חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

תוקף רישיון נהיגה זר של תושבת ארעית

תקנה 567 א' מתייחסת בברור ובמפורש לעולה חדש, אזרח ישראל או תושב קבע, אך אינה מאזכרת, מעמד של "תושב ארעי"

 

 

עא (חי') 12847-12-13‏ ‏הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

 

בית המשפט: המחוזי בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 1/6/2014

 

על ידי כב' השופטים: י' גריל, ס. נשיא (אב"ד), י' וילנר, שופטת וב' טאובר, שופטת

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסיקת השלום לפיה חויבה בתשלום תגמולי ביטוח לנפגעת תאונת דרכים שארעה כאשר כלי הרכב המבוטח על ידה היה נהוג על ידי נהגת בעלת רישיון פולני אולם היתה באותה עת המעמד של תושבת ארעית בישראל?

 

רקע: חברת הביטוח טענה בערעור, כי חובת הפיצוי חלה על קרנית שכן לנהגת לא היה ביטוח בתוקף.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

 

מתוך פסק הדין:

 

 

"לדעת בית משפט קמא, אין די בקביעה כי לפי המצב התחיקתי במועד הרלוונטי, היה מעמד הנהגת "תושבת ישראל" הואיל ואין בכך מענה לשאלה אם רשיונה הזר היה תקף בישראל.

 

לדעת בית משפט קמא, תקנה 567 של תקנות התעבורה אינה חלה על המשיבה מס' 2 שכן תקנה זו חלה על מי שאינו תושב ישראל.

 

גם תקנה 567 א' לתקנות התעבורה, אינה חלה, לדעת בית משפט קמא, על המשיבה מס' 2 כי במועד הרלוונטי לא היתה המשיבה מס' 2 אזרחית ישראל, לא הגיעה ארצה מכח אשרת עולה, וגם אם היה מרכז חייה בארץ, לא היתה תושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע.

 

נוכח מסקנתו, כי אין תחולה בענייננו לתקנות 567 ו-567 א' לתקנות התעבורה, פנה בית משפט קמא לאמנה בדבר תנועה בדרכים ולפיה המדינות המתקשרות (כולל ישראל ופולין) תכבדנה רשיונות נהיגה זרים שהוצאו באחת המדינת אלא אם נקבעו בחקיקה המקומית סייגים לתוקפם של רשיונות אלה.

 

בית משפט קמא ציין, שבמועד הרלוונטי לא הגביל החוק הישראלי את תוקפו של רישיון זר שמחזיק בו תושב ארעי בישראל, ומכאן שחל הכלל הקבוע באמנה. לכן המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא היתה שבמועד התאונה נהגה המשיבה מס' 2 כשבידיה רשיון נהיגה תקף בישראל , כך שנטל הפיצוי כלפי התובעת (המשיבה מס' 4) מוטל על כתפי המערערת. "

"אנו סבורים שדין הערעור להידחות, אף אם לא על בסיס נימוקיו של בית משפט קמא.

 

 

 

אין מקום, לדעתנו, להיזקק להוראות האמנה בדבר תנועה בדרכים, שישראל ופולין הצטרפו אליה, הואיל וסבורים אנו שעניינה של המשיבה מס' 2 מוסדר בתקנה 567 של תקנות התעבורה. לענין זה מקובלים עלינו נימוקיה של "קרנית" כמפורט בעיקרי הטיעון מטעמה.

 

למען הנוחות נביא כאן את תקנה 567 לתקנות התעבורה:

 

"מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רשיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רשיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רשיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:

 

1.תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.

 

2.אם הוא נוהג רכב כאמור –

 

(א) בתקנה 176 עד 181 – שהותו בישראל מיום כניסתו האחרונה אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים באופן מצטבר.

 

(ב) בתקנות 182 עד 185 –

 

שהותו בישראל מיום כניסתו האחרונה אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מצטבר".

 

אנו סבורים, כי תקנה 567 מכוונת לא רק לתייר, כי אם גם ל"תושב ארעי" שהרי תקנה 567 א' של תקנות התעבורה קובעת:

 

"עולה חדש, אזרח ישראל, או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברשיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רשיונו במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל.......".

 

(ההדגשה שלנו).

 

משמע, תקנה 567 א' מתייחסת במפורש ובאופן ברור לעולה חדש, אזרח ישראל או תושב קבע, אך אין תקנה זו מאזכרת, ואינה מתייחסת, ל"תושב ארעי".

 

אם נפרש את תקנה 567 כמתייחסת לתייר בלבד, נגיע לתוצאה לפיה רשאי תייר לנהוג ברשיון נהיגה זר בר תוקף (בהתקיים שאר התנאים שבתקנה 567), ורשאי תושב קבע לנהוג ברשיון נהיגה זר, בהתקיים האמור בתקנה 567 א', ואילו לתושב ארעי לא תהא אפשרות לנהוג ברשיון זר, גם אם הוא מקיים את התנאים שפורטו בתקנה 567?

 

תוצאה זו אינה סבירה, ואין להניח שלכך התכוון מחוקק המשנה.

 

 

 

תימוכין לכך ניתן למצוא בהגדרת "תושב" שבתקנה 170 לתקנות התעבורה, אף אם המדובר בדבר חקיקה משנת 2011, בעוד שהתאונה נשוא הדיון אירעה ב-2007.

 

תקנה 170 הנ"ל מאמצת לצורך הגדרת "תושב ישראל" את האמור בסעיף 1 (א) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה – 1965:

 

"תושב" – מי שנמצא בישראל כאזרח ישראלי או על-פי אשרת עולה או תעודת עולה או על-פי רשיון לישיבת קבע".

 

(ההדגשה שלנו).

 

משמע: "תושב ישראל" הוא: או אזרח ישראלי או עולה, או מי שנושא רשיון לישיבת קבע.

 

לא נעלם מעייננו האמור בסעיף 1 (ב) של חוק מרשם האוכלוסין:

 

"לענין חוק זה יראו כתושב גם אדם אחר הנמצא בחוק בישראל, אך לא יראו כתושב את מי שנמצא בה על פי רשיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור או על פי דרכון חוץ דיפלומטי".

 

ואולם, הגדרת "תושב ישראל" שבתקנה 170 של תקנות התעבורה, מאמצת את הגדרת "תושב" שבסעיף 1 (א')שבחוק מרשם האוכלוסין, אך לא את סעיף 1 (ב).

 

מכאן, שתושב ארעי אינו עונה על הגדרת "תושב ישראל", ולכן כשנאמר בתקנה 567: "מי שאינו תושב ישראל...." הכוונה היא הן לתייר והן לתושב ארעי (שכאמור, אינו עונה על הגדרת "תושב ישראל").

 

עמדנו על כך שהגדרת "תושב" הנ"ל שבתקנה 170 היא משנת 2011, בעוד שהתאונה נשוא הדיון אירעה בשנת 2007, אך גם הצבענו קודם לכן על כך, שפרשנות לפיה תקנה 567 חלה לגבי תייר בלבד (ולא לגבי תושב ארעי) תביא לתוצאה לפיה תקנות התעבורה אינן מאפשרות לתושב ארעי לנהוג בישראל, גם אם ברשותו רשיון זר בר תוקף וגם אם הוא ממלא את שאר ההוראות שבתקנה 567, ואין לייחס למחוקק המשנה כוונה להגיע לתוצאה שכזו, שגם יוצרת אפליה, בכל הנוגע לאפשרות לנהוג בארץ באמצעות רשיון זר בר תוקף, ללא כל הצדקה, בין תושב ארעי לבין תושב קבע.

 

נוסיף, שהמשיבה מס' 2 מילאה גם אחר שאר ההוראות שבתקנה567 של תקנות התעבורה שכן, לפי תדפיס כניסות ויציאות של משרד הפנים, היא שהתה בישראל טרם אירוע התאונה (17.3.07) 5 חודשים ושבוע (כניסה מיום 10.10.06), משמע, לא חלפה שנה מיום כניסתה האחרונה.

 

כמו כן, במהלך השנים נהגה המשיבה מס' 2 לשהות בישראל לפרקי זמן של כ-9 חודשים, ויצאה ממנה מידי שנה לתקופה של כשלושה חודשים.

 

משנתקיימו התנאים הנדרשים בתקנה 567, שאנו סבורים כי היא חלה לגבי תושב ארעי, היה על המערערת לכסות בהתאם לפוליסה את התאונה הנדונה, כל זאת, כאמור כבר לעיל, מבלי להיזקק לאמור באמנה בדבר תנועה בדרכים.

 

 

 

מכאן שלא נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו (אף שלא מטעמיו) ולכן דין הערעור להידחות."

 

 

עבור לתוכן העמוד