תא (ת"א) 47090-02-13 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' עאטף אלעתאיקה
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 30/8/2015
ע"י כב' השופט: שי משה מזרחי
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את בעל האופנוע שהתיר את נהיגתו של דודו שנהג באופנוע ללא ביטוח חובה, להשיב לקרנית את סכום הפיצוי אותו שילמה על פי דין ליורשיו של האדם שנהג באופנוע ללא ביטוח ונהרג במהלך מרדף משטרתי אחר האופנוע?
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את בעל האופנוע להשיב לקרנית את הסכום ששולם על ידה ליורשיו של הנהג שנהרג בסך של יותר ממיליון ₪.
מתוך פסק הדין:
"גרימת התאונה במתכוון:
בראש השאלות העובדתיות העומדות להכרעה, עומדת שאלת גרימת התאונה במתכוון ובה בחרתי להתחיל הדיון בפרק זה.
לא למותר לציין כי הנתבע זנח את רוב טענות ההגנה כפי שהועלו בכתב ההגנה שהגיש ובהודעת הצד השלישי והתמקד בשאלת גרימת התאונה במתכוון ובשאלת הבעלות באופנוע.
אכן, טענה עובדתית כבדת משקל בפיו של הנתבע: מותו של המנוח נגרם במתכוון על ידי צוות הבילוש אשר דלק בעקבותיו ובראשו מר אביב גומל -נהג הרכב המשטרתי לעת התאונה.
בסופו של יום נסמך הנתבע על הראיות הבאות לתמיכה בטענתו: סרט המעקב ממסוק המשטרה ועדויותיהם של אנשי המשטרה, אם כפי שנגבו מיד לאחר המקרה ואם בחקירתם הנגדית בבית המשפט.
...
ובענייננו:
קראתי בעיון רב את הודעותיהם של אנשי המשטרה והפכתי בחקירתם הנגדית, תוך שברי הדבר כי לכל אחד מן הצדדים אינטרס מובהק בתוצאות ההליך. צפיתי בסרט המעקב עשרות פעמים באורך מלא ועוד פעמים לא מעטות כאשר המפה מולי.
דומה כי הסרט מדבר בעד עצמו ואין טוב ממראה העיניים והנשמע הימנו להשלמת התמונה העובדתית העולה מעדותם של המעורבים שנשמעה בבית המשפט 7 שנים בתר האירוע.
מסקנתי אחת היא: לא הוכח כי התאונה נגרמה במתכוון על ידי נהג ניידת המשטרה, מר אביב גומל. להלן הסבריי.
בנתיבות בוצע שוד מזוין לעת ערב. השודדים רעולי הפנים, נעזרו בגי'פ על מנת להימלט מן הזירה. איתרע מזלם ומשטרת ישראל עלתה על עקבותיהם תוך שהיא דולקת אחריהם אם באמצעות ניידות משטרה גלויות, אם באמצעות שוטרים הנוהגים ברכב אזרחי שכור ואם באמצעות מסוק משטרתי שחג כל העת מעליהם (למרדף הצטרף בשלב מאוחר יותר גם מסוק צהל"י שבו ניתן להבחין אף בסרט המעקב המשטרתי). על המסוק המשטרתי הותקנה מצלמה תרמית, כזו אשר עוקבת אחר עצמים הפולטים חום מגופם. הצילום הינו ב"שחור לבן". איכותו טובה מאד ואף הנשמע בסרט המעקב הינו באיכות טובה.
בשלב מסוים ננטש הגי'פ ונוסעיו התפצלו לשני אופנועים/טרקטורונים.
השטח אליו היו מועדות פניו של האופנוע נקרא "רמת בקע" והוא מצוי כחמישה ק"מ מדרום לישוב "שגב שלום".
על אופנוע זה שהיה מעורב בתאונה, רכב המנוח.
אכן, המרדף אחר האופנוע התנהל בשטח מדברי חשוך הרצוף כפלי קרקע, ואדיות, שבילים שנוצרו עם השנים ושאר תוואי שטח האופייניים לאזור המדובר. האופי ניבט היטב מסרט המעקב המשטרתי וכך גם מן המפה הטופוגרפית.
מיד עם חציית האופנוע את כביש 40 ולאחר שניידות המשטרה אשר דלקו בעקבותיו, לא הצליחו לעכבו, עצר האופנוע לרגע קט ליד מבנה[11] שלצדו אנשים ורכבים. רכב המשטרה צמצם לעברו עד כדי מספר מטרים קטן, אולם האופנוע המשיך בדרכו והרכב המשטרתי בעקבותיו. מעת ואילך המרדף, כך נראה, היה צמוד.
בשלב מסוים חלף האופנוע ליד שטח מוקף גדרות הניבט היטב מסרט המעקב. משיחה שניהלו שוטרי המרדף עולה כי מדובר בגדר המקיפה בסיס תע"ש ישן, שאינו מופיע על המפה[12].
כל אותה העת המסוק המשטרתי דולק אחר האופנוע ומכווין את ניידת המשטרה הנקראת בקשר" 86" לעברו.
מן הנשמע בסרט המעקב עולה ברורות כי הרכב המשטרתי נסע עם אורות דולקים, שכן האופנוע מזהה לעיתים את אורות הרכב המשטרתי ומשנה את כיוון נסיעתו נוכח הזיהוי האמור. מכל מקום לא הוכח ולא נטען שהרכב המשטרתי נסע ללא אורות.
החלק החשוב לענייננו מתחיל בשעה 21:10, או אז מצמצם רכב המשטרה לעבר האופנוע ונמצא מרחק קצר הימנו, לאחר שהאופנוע מבצע פניית פרסה ולמעשה שועט לכיוון הרכב המשטרתי.
מפת אזור האירוע (הנקודה האדומה בשטח-במרכז המפה- מסמלת את מיקום התאונה המשוער- ראה בהמשך, העיגול האדום על כביש מס' 40 –צד שמאל תחתון של המפה-מסמל את המקום המשוער בו חצה האופנוע את הכביש לכיוון "רמת בקע").
בשלב מסוים סוטה האופנוע מדרכו (כנראה בהבחינו ברכב המשטרתי) ועולה על שלוחה בניסיון להימלט.
אם היה ספק מי החזיק בזרקור המסוק אותה העת, ספק זה מתפוגג כאשר בקשר נשמע רפ"ק שורק אומר "בכר, בכר, תפנה שמאלה, קח את הזרקור שלך שמאלה" (21:10:40). הכוונה היא למר ניר בכר שהעיד בבית המשפט.
בקשר ניתן לשמוע את המשפטים הבאים אשר בעקבות חקירתם הנגדית של העדים והאזנה לסרט המעקב, התבררו דובריהם
מצפייה בסרט ניתן להעלות כי ההתנגשות היתה בין האופנוע שהיה בנסיעה לבין הרכב המשטרתי שהיה אף הוא בנסיעה. הדברים ברורים וסותרים את עדויות השוטרים בנקודה זו. ברי שהאופנוע לא נעצר או האט את נסיעתו עד כדי נסיעה איטית ביותר אלא כי הרכב המשטרתי ממשיך בנסיעה לכיוונו. גם מדבריו של מר גומל מן הרכב המשטרתי לא עולה כל רמז לכך כי האופנוע נעצר או האט. אדרבה: השוטר קובע כי האופנוע "משתולל" (21:11:20). בדבריו אלה של מר גומל יש תמיכת מה בטענה כי חוט התיל אשר היה כרוך סביב גלגלו האחורי של האופנוע נתן בו אותותיו והאופנוע החל מאבד שליטה.
המדובר במרדף משטרתי בשטח מדברי רצוף מהמורות. הקשר המשטרתי לא מפסיק לפלוט הימנו הוראות והנחיות. המתח וההתרגשות ברכב המשטרתי רבים והדבר עולה בברור עת מאזינים לו.
אשר על כן אני קובע כי לא הוכחה כל כוונה מצדם של השוטרים ובראשם מר גומל, לפגוע במנוח ולגרום לתאונה. זו נגרמה עקב תנאי השטח (מדברי, חשוך, מלא אבק, רצוף מהמורות) וייתכן אף בשל מצבו של האופנוע.
הבעלות באופנוע:
טוען הנתבע כי לא היה הבעלים של האופנוע עליו רכב המנוח.
טענותיו לעניין זה מגוונות אולם בראשן הקביעה, הנסמכת בין השאר על עדותו של השיח', כי במגזר הבדואי אליו משתייך הנתבע, אין מושגי קניין הדומים לאלה במגזר הכללי.
אני מוכן לקבל את טענתו העובדתית של הנתבע כי מושגי הקניין במגזר הבדואי שונים מאלה במגזר הכללי. אלא שאין בכך, עם כל הכבוד למגזר, ויש כבוד, ולא כלום.
המגזר הבדואי אינו בועה אוטונומית במדינת ישראל. חבריה הינם אזרחי המדינה הנתונים למרותה ולחוקיה. ישנם אלה מביניהם אשר בחרו להמשיך ולקיים אורח חיים מסורתי הכולל חיי שיתוף שבטיים ובהם גם שיתוף ברכוש, משל היה הדבר דומה לקיבוץ.
בחירה זו אינה יכולה לאיין או לבוא תחת מושגי הקניין והבעלות המוכרים במדינה.
הנתבע עצמו, בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, הצהיר במשטרה כי הוא שרכש את האופנוע וכי הוא בעליו מזה שלוש שנים עובר לאירוע נשוא כתב התביעה.
הבעלות באופנוע, אם כן, היתה בעת התאונה של הנתבע.
הנתבע התיר השימוש באופנוע למנוח.
דומה כי לא ארחק מן המסקנה המתבקשת אם אקבע כי ככל שיחויב הנתבע לשפות את קרנית, יחלצו לעזרתו חברי השבט כולם מתוקף אותה מחוייבות שיתופית הקיימת ביניהם.
סוף דבר:
הבעלות באופנוע היתה בידיי הנתבע לעת האירוע בו קיפד חייו המנוח.
הנתבע התיר למנוח השימוש באופנוע.
שוטרי הצד השלישי לא גרמו לתאונה במתכוון.
התובעת הוכיחה כי שילמה לתלויי המנוח את הפיצוי המגיע להם.
הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 1,097,355 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לסכום זה יכביר שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 25,000 ₪ ואגרת בית משפט בסך של 728 ₪.
ההודעה לצד שלישי נדחית. הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות ניהול ההליך בסך כולל של 50,000 ₪. בחרתי להטיל על הנתבע הוצאות גבוהות מאלה שהטלתי עליו ביחסיו עם התובעת שכן הצד השלישי נדרש לניהול הליך ארוך ומרובה עדים, בעוד התובעת נותרה "אדישה" למחלוקות בין הנתבע לצד השלישי והעידה מצידה עד אחד בלבד."
