פגיעה במשחק כדורת אינה תאונת עבודה

עבל (ארצי) 7159-10-12‏ ‏המוסד לביטוח לאומי נ' רון בוגוסלבסקי

בית המשפט: בית הדין הארצי לעבודה

פסק הדין ניתן ביום: 23/6/2014

על ידי כב' השופטים: סיגל דוידוב-מוטולה, עמירם רבינוביץ', ואביטל רימון-קפלן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המוסד לביטוח לאומי על פסיקת  בית הדין האזורי שהכיר בפגיעה שנגרמה לעובד במהלך "ליגת באולינג" שאורגנה על ידי מקום העבודה כתאונת עבודה?

בית הדין קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

" לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי אין הצדקה להכיר בפגיעתו של המשיב, בנסיבות המקרה, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. להלן יובאו נימוקינו לכך.

סעיף 79 לחוק קובע כי תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, היא תאונת עבודה. עם זאת, הבחינה אינה טכנית אלא מהותית ולכן עצם התרחשותה של תאונה מחוץ למקום העבודה או למהלך העבודה השגרתי לא די בה כדי לשלול הכרה באירוע תאונתי כפגיעה בעבודה; הפסיקה הכירה בכך כי "מקום עבודה אינו רק מקום בו מבוצעת עבודה להגשמת הפעילות של המעסיק" (עב"ל 468/03 תקווה חזן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 11.8.05), ולכן "פסעה יד ביד עם שינוי העיתים בעולם העבודה המודרני, והכירה גם בפעולות נופש או אירועים חברתיים כ'פעילות נלווית לעבודה' הכל בהתאם לנסיבות, ומתוך הכרה באינטרס של המעסיקים לתרום לגיבוש העובדים ורווחתם" (עב"ל 35152-11-10 אירנה זגורי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 3.12.12).

היינו, הפסיקה הכירה בכך שמקום עבודה אינו נמדד רק בפעילותו היצרנית או הכלכלית אלא מהווה מרקם כולל של יחסי עבודה ותרבות ארגונית, כך שבנסיבות

המתאימות – גם פעילות רווחה, נופש, ספורט, תרבות או השתלמות תוכר כ"פעילות נלווית לעבודה" הנופלת בגדרו של סעיף 79 לחוק, כל עוד ניתן לראות קשר סביר בינה לבין העבודה (עב"ל 195/97 עזבון המנוחה חיה גרוסמן ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 6.9.01; עב"ל 5452-01-12 עפרה מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 31.1.13).

במקרים בהם דנה הפסיקה בפעילויות ספורט - הוכרו הן כפעילות נלווית לעבודה, למשל, כאשר המעסיק זקף את זמן ההשתתפות ב"ליגה למקומות עבודה" במניין שעות העבודה (דב"ע לד/0-281 מיכה ליבנה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ו 85 (1974)) או כאשר נערך טורניר כדורסל להנצחת זכרו של חבר לעבודה (דב"ע נא/0-21 יצחק שפר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כג 233 (1991)). מאידך הובהר כי לא די באינטרס כוללני של המעסיק בגיבוש צוות העובדים, או ב"גאוות יחידה" מעצם לבישת פריט לבוש עם סמל המעסיק (עב"ל 1370/00 מירי סחייק - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 7.1.04) אלא יש להתרשם כי המעסיק היה מעורב באופן ישיר "בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התוכנית וכל כיוצ"ב" (עב"ל 1173/00 רונית עטר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 20.1.02; כן ראו את עב"ל 283/09 אורה בס - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 25.8.09; לדוגמאות של אירועי ספורט שלא הוכרו ראו את דב"ע מא/0-199 עודד גינזבורסקי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יג 364 (1982); דב"ע נא/0-92 ירדן הורן - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כג 393 (1991); עב"ל 239/98 מנחם מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לו 68 (2000)).

המטרה היא לפיכך לאתר איזו פגיעה, המתרחשת מחוץ למהלך הרגיל של העבודה, ראוי שתוגן במסגרת החוק ותיחשב כפגיעה בעבודה. לצורך כך "יש לבחון את גבולות האירוע והפעילות במהלכה נפגע העובד, תוך שיקבעו אופים, תכליתם ומהותם של האירוע והפעילות מושא התובענה" (עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן, [פורסם בנבו] מיום 10.12.07). המבחן שנקבע לצורך כך הינו כפול - ראשית יש לבחון את מהות האירוע במהלכו נגרמה הפגיעה בכללותו, בהתחשב במערכת יחסי העבודה במקום העבודה ומידת העניין שיש למעסיק באירוע; בשלב השני יש לבחון את הפעילות הספציפית בה היה מעורב העובד בעת שנפגע, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע שהוכר כ"פעילות נלווית לעבודה" (עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לז 209 (2002); כן ראו את עב"ל 31210-09-10 יובל מאירי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 13.11.11). 

מבחן העזר העיקרי שצוין בפסיקה הינו קיומו של אינטרס למעסיק באירוע או בפעילות מושא הדיון, כאשר מבחני המשנה הינם, בין היתר, מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת השתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות (ראו למשל את דב"ע מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי - רונית כנף, [פורסם בנבו] פד"ע כא 464 (1990); עב"ל 368/08 רינה עאמר - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 5.7.09). אין מדובר ברשימה סגורה, ואף אין צורך כי יתקיימו כל הסממנים המלמדים על זיקת המעסיק על מנת שייקבע כי הפעילות הינה "נלווית לעבודה". הבחינה תתבצע על סמך שקלול כלל הנסיבות; על פי מכלול צרכי מקום העבודה לרבות בהקשרי רווחה, יחסי אנוש, גיבוש חברתי והעשרה; ותוך לקיחה בחשבון של שינוי העיתים כמפורט לעיל.

במקרה שלפנינו, החוג הוקם ביוזמת החברה וכדרך לגבש בין עובדיה. המעסיק הוא שמימן את העלות העיקרית שנדרשה לצורך הפעלת החוג - דמי הרישום לאולם ה"באולינג" ועלות המשחקונים - משך כל השנים החל משנת 1995 וברציפות מאז. העובדים אף לבשו חולצות עם שם החברה, וקיבלו גביעים עם שם החברה. מאידך, פעילות החוג לא נערכה בין כתלי החברה ואף לא במסגרת שעות העבודה, אלא במסגרת שעות הפנאי של העובדים ומבלי שקיבלו שכר על שעות אלו. לא הייתה חובת השתתפות, בין בחוג הספציפי ובין בחוג ספורט אחר. ככל שהמשיב או מי מהמשתתפים האחרים נדרש לעבוד בשעות נוספות במפעל החברה - ויתר על השתתפות בחוג אותו יום, כך שניתנה עדיפות מובהקת לעבודה השגרתית. העובדים הם שארגנו את פעילותו של החוג ורישום השחקנים, בלא שהוכחה מעורבות כלשהי של החברה בכך - מלבד ביצוע התשלום הנדרש, ומלבד נוכחות מנהלי כוח האדם באירועים בתדירות נמוכה של פעמיים בשנה. העובדים אף הם שנשאו בעלויות הכלכלה ככל שהיו (כפי שעולה מהשאלון שמילא המשיב). בנוסף, במועד הרלוונטי ולפי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי השתתפו 12 עובדים בלבד בחוג, כאשר מרבית המשתתפים בליגה היו שחקני כדורת שאינם עובדי החברה.

זאת ועוד - מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי עולה כי מעורבותו של המעסיק בחוג הצטמצמה עם השנים. כך, ולמשל, הופחתו עלויות ההסעות (שכן מומנו רק לעובדים שהתגוררו מחוץ לקריות); הופסק מימון החולצות (אם כי היה מלאי מספיק של חולצות מהעבר גם למשתתפים חדשים); הופסק מימון חברותם של העובדים משתתפי החוג בעמותה (אם כי לא הובאו פרטים מלאים על משמעותה); הופסק מימונם החלקי של כדורי ה"באולינג" (אם כי לכאורה לא היה בו עוד צורך, שכן השחקנים השתמשו בכדורי האולמות בהם שיחקו); וצומצם מספר המשתתפים בחוג (כפי שעולה מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שכן המשיב טען כי 90% משחקני הליגה הינם עובדי החברה, בעוד שבמועד האירוע התאונתי עמד שיעור ההשתתפות על 40% בלבד).

בנוסף, לא נטען ולא הוכח כי החברה התעניינה במתרחש בליגה, בדקה את שיעורי הנוכחות או ניסתה לעודד את ההשתתפות בחוג; כך, ולמשל, לא הוגש אף מסמך מטעם החברה המתייחס לפעילות בחוג או בליגה או אף מעדכן את העובדים לגביה. בנוסף, היחס בין עובדי החברה למשתתפים החיצוניים מלמד כי לא ניתן היה להשיג גיבוש של ממש במסגרת הליגה בתקופה הרלוונטית, שכן חלק משמעותי מהשחקנים כלל לא היו עובדי החברה. בנסיבות אלו, גם אם החברה המשיכה לממן את החוג ולא הפסיקה את ההטבה שנתנה לעובדים בקשר אליו – לא שוכנענו כי בתקופה בה אירע האירוע התאונתי הייתה לחברה מעורבות ממשית בארגון החוג, הפעלתו ופעילותו, ומכאן המסקנה שלא היה לחברה עניין של ממש בקיום החוג, וכי השתתפות העובדים בו לא תרמה תרומה של ממש לחיי העבודה במפעלה. אמנם קיימת זיקה מסוימת של המעסיק לליגה ולחוג במהלכם נפגע המשיב, מעצם ייזום החוג על ידו בשנת 1995 ומימונו, אך לא שוכנענו כי נכון לשנת 2010 הוכחה זיקה מספקת לצורך הכרה באירוע התאונתי, שהתרחש מחוץ לשעות העבודה ומחוץ למקום העבודה, כפגיעה בעבודה. 

משמעות הדברים הינה כי לא מתקיים השלב הראשון שיש לבחון לפי הלכת אילוז, ואין צורך לעבור לבחינת השלב השני. לאור האמור, שוכנענו כי בנסיבות העניין לא הוכח כי המשיב נפגע תוך כדי "פעילות נלווית לעבודה", אלא במסגרת פעילות ספורטיבית משותפת שלו ושל חבריו לעבודה, מחוץ לשעות העבודה ולמתקני המעסיק, שמומנה על ידי המעסיק כהטבה לשעות הפנאי.

סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט לעיל. פגיעתו של המשיב מיום 7.7.10 אינה מוכרת כפגיעה בעבודה. בהתאם, מבוטל החיוב בהוצאות שנפסק בבית הדין האזורי. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות בערעור. "