רע"א 1124/14 עיזבון המנוח אלון רונן ז"לואח' נגד עיריית תל אביב יפו, הפניקס ואח'
בית המשפט: העליון
ההחלטה ניתנה ביום: 20/7/2014
על ידי כב' השופט: צ' זילברטל
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי שקבע, כי המשיבות 1 ו-2 אינן נדרשות להשיב לשאלות "שיש במענה שלהן משום חשש להפללה עצמית עד להחלטה אחרת"?
רקע: מדובר התיק המנהל במחוזי בשל אירוע שקרה ביום 7.8.2012 נהרג הנער אילן רונן זכרונו לברכה לאחר שבמהלך משחק כדורסל עמוד הסל קרס עליו. המבקשים, הורי המנוח ועזבונו, הגישו תביעה בנזיקין נגד עיריית תל-אביב, שהיא הבעלים של מגרש הכדורסל, חברת הביטוח של העירייה ונגד משרד החינוך (מגרש הכדורסל בו התרחש האסון נמצא בתחום בית ספר). כעולה מהבקשה, המבקשים שלחו למשיבות שאלונים. המשיבות מצדן הודיעו כי הן מתנגדות להשיב לשאלות שבשאלונים מ"חשש להפללה עצמית וגם מטעמים של שיבוש הליכי חקירה".
בית המשפט העליון דחה את הבקשה
מתוך ההחלטה
" לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי בית משפט קמא העניק למשיבות "חסיון כמעט גורף מפני 'הפללה עצמית'". כאמור לעיל, בית משפט קמא החליט כי המשיבות לא תחוייבנה להשיב, עד להחלטה אחרת, על השאלות שהוזכרו במכתבה של עו"ד באום. במכתב האמור מנתה עו"ד באום 10 שאלות (מתוך למעלה מ-40 שאלות הכלולות בשאלון) '"שעל-פי הנחייתה יש בתשובה עליהן משום פגיעה לחיסיון מהפללה עצמית" - אין לראות בכך איסור כמעט גורף. אזכיר, כי על-פי הפסיקה, לבעל דין בהליך אזרחי לא עומדת זכות השתיקה, במובנו הפלילי, ועל כן לא ניתן להעניק לו "חיסיון מוחלט מפני מימוש זכותן של המבקשות להציג לו שאלות". עם זאת למשיבות עומדת הזכות היחסית של חיסיון מפני הפללה עצמית, ו"ההכרעה בשאלת תחולתו של החיסיון על שאלות אלו ואחרות שבשאלון נתונה ... בידי בית המשפט" (ראו: רע"א5381/91 חוגלה שיווק (1982) בע"מ נ' אריאל, פ"ד מו(3) 378, 382-381 (1992)). ואכן, בית משפט קמא עשה שימוש בסמכותו זו והורה כי, עד להחלטה אחרת, לא יידרשו המשיבות להשיב למספר שאלות שבשאלון וזאת מטעמים של חיסיון מפני הפללה עצמית. אוסיף, כי עיון בשאלות לגביהן נטען לקיומו של החיסיון מעלה כי לפחות לגבי מרביתן אכן יש מקום לחשש כי התשובות להן עלולות לפגוע בחיסיון זה.
שנית, נראה כי החלטתו של בית משפט קמא אינה "סוף פסוק" מבחינת חובת המשיבות לענות על השאלונים שהוצגו להן. בית משפט קמא קבע, כי המשיבות לא יידרשו להשיב על השאלות הנזכרות במכתבה של עו"ד באום "עד להחלטה אחרת". בהקשר זה ראוי לציין, כי במכתבה ציינה עו"ד באום כי החקירה הפלילית בעניינם של מרשיה, שעליהם נמנית העירייה, טרם הסתיימה וכי "מעמדם המשפטי לא הוכרע במישור הפלילי". ייתכן, כי בהמשך תהיינה התפתחויות שיצדיקו פנייה מחודשת לבית משפט קמא בעניין זה, וכאמור, נראה כי החלטתו של בית משפט קמא בעניין זה אינה בבחינת "סוף פסוק". לצד זאת, ייתכנו גם שתהיינה התפתחויות שייתרו אף את הצורך בדיון בסוגיה זו - וגם מסיבה זו נראה, כי אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא בשלב זה. כאשר מוגשת תביעה נגד בעל דין שבעניינו מתקיימים הליכים פליליים הנוגעים לנושא התביעה, במקביל לניהולם של הליכים אלה, אין מנוס מהתחשבות בזכויות בעל הדין כנחקר, חשוד או נאשם.
סיכומם של דברים, בענייננו התיר בית משפט קמא למשיבות לא להשיב על שאלות מסוימות שהופנו אליהן בגדרו של שאלון וזאת מטעמים של חיסיון מפני הפללה עצמית. כאמור, מעבר לכך שהדבר מצוי בסמכותו של בית משפט קמא הרי שנראה, כי כל שנקבע בהחלטת בית משפט קמא הוא כי בשלב זה אין המשיבות נדרשות להשיב על השאלות האמורות ולא נשללה האפשרות שבשינוי נסיבות מסוים תשתנה החלטתו. משכך, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה - לא ייעשה צו להוצאות."
ההחלטה המלאה באתר בית המשפט העליון.
