט מתי היה משלם את הכסף השיב: "מיד. ברגע שהיא הייתה במים ויש לה כושר שיט ומכתב ממהנדס, הייתי משלם. זה חשוב" (עמ' 26 שו' 28). מלכיאל הודה שעדיין לא ניהל משא ומתן על המחיר וזה כלל לא הוסכם..."

 

"מדברים אלו עולה תמונה ברורה – התובע וסיטבון חברו יחדיו לרכישה היאכטה הניזוקה; התובע הסתמך על הערכותיו של סיטבון לפיהן מדובר ב"סירה טובה שכדאי להשקיע בה" (התובע בעמ' 29 שו' 15-16); התובע לא שעה להזהרותיו של חברו ברקת; המשא ומתן נוהל לטענת התובע על ידי סיטבון (עמ' 30 שו' 14-15, שזו סיבה נוספת לדחיית הטענה בדבר ניהול משא ומתן בחוסר תום לב – המו"מ לשיטת התובע עצמו לא נוהל על ידו וסיטבון לא העיד בהליך זה); לאחר שרכש התובע את השרידים וסיטבון החל בעבודות השיפוץ, הסתבר כי אלו יקרות מהערכה ו/או השיטה בה בוצע התיקון יגרום לאיבוד תכונות הסירה (מומחה התובע בעמ' 14 שו' 28), וכן כי לא היה כל בסיס לתמורה אותה ציפה התובע לקבל לאחר השיפוץ. בנקודה זו איני מקבלת את דבריו של מומחה התובע, ראו חקירתו בעמ' 18, וסוברת אני כי המחיר אותו שילמו השותפים בעת רכישת היאכטה על ידם (28,000$), אכן מהווה אינדקציה לשווי הריאלי אותו ניתן לקבל עבור היאכטה במצב תקין.

 

על רקע זה החלו להתפתח מחלוקות בין התובע לבין סיטבון; סיטבון העלה דרישות לתשלום בגין ביצוע העבודה, והתובע לא היה מוכן להשקיע מכיסו בשיפוץ היאכטה; באותו שלב כלל לא הייתה הצעה רצינית על הפרק לרכישת היאכטה. איני שוללת שבשלב כלשהו אכן עלה גם עניין העברת הרישום במרשם כלי השיט, אולם מסקנתי היא שלכל היותר מדובר היה ב"קש ששבר את גב הגמל", וגרם לתובע להודיע על ביטול העסקה. ודוק – ההודעה על ביטול העסקה ניתנה כארבעה חודשים לאחר שהתובע ידע על הבעיות ברישום, דבר המלמד אף הוא על המשקל המועט שהיה לנקודה זו, במסגרת השיקולים הכללים לזניחת רעיון שיפוץ היאכטה.

 

סיכום וסיום

לאור כל האמור לעיל קובעת אני כי ההודעה על ביטול עסקת המכר ניתנה על רקע חוסר כדאיות כלכלית בעסקה, והאטצלה הייתה בעיית הרישום; לא שוכנעתי שעמדה עסקת מכר על הפרק, ואם ככל שהייתה כזו אזי היא ירדה מן הפרק בגלל עניין השיפוץ. לפיכך, לא הוכח כל נזק מעבר לסכום הרכישה עצמה. לא מצאתי מקום להורות על השבה כיוון שלא שוכנעתי שהייתה הפרה, וככל שהייתה כזו אזי היא תוקנה והוסרה המניעות להעברת הרישום על שם התובע.

 

מכל הנימוקים הנ"ל, דין התביעה להידחות."

עבור לתוכן העמוד