חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

כאשר נימוקי המחוזי שונים מהשלום

אף אם המחוזי הגיע למסקנות שונות מאלה של בית משפט השלום, אין זו עילה למתן רשות ערעור
כאשר נימוקי המחוזי שונים מהשלום (הגדל)

 

 

 

רע"א  3744/10

 

שלמה רוזיצקי ואיילון חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוח פאוזי האני ז"ל ואח'

 

בית המשפט: העליון

 

ההחלטה ניתנה ביום: 21/7/2010

 

על ידי כבוד השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין

 

עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את בקשת הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון לאור העובדה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את הערעור הסתמך על עניינים שונים מאלו שהיוו בסיס לפסק דינו של בית משפט השלום?

 

רקע: מדובר בחיוב בתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח רכב חובה בשל מותו של אדם שנהרג  כתוצאה מפגיעת משאית. הנהג הפוגע וחברת הביטוח טענו, כי האירוע אינו תאונת דרכים הואיל והמנוח התפרץ לכביש במטרה לשים קץ לחייו,  בית משפט השלום קבע, כי המנוח סבל ממחלת נפש,ובשל כך האירוע נופל בהגדרת תאונת דרכים הואיל ולא הוכח, כי המנוח היה בעל כושר שיפוט שמאפשר לייחס לו "כוונה" לגרום לתאונה. בית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור, מנימוקים שונים מאלה שהנחו את בית משפט השלום כאשר מצא, כי בית משפט השלום לא קבע מסמרות בשאלה אם המנוח ניסה להתאבד, ורק קבע כי התאונה הייתה בלתי נמנעת.

 

בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור וקבע, כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת בסופו על ממצאים עובדתיים, ואף אם בית המשפט המחוזי הגיע למסקנות שונות מאלה של בית משפט השלום, אין זו עילה למתן רשות ערעור.

 

מתוך פסק הדין

 

" ...השאלה על מי מן הצדדים מוטל הנטל להוכיח את היעדרו או קיומו של כושר שיפוט; האם הוכח קיומה של מחלת נפש במקרה זה; והאם ניתן כלל לייחס "כוונה" לאדם המעורער בנפשו – וזאת בזיקה להלכה שנקבעה ברע"א 1272/05 כרמי נ' סבג(טרם פורסם, 2.12.2007), ושבה הוחלט כי ניתןלייחס "כוונה", כמשמעותה בעוולת התקיפה, לאדם שנשלל ממנו כושר השיפוט עקב מחלת נפש (מלבד אם נשללה מהאדם, עקב מחלת הנפש, שליטה על תנועות הגוף). לעניין הנטל להוכיח כי המנוח סבל ממחלת נפש, שבעטיה נשלל ממנו כושר השיפוט, סברה השופטת וילנרכי מוטל הוא על המשיבים ולא, כפי שסבר בית משפט השלום, על המבקשים...

בכל הנוגע לשאלה אם ניתן לייחס "כוונה", כמשמעותה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, לאדם המעורער בנפשו עד שנשלל ממנו כושר השיפוט, סברה השופטת וילנרכי ההלכה שנקבעה בעניין כרמילא חלה לגבי חוק הפיצויים. זאת לאור תכליותיו והסדריו הספציפיים של חוק זה. אשר לעניין הוכחת עצם הכוונה סבר אף כבוד השופט י' גרילשלא עלה בידי המבקשים להוכיח כי המנוח גרם לתאונה במתכוון, ודחה את הערעור מטעם זה. כבוד השופט ע' גרשוןהצטרף בהסכמה לפסק-הדין."

 

 "שאלת תחולתה של הלכת כרמילגבי חוק הפיצויים אכן אינה שאלה פשוטה, אם כי יש ממש בטענה כי הרציונל המרכזי שעמד בבסיס הלכת כרמי– מימוש תכלית הפיצוי של דיני הנזיקין – אינו מתקיים לגבי חוק הפיצויים, שבמסגרתו אימוץ הלכת כרמייוביל דווקא לשלילת הפיצוי מן הניזוק. גם לעניין הנטל להוכיח היעדר כושר שיפוט סבור אני כי נכונה העמדה שלפיה נטל זה רובץ לפתחו של הצד שטוען לכך – שהוא, בעניינו, המשיבים. "

 

 

 

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.

 

 

 

עבור לתוכן העמוד