חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: אמתי ייחשב נהג אופנוע כבעל רישיון לצורך קיומו של ביטוח חובה?

השופט ישי קורן: בענייננו, ברישיון הנהיגה של התובע נרשם כי הוא היה "רשאי לנהוג אופנוע עד 500 סמ"ק / 54.4 כ"ס". בתעודת עובד ציבור שהגישה הנתבעת נרשם אמנם שסוג הרישיון המתאים לאופנוע שעליו רכב התובע הוא A, אך באותה תעודה נרשם גם שהספק המנוע של האופנוע הוא 52 כ"ס
10/08/2016

 

 

 

תא (ת"א) 22348-09-11 מרדכי בן עזרי נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

ההחלטה ניתנה ביום: 20/7/2016

 

ע"י כבוד השופט: ישי קורן

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לדחות את תביעתו של רוכב האופנוע שנפגע בתאונות דרכים או שמא יש לקבל את טענתה של חברת הביטוח, לפיה נהג האופנוע שנפגע, אינו זכאי לפיצוי מאחר שלא החזיק ברישיון נהיגה מתאים לאופנוע עליו רכב?

 

רקע: ברישיון הנהיגה נרשם, כי הנהג רשאי לנהוג אופנוע עד 500 סמ"ק / 54.4 כ"ס. בפועל נהג התובע באופנוע BMW בעל נפח מנוע של 652 סמ"ק ו-52 כ"ס. כלומר, היתה התאמה לתנאי הרישיון מבחינת כ"ס של האופנוע אך לא מבחינת הסמ"ק.

 

בית המשפט קיבל את תביעתו של רוכב האופנוע

 

מתוך פסק הדין:

 

"אלה השאלות השנויות במחלוקת ועומדות להכרעה בתיק זה:

 

(א) האם הוכחו נסיבות התאונה הראשונה במידה הדרושה לחיוב הנתבעת בפיצויים?

 

(ב) האם רישיון הנהיגה שהיה בידי התובע במועד התאונה השנייה מתאים לנהיגה באופנוע שעליו רכב התובע בעת התאונה?

 

(ג)  מה הנזק שנגרם לתובע בכל אחת מהתאונות?

 

התאונה הראשונה ונסיבותיה:

...

 

לעומת גרסת התובע, שנתמכת במסמכים באשר לעצם קרות התאונה ובעדותו של מר אברמסון באשר לנסיבותיה, לא הציגה הנתבעת גרסה עובדתית הסותרת את גרסת התובע. הנתבעת לא הביאה לעדות עדים כלשהם אשר יעידו כי התאונה התרחשה בנסיבות אחרות. כמו כן הנתבעת לא הציגה כל ראיה אשר יהיה בה כדי לאיין את טענות התובע ואת המסמכים הרפואיים מזמן אמת על כך שהתאונה ארעה בעת שהתובע רכב על אופנוע. מעבר לכך, לא ניתן לצפות כי התובע ישחזר בפני הגורמים הרפואיים ובהודעה לנתבעת את פרטי התאונה במלואם. סביר בעיניי שהתובע חש תחושת מתח לאחר התאונה, אשר נבעה גם מעצם אירוע טראומטי של התאונה ומהכאבים הנלווים לפציעותיו וגם מהחשש הסובייקטיבי שלו לרישיונו כתוצאה מנוכחות ילדים במקום התאונה. גם אם אין לחשש זה כל הגיון משפטי, שוכנעתי כי התובע חש כך באופן כנה ואמתי, וכי נמנע מלספר את מלוא הפרטים בשל חשש סובייקטיבי זה.

 

זאת ועוד, הסתירות בגרסאות התובע באשר לנסיבות התאונה, אינן סתירות מהותיות. למעשה, במרבית המקרים אין מדובר בסתירות כי אם בתוספת של פרטים אשר נוספו לגרסאות הראשוניות והלקוניות. בתחילה התובע טען כי נפגע בעת שרכב על אופנוע, לאחר מכן טען התובע כי רכב על אופנוע כשלפתע החליק והאופנוע נפל עליו, ולאחר מכן ציין התובע כי הסיבה להחלקת האופנוע הייתה קבוצת ילדים שעמדה על הכביש וכתם שמן שהיה על הדרך. הפרטים הבסיסיים והמהותיים שבגרסת התובע נשמרו בצורה עקבית: התובע נפגע בעת שרכב על אופנוע.

 

מן המקובץ לעיל עולה כי התובע הוכיח במידה הנדרשת את נסיבות התאונה הנטענת ולפיכך אני קובע כי התאונה ארעה בנסיבות המתוארות על ידו בתצהיר העדות הראשית. מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, והנתבעת חייבת בתשלום פיצויים לתובע כמי שביטחה את האופנוע בביטוח חובה.

 

התאונה השנייה ורישיון הנהיגה של התובע

 

אין מחלוקת בנוגע לנסיבות התאונה השנייה. התובע נפל מהאופנוע ונחבל בשעה שהיה בדרכו לבדיקת מומחה בית המשפט שמונה ליתן חוות דעת בעניין נזקי התאונה הראשונה. כמו כן, אין מחלוקת כי התאונה השנייה מהווה תאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם רישיון הנהיגה של התובע היה בתוקף במועד התאונה, שכן במועדים הרלוונטיים רישיון הנהיגה של התובע הגביל אותו לנהיגה באופנוע בנפח מנוע של עד 500 סמ"ק, ואילו בפועל התובע נהג על אופנוע בנפח מנוע של 652 סמ"ק.

 

התובע טוען כי ברישיון מסוג A1אשר ניתן לתובע בתחילת 2004, נכתב במפורש שהתובע רשאי לנהוג באופנוע של עד 500 סמ"ק / 54.4 כ"ס. בשל הקו האלכסוני בין שני התנאים הללו סבר התובע כי מדובר בתנאים חלופיים ולא בתנאים מצטברים. מאחר שמשרד הרישוי לא מנע מהתובע להחזיק ברישיון נהיגה ואף האריך את תוקף רישיון הנהיגה של התובע מיום 24/10/2006 עד ליום 24/10/2016 בציון אותם תנאים (ר' צילום רישיון נהיגה ואישור מיום 29/8/2010 נספח א' לתצהיר התובע) סבור התובע כי על פי רישיון הנהיגה שבידו הוא רשאי לרכוב על האופנוע שהוא אמנם בעל נפח מנוע של 652 סמ"ק אך בעל 52 כ"ס בלבד. לשון אחר, במועד התאונה השנייה נהג התובע עם רישיון נהיגה תקף, ולפיכך הוא זכאי לפיצויים.

 

לעומת התובע, טוענת הנתבעת כי אין בטענות התובע כלפי משרד הרישוי משום מענה לטענות הנתבעת. על פי תעודת עובד ציבור שהציגה הנתבעת מחזיק התובע ברישיון מסוג A1בשעה שהאופנוע שעליו רכב התובע דורש רישיון מסוג A. לראיות הנתבעת צורף מסמך שכותרתו "מערכת רכב" מיום 27.2.2014. בטופס זה מדובר על אופנוע שבבעלות התובע, בעל נפח מנוע של 652 סמ"ק, והספק של 52 כוחות סוס. בטופס זה נכתב כי רישיון הנהיגה הדרוש הוא רישיון מסוג A. (נספח ב'2 לראיות הנתבעת). התובע לא ביקש לזמן את נותן תעודת עובד הציבור לחקירה כדי לאמת אותו עם טענותיו.

 

הנתבעת מפנה לדנ"א 10017-02 קרנית נגד מגדל [פורסם בנבו] שם נקבע כי אם נפגע בתאונה רוכב אופנוע שמורשה לנהוג באופנוע עם נפח מנוע של עד 500 סמ"ק, אשר נהג בפועל על אופנוע בעל נפח מנוע גדול יותר, דינו כדין נהג שנהג ברכב ללא רישיון בתוקף. גם בפסק דין מאוחר יותר ע"א 5308-09 הפניקס נ' קרנית [פורסם בנבו] חזר בית המשפט על קביעה זו וציין כי נהיגה בניגוד לתנאי הרישיון יכולה לבוא לידי ביטוי במשקל הרכב או בנפח המנוע.

 

גם בפסק הדין 5405-10 תאסירי נ' המאגר הישראלי בע"מ [פורסם בנבו] (להלן: "עניין תאסירי") התייחס בית המשפט העליון באופן מפורש לשאלת תוקף רישיון הנהיגה מסוג Aמול רישיון מסוג A1, וקבע כי תנאי לתקפו של הביטוח הוא שהאדם הנוהג ברכב המבוטח שנפח המנוע שלו הוא 1,000 סמ"ק הוא בעל רישיון בר תוקף לנהיגת רכב מסוג זה. הואיל והתובע באותו מקרה היה בעל רישיון מסוג A1המתיר נהיגה באופנוע של עד 500 סמ"ק בלבד, "יש לדחות את התביעה ולקבוע כי התובע נהג ללא רישיון בתוקף." 

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי כי בנסיבות המקרה שלפניי יש לקבוע שבמועד התאונה השנייה החזיק התובע ברישיון נהיגה מתאים לאופנוע שעליו רכב, דהיינו אופנוע BMW בעל נפח מנוע של 652 סמ"ק ו-52 כ"ס. להלן נימוקיי.

 

סעיף 7 לחוק הפיצויים מונה את הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים, ובהם מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו (סעיף 7(3) לחוק הפיצויים).

 

פסק הדין המרכזי שעוסק בפרשנות סעיף זה של חוק הפיצויים הוא דנ"א 10017/02 ודנ"א 6971/03 קרנית נ' מגדל חברה לביטוח ואח', [פורסם בנבו], שבו נדונו במאוחד שני מקרים: פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה ברכב אשר לא הותקן בו הגה כוח כנדרש על-פי תנאי רישיון הנהיגה; ופגיעה בתאונת דרכים בעת הסעת נוסעים במספר העולה על המותר לפי דרגת הרישיון של הנהג. בפסק הדין זה נקבע כי בשני המקרים האמורים אין להחיל את סעיף 7(3) לחוק מאחר שתנאי הרישיון שהופרו בשני המקרים אינם תנאים שעניינם הגבלה באשר לסוג הרכב המותר בנהיגה על פי הרישיון, ועל כן זכאים הנפגעים לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים. סעיף 7(3) אשר שולל פיצויים לפי חוק הפיצויים יחול רק באותם מקרים שבהם הנהג נוהג ברכב מסוג שונה, מבחינת מאפייניו הפיזיים מאלו המותרים לו בהתאם לרישיון הנהיגה שלו. עוד נקבע בפסק הדין כי יש לפרש את סעיף 7 באופן מצמצם ודווקני כך שהוא יחול על מקרים חמורים במיוחד, וזאת לאור תכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אל מול תכליתו ההרתעתית (סע' 17 לפסק הדין).

 

בין היתר קובע כב' השופט אור שסעיף 7(3) לחוק יחול במקרה שבו נפגע נהג המחזיק ברישיון נהיגה שלפיו הוא מורשה לנהוג באופנוע שנפח מנועו עד 500 סמ"ק כשהוא נוהג באופנוע שנפח מנועו עולה על 500 סמ"ק. כב' הש' אור מאמץ בפסק דינו את עמדתה של קרנית באותו מקרה, שלפיה "יש לשמור את הפעלת התכלית ההרתעתית והעונשית של סעיף 7(3) לחוק רק למצבים שבהם מתקיים סיכון בטיחותי כבד וחריג, כגון במצב שבו הנהג נוטל לידיו הגה של רכב אשר ממדיו הפיזיים שונים לחלוטין מאלו המותרים לאותו נהג על-פי דרגת רישיונו..." (סע' 19 – 20 לפסק הדין).

 

העיקרון שנקבע בסע' 7(3) לחוק הפיצויים, לרבות הפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסק הדין בעניין קרנית נ' מגדל, אומץ אל נוסח הפוליסה התקנית, שנקבעה בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)(תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), התש"ע – 2010. סע' (א)8 של הפוליסה התקנית, שדינה כדין חוזה בין בעל הפוליסה ובין המבטח (כאמור בפתיח של הפוליסה התקנית), קובע:

 

"מבטח פטור מחבותו לפי פוליסה זו אם הנוהג ברכב לא היה בעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב המבוטח, ובאופנוע – בעל רישיון נהיגה בדרגה המתאימה לנפח המנוע או הספקו; לעניין סעיף קטן זה לא יראו הפרה של תנאי מתנאי רישיון הנהיגה כנהיגה בלא רישיון נהיגה בר-תוקף."

 

העולה מן המקובץ:

 

(א)        יש להחיל את הסנקציה הקבועה בסע' 7(3) לחוק הפיצויים רק במקרים חמורים במיוחד "שבהם מתקיים סיכון בטיחותי כבד וחריג";

 

(ב)        מקרה חמור במיוחד שבו ראוי להחיל את סע' 7(3) לחוק הפיצויים הוא מקרה שבו נהג הנפגע ברכב "אשר ממדיו הפיזיים שונים לחלוטין מאלו המותרים לאותו נהג על-פי דרגת רישיונו";

 

(ג)        המבטח פטור מחבותו על פי הפוליסה התקנית אם הנוהג באופנוע לא היה בעל רישיון נהיגה בדרגה המתאימה לנפח המנוע או הספקו.

 

על יסוד אלה, יש לבחון את המקרה שלפנינו.

 

בענייננו, ברישיון הנהיגה של התובע נרשם כי הוא היה "רשאי לנהוג אופנוע עד 500 סמ"ק / 54.4 כ"ס". בתעודת עובד ציבור שהגישה הנתבעת נרשם אמנם שסוג הרישיון המתאים לאופנוע שעליו רכב התובע הוא A, אך באותה תעודה נרשם גם שהספק המנוע של האופנוע הוא 52 כ"ס.

 

...

 

הנתבעת מבקשת להיבנות מפסק הדין בעניין תאסירי שם נדחתה תביעתו של רוכב אופנוע שהחזיק ברישיון מסוג A1המתיר נהיגה באופנוע עד 500 סמ"ק, ונפגע כשהוא נוהג על אופנוע בעל 1,000 סמ"ק. אני סבור שהנדון אינו דומה לראיה. בעניין תאסירי חזר בית המשפט על ההלכה שנקבעה בעניין קרנית נ' מגדל, ולפיה כאשר הופר תנאי מתנאי רישיון הנהיגה אשר מתייחס לממדיו הפיזיים של הרכב אשר משליכים על סוג הרישיון הנדרש לשם נהיגה בו, כגון נפח המנוע, ייחשב הנוהג ברכב כנוהג ללא רישיון מתאים. בית המשפט אינו דן בעניין תאסירי במקרה שבו תנאי רישיון הנהיגה מנוסחים כך שניתן לפרש את המאפיינים הפיזיים של האופנוע כמתאימים לתנאי רישיון הנהיגה, כבמקרה דנן. פסק הדין בעניין תאסירי אינו דן במקרה שבו החזיק התובע ברישיון הנהיגה המתיר לו לנהוג באופנוע עד 54.4 כ"ס, כשהתאונה ארעה עת נהג התובע באופנוע בעל הספק של 52 כ"ס בלבד.

 

סוף דבר, שוכנעתי כי במועד התאונה השנייה החזיק התובע ברישיון בר תוקף לנהוג באופנוע שעליו נהג, ולפיכך זכאי התובע לקבל פיצויים מהנתבעת, בהתאם לחוק הפיצויים, גם בגין התאונה השנייה. משהגעתי לכלל מסקנה שהתובע זכאי לפיצויים על פי חוק הפיצויים בגין שתי התאונות, אעבור לדון בשאלת הנזק.

 

סוף דבר:

 

התובע נפגע בשתי תאונות דרכים ונמצא זכאי לפיצויים מהנתבעת אשר ביטחה את האופנועים שעליהם רכב התובע בזמן התאונות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975."

 

עבור לתוכן העמוד