חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: העובד לא הצליח להוכיח את תביעתו נגד המעביד

השופט זיאד סאלח: למותר לציין כי נטל השיכנוע בדבר קיום אותן עבודות ואתם נסיבות מוטל על שכם התובע, כאשר אין מחובת הנתבעים להוכיח עובדות או נסיבות אחרות בהן התרחשה התאונה
11/07/2016

 

 

תא (עכו) 55759-01-11  זכריא שחאדה נ' מסארוה מאזן סלים בע"מ

 

בית המשפט: השלום בעכו

 

פסק הדין ניתן ביום: 4/7/2016

 

ע"י כב' השופט: זיאד סאלח, סגן הנשיא

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב בפיצוי העובד שנתבע את מעבידיו או גם מי מהמבטחים שביטחו את המעבידים בביטוח אחריות חוקית?

 

רקע: העובד טען, כי נחבל באתר הבנייה בהיותו על פיגום בקומה שלישית, ובזמן שבוצעו עבודות במנוף שהוצב באתר הבנייה, מוט ברזל שהיה מורם ומחובר למנוף פגע בפיגום ושחרר אותו ממקומו, הפיגום התמוטט ונפל וכתוצאה מכך נפל העובד ונחבל בגופו".

 

הנתבעים טענו כי בכל מקרה מי שאחראי להתרחשות התאונה היא הנתבעת מס' 2 וכי עפ"י ההסכם בין הנתבעת מס' 1 לבין הנתבעת מס' 2, האחרונה היא החייבת לפצות את העובד בגין נזקיו, לרבות לאור פוליסת ביטוח אחריות מעבידים שהיא עשתה.

 

הנתבעים הכחישו גם את עצם התרחשות התאונה, את נסיבותיה, את אחריותם לה בנזיקין וכן את הנזקים הנטענים ומכאן ביקשו לדחות את התביעה נגדם.

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

" הינה כי כן מחלוקת ראשונית בין הצדדים היא לגבי עצם התרחשות התאונה ובעיקר לגבי נסיבותיה. גירסתו הגרעינית של התובע היא שהוא עמד על פיגום כאשר אותו פיגום נפגע ע"י זרוע של מנוף או עגורן, כך שהפיגום עליו עמד התובע, בגובה של 11 מטרים, קרס והתובע בתוכו, כך שהוא נחבל קשות.

 

לשם קביעת מהימנות גירסתו הנ"ל של התובע, הינני מבקש לפתוח במספר הערות רלוונטיות:

 

-     התאונה, איך שתוארה על ידי התובע, הינה תאונה קשה, דרמטית וטראומטית, כאשר התובע עומד על פיגום בגובה 11 מטרים וזרוע של מנוף (ובעניין זה אתעלם מהוורציות השונות שנמסרו על ידי התובע) פוגעת בפיגום ועליו התובע וכן כ- 60-70 רגלי ברזל, במשקל כולל של כטון ורבע קילו, הפיגום קורס וביחד איתו התובע וכן אותם רגליים מברזל.

 

אירוע כנ"ל הינו אירוע קשה מאוד וניתן לומר, לאור הפציעות כפי שהתבטאו ברישומי ביה"ח הלל יפה שקיבל את התובע סמוך לאחר פציעתו, ללא איבוד הכרה, (כאבים בשורש כף יד שמאל, בגב ובבית החזה) כי מדובר בנס בכך שלתובע לא נגרמו חבלות קשות יותר או שהוא לא קיפד את חייו חלילה.

 

-     לאור האירוע הקשה והטראומטי ניתן היה לצפות לכך שהתובע יביא ראיות מוצקות יותר לעצם התרחשות התאונה, לרבות תמונות, לרבות עדים נוספים כגון אחיו, אשר נכח במקום או מנהל העבודה או מפעיל המנוף או האתת שאותת למנוף, או נהג האמבולנס ורישומיו לגבי העברת התובע לביה"ח או סתם אנשים שנכחו במקום וראו את התאונה הנטענת.

 

כן היה ניתן לצפות כי המעביד של התובע, חב' זו או אחרת אשר בבעלות דודו, אחי אמו, ידווח למשרד העבודה או אף למשטרה על עצם התרחשות התאונה.

 

מכל הנ"ל לא הובאה שום ראייה פורנזית או כתובה או עדות ראייה מלבד עדותו של התובע עצמו וכן עדות דודו, הנתבע מס' 4, אשר העיד פורמלית מטעם ההגנה וכמעט כל עדותו, בעניין נסיבות אירוע התאונה, הינה מפי השמועה.

 

-     האירוע עצמו התרחש לפי הנטען ביום 11/9/06 כאשר התובענה הוגשה אך ביום 31/1/11, היינו כחלוף כארבע שנים  וחצי כאשר אין בפני ביהמ"ש כל הסבר  לאיחור וכאשר אכן חל נזק ראייתי הן לתובע והן לנתבעים, כאשר המצב באתר הבנייה השתנה לאין שיעור (הבניינים כחמישה במספר הושלמו על ידי הקבלנים ואוכלסו זה מכבר)  ולא היה ניתן לאתר עדים רלוונטיים, לרבות מפעיל העגורן, האתת או מנהל העבודה אשר נכח במקום, עפ"י גירסת התובע.

 

-     אכן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ככל שהעניין מתייחס לעצם התרחשות התאונה ונסיבותיה כך שביהמ"ש אמור לבחון אותה בזהירות יתרה.

 

-     התביעה הוגשה מלכתחילה נגד המעבידה, לכאורה, חב' מסארווה מאזן סלים בע"מ ובהמשך הוספה חב' אחרת חב' מסארווה מאזן בע"מ, כמעביד, כאשר שתי החברות הנ"ל הינם בבעלות הנתבע מס' 4 מר מאזן מסארווה, כאשר המכנה המשותף ביניהן הוא שהן אינן פעילות סמוך לאחר התחרשות התאונה וכאשר רק חב' מסארווה מאזן בע"מ(לפי הנטען ע"י התובע)היא המבוטחת בחבות מעבידים וכאשר עפ"י תלושי השכר, ארבעה במספר שצורפו לתצהיר התובע, המעביד הוא מסארווה מאזן – קבלן מבלי לציין כי מדובר בחב' בע"מ.

 

לאחר שציינתי את ההערות הנ"ל, שיש בהם כדי להדליק נורה אדומה לגבי אמיתות גירסתו של התובע, אבחן כעת את משקל ומהימנות גירסתו של התובע ובאם ניתן לתת אמון מספיק  בה כנדרש בהליך אזרחי.

 

אכן חלו שינויים או שיפורים בגירסתו של התובע, כמפורט להלן כאשר עניין פגיעת זרוע המנוף או הנחת רגלי ברזל על הפיגום על ידי המנוף, הופיעו אך בשלב מאוחר עם הגשת כתב התביעה (כארבע שנים ויותר מיום התרחשות התאונה) ולאחר מכן ...

 

...

 

אציין כי לפני הגשת התובענה לא מצאתי כי התובע פנה במועד כלשהו, אל הנתבעים או מי מהם בדרישה לקבלת פיצויים כפי שהעניין נהוג בתחום זה, כך שנסיבות אירוע התאונה נשארו עמומות עד  למועד הגשת התביעה, כחלוף למעלה מארבע שנים.

 

...

 

התובע נחקר נגדית בביהמ"ש, בעיקר לגבי חוסר ההתאמה בין גירסתו אשר בתביעה לבין הגירסה אשר בתצהיר שלו, לרבות עניין אי איזכור פיגום או מנוף בהזדמנויות הראשונות ...

 

...

 

עפ"י עמדתו זו של התובע החשוב הוא מאיזה קומה הוא נפל, בין זו קומה שלישית או אחרת ולא חשוב הוא אופן וסיבת הנפילה.

 

וכן כאשר ביהמ"ש פנה את התובע לעניין חוסר ההתאמה בין הגירסה המופיעה בכתב התביעה לבין גירסתו כפי שנמסרה בביהמ"ש הוא השיב:

 

"לשאלת ביהמ"ש אם אני עומד על הגירסה שמסרתי בכתב התביעה או הגירסה כאן בביהמ"ש, אני עומד על כך שהמנופאי שם ברזלים על הפיגום ואני נפלתי, זה לא משנה אם הוא סחב את הפיגום או לא, הוא הפיל את הפיגום".

 

לא התרשמתי כי בתשובותיו כנ"ל האמת היתה לרגליו של התובע. יש הבדל בין אם המנוף הניח רגליים מברזל במשקל של כטון ורבע על הפיגום, דבר שגרם לקריסתו, לבין שתוך כדי עבודת מנוף, מוט של אותו מנוף פגע או משך בברזל, דבר אשר גרם לקריסת הפיגום ולנפילת התובע.

 

התובע לא הצליח לתרץ את הסתירה הנ"ל בין שתי גירסאותיו כנ"ל, כאשר גירסת הנתבע מס' 4, מפי השמועה, כנראה, תומכת יותר בגירסה השוללת הנחת רגלי ברזל על הפיגום.

 

...

 

אציין כי עדותו של הנתבע מס' 4, שעיקרה מפי השמועה, מעוררת הרבה סימני שאלה ותהיה כך שלא היה מקום לתת בה אימון ואין בה כדי להוות תמך לגירסת התובע.

 

...

 

הכיצד ולמה הוא לא הגיש תלונה למשטרה בעניין אירוע התאונה, אף כי לכאורה יש כאן בסיס לחשד או ראיות שמה מקור התאונה הוא בעבירה פלילית, מעשה פזיזות ורשלנות עפ"י סעיף 338 (4) לחוק העונשין או חבלה ברשלנות עפ"י סעיף 341 לחוק העונשין או למצער מדוע הוא לא דיווח למשרד העבודה על התאונה כאשר ברור כי קיימת רשלנות הזועקת לשמיים !

 

לפיכך לא ניתן לתת אימון נידרש גם בעדותו של הנתבע מס' 4.

 

סיכום הדברים הוא ולאחר שהינני לוקח בחשבון את ההתרשמות מהתובע ומסימני האמת שהתגלו במהלך המשפט, לרבות אי הבאת עדים רלוונטיים שהיה כן ניתן להביא, כגון אחיו של התובע, מנהל העבודה, נהג האמבולנס או הרישום שנעשה לגבי הובלת התובע מאתר העבודה לביה"ח, לרבות השיהוי בהגשת התובענה, הינני קובע כי לא ניתן לתת אמון בגירסתו של התובע לגבי אופן התרחשות התאונה ומכאן הינני קובע כי התובע לא הרים את נטל השיכנוע בדבר קיום עובדות או נסיבות שיש בהם כדי להקים עילת תביעה של רשלנות או הפרת חובה חקוקה או כל עילה אחרת ומכאן דין התביעה להידחות.

 

למותר לציין כי נטל השיכנוע בדבר קיום אותן עבודות ואתם נסיבות מוטל על שכם התובע, כאשר אין מחובת הנתבעים להוכיח עובדות או נסיבות אחרות בהן התרחשה התאונה.

 

לאור מסקנותי כנ"ל הינני פטור מהתיייחסות לגבי חלוקת הנזקים בין הנתבעים או לגבי גורל הודעת צד שלישי אשר הנתבעים שלחו כנגד הנתבעת מס' 2 וחב' הביטוח שלו, חב' כלל בע"מ.

 

התוצאה:

 

הינני דוחה את התובענה."

עבור לתוכן העמוד