תא (חי') 49409-02-14 ר"כ נ' ז"ח
בית המשפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 15/11/2016
על ידי כב' השופט: יצחק כהן, סגן נשיא
עניינו של פסק הדין: מי אחראי לפיצוי נפגע עבור נזקי גוף שנגרמו לו, בתאונת דרכים שאירעה בתאריך עת הנתבע שהיה חברו הטוב נהג בטרקטורון?
רקע: הנפגע עתר בתביעתו לכך שהנתבעים (נהג הטרקוטרון וקרנית) יחויבו לפצותו. במועד התאונה הטרקטורון היה בבעלות נג'יב ווהבה, ולא סודר לו ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970. בנוסף לכך, לנתבע לא היה רישיון נהיגה. בשל עובדות אלה, התביעה הוגשה גם נגד "קרנית", אשר מצדה, שלחה הודעה לצד שלישי לנתבע ולנג'יב.
בית המשפט קיבל את התביעה כנגד נהג הטרקטורון וחייב אותו לפצות את הנפגע בסכום של מיליון ₪ לפי דיני הנזיקין לאחר ניכוי רשלנות תורמת של התובע בשיעור של 50%.
מתוך פסק הדין:
"הנתבעים מוסיפים וטוענים, שאף אם לא תתקבל טענתם, שהתובע ידע באופן פוזיטיבי, שהשימוש בטרקטורון היה "ללא רשות" בעליו ,כי אז עצם ההתעלמות מן העובדות שהוכחו, ובהן גילו של הנתבע, העדר החזקתו ברישיון נהיגה, ההיכרות הקרובה בין התובע והנתבע, ידיעתו, כי הטרקטורון לא שייך לנתבע ושאר הנסיבות לרבות, היעדר קסדות, הנעת הטרקטורון באמצעות דחיפה (ללא מפתח), כל אלה מהווים אינדיקציה לידיעתו הפוזיטיבית של התובע, והיו צריכים לעורר בו סימני שאלה שמחובתו היה לבררן לפני עלייתו על הטרקטורון. התעלמותו של התובע מסימנים ועובדות אלה עולה, לטענת הנתבעים, כדי "עצימת עיניים" שעל פי הפסיקה שקולה ל"ידיעה פוזיטיבית".
..
למעלה מהאמור, קרנית טוענת, כי ככל שטענותיה להיעדר זכאות כלפי התובע תידחינה, יש לחייב את הצדדים השלישיים לשפות אותה, וזאת מכוח סעיף 9 לחוק, הקובע, כי מי ששלם פיצויים תהיה לו זכות חזרה על אחר, ובין היתר על מי שאין לו ביטוח לפי פקודת ביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה.
...
טענות הצדדים, במישור חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, נוגעות להוראת סעיף 7 לחוק, ובעיקר לסעיף 7(2), ולהלן אביא את הסעיף כלשונו:
"7. נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
(1) מי שגרם לתאונה במתכוון;
(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;
(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
(4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע;
(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;
(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."
כיוון שאין מחלוקת, שהתאונה אירעה בשעה שהנתבע נהג בטרקטורון, הרי ששאלת השאלות היא, האם התובע ידע או לא ידע, שהנתבע נטל את הטרקטורון מבלי לקבל את רשותו של נג'יב.
בהעדר כל עדים רלבנטיים אחרים, עומדות לפני עדותו של התובע מחד גיסא, ולפיה התובע לא ידע שנג'יב לא התיר לנתבע לנהוג בטרקטורון, ומאידך גיסא, עדותו של הנתבע, שהתובע ידע שנג'יב לא התיר לו לנהוג בטרקטורון, והתובע והוא נטלו אותו מהמוסך מבלי שקיבלו קודם לכן את רשותו של נג'יב. אציין, כי עדות נוספת, שאפשר ויכלה לסייע בבחינת גרסאות הצדדים, הייתה עדותו של מהראן נאטור. ואולם, פעמיים מר נאטור לא התייצב להיחקר על תצהיר עדותו הראשית, ובעקבות זאת בא כוחו של הנתבע ויתר על עדותו.
לכאורה, הנטל המוטל על הנתבע כבד יותר מזה המוטל על התובע. התובע למעשה מסתפק בכך שהוא מעיד, כי לא ידע שהנתבע לא קיבל רשות לנהוג בטרקטורון, ובכך הוא מעביר את הנטל להוכיח את ידיעתו לכתפיו של הנתבע. הנטל המוטל אפוא על הנתבע, ועל קרנית, להוכיח את ידיעתו של התובע, הוא נטל הרבה יותר כבד להוכחה.
על כן, לאחר ששקלתי הראיות שלפני וטענות באי כוח הצדדים, ועל יסוד עדותו של הנתבע, אותה אני מעדיף על פני עדותו של התובע, הנני קובע, שהתובע והנתבע תאמו ביניהם לקח את הטרקטורון לנסיעה, כדרכם של נערים, שאצה להם הדרך לנהוג בכלי רכב מנועי. בתחילת הנסיעה היה זה דווקא התובע שנהג בטרקטורון, ולאחר מכן, השניים התחלפו, והנתבע נטל את ההגה לידיו. לפיכך, הנני סבור, שסעיף 7(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים חל על עניינו של התובע במקרה שלפני, באשר התובע נפגע כאשר נסע על הטרקטורון, בשעה שהנתבע נהג בו, ובשעה שהתובע ידע, שהנתבע נוהג בטרקטורון ללא רשות בעליו (וגם ללא רישיון נהיגה).
בנסיבות העניין, ובבחינת "למעלה מן הצורך" מבקש אני להוסיף, כי אני מקבל את טענת בא כוחה של קרנית, כי יש לראות את התובע כמי שעשה שימוש במשותף בטרקטורון ביחד עם הנתבע (וראו: ע"א 91/82 גולדמן נ' הסנה, פ"ד ל"ח (3) 505 (1984)). שימוש משותף זה בא לידי ביטוי בכך שהשניים תכננו מראש לקחת את הטרקטורון, מבלי לקבל לכך את רשות בעליו, הניעו אותו בדחיפה, ויצאו לנסיעה משותפת, שבמהלכה אף התובע עצמו נהג בטרקטורון. גם אם ברגע בו אירעה התאונה, הגה הטרקטורון היה בידיו של הנתבע, הרי שבסופו של דבר, השליטה בטרקטורון הייתה שליטה משותפת לתובע ולנתבע גם יחד.
על יסוד האמור לעיל, הנני קובע אפוא, שהתובע אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
החלת סעיף 7(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים על עניינו של התובע, פוטרת למעשה את קרנית מחבותה כלפי התובע, ויש לדחות את תביעת התובע נגדה. כפועל יוצא מכך, אף ההודעה לצד שלישי, שקרנית שלחה, מאבדת את נפקותה, ויש לדחותה.
דחיית תביעת התובע, בעילת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מקימה עתה את הצורך לבחון את תביעתו של התובע בעילת פקודת הנזיקין. ליתר דיוק, יש עתה לבחון את אחריותו של הנתבע במישור דיני הרשלנות, וכן יש לשקול, האם יש לייחס לתובע אשם תורם.
בחינת אחריותו של הנתבע לפי דיני הרשלנות, מביאה למסקנה שהוא אכן היה רשלן. הנתבע נהג בטרקטורון מבלי שהיה לו רישיון נהיגה ומבלי שקיבל את רשות בעליו, ודי באלה כדי להטיל עליו את האחריות לקרות התאונה, וממילא את האחריות לפיצוי התובע. הנתבע אף הפר אף הוראת סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], האוסר על מי שאין בידו רישיון נהיגה, לנהוג ברכב מנועי. מדובר אפוא בהפרת חובה חקוקה מובהקת, חובה שנועדה "לטובתו או להגנתו של אדם אחר".
הנתבע ביצע אפוא שתי עוולות כלפי התובע, והן, רשלנות והפרת חובה חקוקה. ואולם, אין להתעלם מאחריותו של התובע עצמו, ויש לבחון את תרומת האשם מצדו של התובע.
בנסיבות המקרה שלפני, אחריותו של התובע, אינה פחותה מאחריותו של הנתבע. כאמור, הנני מקבל טענת הנתבעים, שהתובע והנתבע תכננו ביחד לקחת את הטרקטורון ועשו בו שימוש משותף, מבלי שקיבלו את רשותו של נג'יב, וכאמור, התובע אף נהג בטרקטורון בתחילת הדרך של מסעם המשותף. בשעה שאנו באים לחפש את האחראי לתאונה, כי אז יש לדעתי מקום לקבוע, שהתובע והנתבע אחראים לה כאחד. התכנון ליטול את הטרקטורון לנסיעה היה תכנון של השניים, ואף הוצאת התוכנית אל הפועל נעשתה על ידי שניהם. מתבקש אפוא, שגם והתוצאה העגומה שהתכנון והביצוע המשותפים הניבו, תחולק בין השניים.
התובע עלה על הטרקטורון כאשר ידע, שהנתבע, הצעיר ממנו, אינו מחזיק ברישיון נהיגה ולא קיבל רשות מנג'יב לקחת את הטרקטורון. התובע הושיב את עצמו על הכיסא האחורי של הטרקטורון, בשעה שהוא ידע שהטרקטורון נהוג על ידי מי שאין בידו רישיון נהיגה, מה עוד, שהוא עצמו נהג בטרקטורון זמן קצר לפני כן.
בנסיבות המקרה, הנני סבור אפוא, שיהיה זה ראוי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 50%. מאליו מובן, שלאור שיעור אשמו התורם של התובע, הנתבע יחוייב לפצותו עבור מחצית הנזק שנגרם לו.
לאור תרומת האשם של התובע, יעמוד אפוא סכום הפיצוי של הנתבע לשלם לו על סך 1,000,000 ₪, ומתוך סכום זה יהיה התובע זכאי לקבל סך 596,765 ₪. היתרה בסך 403,235 ש"ח, בין אם היא תשולם על ידי הנתבע ובין אם יהיה צורך לגבות אותה בהליכי הוצאה לפועל שיפתחו נגד הנתבע, תופקד בחשבון נאמנות משותף, שיפתח וינוהל על ידי בא כוח התובע ובא כוחו של הנתבע, על פי התנאים שנקבעו בהסדר הדיוני שנעשה, לרבות כמובן, התנאים שנקבעו לשחרור הפיקדון לידו של התובע.
בהסדר הדיוני שנעשה נקבע, שהסכום שיש להקפיא עד שהתובע יסיים למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, יופקד בחשבון נאמנות, שינוהל במשותף על ידי בא כוח התובע ובא כוחה של קרנית. ואולם, כיוון שקרנית יוצאת מן התמונה, יש להכניס בהסכמה זו שינוי, המתחייב מנסיבות העניין, ולפיכך חשבון הנאמנות שייפתח ינוהל על ידי בא כוח התובע ובא כוחו של הנתבע.
אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן:
(א) הנני מחייב את הנתבע מס' 1, ז"ח ת"ז xxxxxxxxx, לשלם לתובע, ר"כ ת"ז xxxxxxxxx, סך 1,000,000 (מיליון) ₪, והנני מורה כדלקמן:
(1) מתוך הסכום האמור, ישולם לתובע סך 596,765 (חמש מאות תשעים ושישה אלף, ושבע מאות שישים וחמישה) ₪.
(2) היתרה בסך 403,235 (ארבע מאות ושלושה אלף, מאתיים שלושים וחמישה) ₪, תופקד לזכות התובע בחשבון נאמנות שינוהל במשותף על ידי בא כוח התובע ובא כוח הנתבע מס' 1.
(3) חשבון הנאמנות יתנהל על פי התנאים שהוסכמו בין הצדדים בהסדר הדיוני שאושר, והפיקדון ישוחרר לידיו של התובע, כאשר יבשילו התנאים לכך, על פי המוסכם בין הצדדים בהסדר הדיוני.
(ב) ביחסים שבין התובע והנתבע מס' 1, הסכום האמור בסעיף קטן (א) שלעיל כולל את שכ"ט עוה"ד, המע"מ והוצאות המשפט.
(ג) הנני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעת מס' 2 ("קרנית" – קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), וכפועל יוצא מכך הנני דוחה את ההודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי "קרנית" לצדדים שלישיים.
(ד) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 2 ("קרנית") הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד מע"מ והוצאות משפט (לרבות שכר טרחת המומחים הרפואיים), בסכום כולל של 76,050 ₪."
