אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל







שימוש בהתקני ריסון להגנת ילדים ברכב

המחקר פורסם ביום 1/10/2009

מחקר שנערך ע"י דר' מיכל חמו, דר' ויקטוריה גיטלמן, גב' לירי אנדי פינדלינג בחסות קרן מחקרים
 

מערך מחקר למיפוי נושא בטיחות ילדים ברכב: שימוש בהתקני ריסון להגנת ילדים ברכב בישראל

מערך מחקרי רב-שנתי, בנושא העלאת השימוש בהתקני ריסון ברכב בישראל (תוכנית BU). במסגרת הפרויקט בטרם ביצע סקרי תצפיות שימוש במושבי בטיחות ארציים, סקרים טלפוניים להורים וניתוח נתוני היפגעות בתאונות דרכים.  המערך המחקרי ליווה את תוכנית ההתערבות בנושא הכוללת התערבות בקהילה, מבצעי הסברה וקידום מדיניות ציבורית. הפעילות יועדה להורים לילדים מגיל 0-15 ולקהל הרחב, בקרב אוכלוסיות מגוונות ומגזרים שונים בישראל.

החוקרות: דר' מיכל חמו, דר' ויקטוריה גיטלמן, גב' לירי אנדי פינדלינג

המחקר נערך מטעם ארגון "בטרם" בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח

המחקר בתמצית

האמצעי העיקרי למניעת היפגעות הילדים כנוסעים ברכב הוא מושב בטיחות שמותאם לגיל הילד. יעילות של אמצעי זה בהורדת הפגיעה והתמותה של ילדים כנוסעים ברכב הוכחה זה מכבר. על פי ממצאי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארה״ב (2000 ,NHTSA), מושבי הבטיחות יעילים ב- 71% מהמקרים בהורדת שיעורי התמותה של תינוקות כנוסעים ברכב וב-54% מקרים בהורדת שיעורי תמותה של פעוטות כנוסעים ברכב. למרות זאת, במחקרים שנערכו בעולם בנושא השימוש במושבי הבטיחות נמצא כי רמת השימוש באמצעים אלה אינה מגיעה לממדים הרצויים. לדוגמא, ע״פ הממצאים של NHTSA(1996), ארבע מכל חמישה ילדים אינם מרוסנים כראוי בהתקני הבטיחות. בארה״ב, בשנת 2000, 56% מהילדים בני פחות מ-14 שנהרגו ברכב לא השתמשו כלל באמצעי הריסון (2002 ,SAFEKIDS).

בישראל, בשנים 2000-2001, בין הילדים בני 0-15 שנפגעו באורח חמור (קשה או קטלני) כנוסעים ברכב, 41% לא היו חגורים כלל, כאשר אי שימוש באמצעי הריסון במושב האחורי הגיע עד 51%. גם בשנת 2002, בקרב הילדים בני 0-15 שנפגעו כנוסעים ברכב רק 62% היו חגורים; שיעור הילדים החגורים מתוך אלה שנפגעו באורח חמור היה נמוך עוד יותר - 52% (מקור: קובץ תאונות הדרכים של הלמ״ס).

ע״פ ממצאי NHTSA(2000), חגורות ומושבי בטיחות מצילים חיים, רק כאשר השימוש בהם מתאים למשתמש. בבדיקת הפגיעות של ילדים שישבו עם כיוון הנסיעה נראה כי עד גיל שנה הילדים נפגעו בצורה קשה מאד לעומת ילדים מעל גיל שנה, זאת בגלל עצמות ושרירי צוואר לא מפותחים דיים. בשל עצמות אגן לא מפותחות מספיק ושלד נמוך, ילדים מתחת לגיל 8-10 בדרך כלל אינם מתאימים לחגורות הבטיחות הרגילות המותקנות במכונית. ממצאים של מחקר מעודכן מדברים על כך כי ילדים שלא מרוסנים כראוי יסבלו מפגיעות חמורות בעת התאונה בסבירות גבוהה פי 3.5 לעומת הילדים שמרוסנים כראוי.

השיעור הגבוה של חוסר ידע וחוסר שימוש באמצעי ריסון לילדים ברכב, הביא את 'בטרם', המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, להחלטה לפתח תכנית התערבות מקיפה להעלאת הידע, שיעורי השימוש והשימוש הנכון במושבי הבטיחות לילדים. סקר התנהגות של הנוסעים ברכב מהווה אחד ממרכיבי המערך המחקרי. הסקר הנו סקר תצפיות ארצי בנושא השימוש באמצעי הריסון לילדים בכלי רכב פרטיים. סבב ראשון של סקר ההתנהגות שסיפק את תמונת המצב לעת תחילתה של תוכנית ההתערבות, נערך בנובמבר 2002. בנובמבר-דצמבר 2003 נערך סבב חדש של תצפיות התנהגות שמטרתו הייתה לבחון את השפעת תכנית ההתערבות ולקבל את תמונת המצב העדכנית לגבי הרגלי השימוש באמצעי הריסון לילדים ברכב. זאת, על מנת להתאים את פעילויות תכנית ההתערבות לדרישות השטח.

דו״ח זה מפרט את ממצאי סקר ההתנהגות שנערך בשנת 2003, תוך כדי דגש על הממצאים שבחנו את מידת האפקטיביות של תוכנית ההתערבות ועל הממצאים שהובילו להגברת פעילויות ההסברה בנושא השימוש באמצעי הריסון לתינוקות (בשנת 2004). הסקר נערך בפריסה ארצית, בקרב מדגם אקראי של 1,117 כלי רכב, וכלל מעל 1,700 ילדים בני 0-15.

 

מיקום הילדים ברכב

בשנת 2003, סך הכול 17% מהילדים בני 0-15 היו מוסעים ברכב כאשר הם יושבים ליד הנהג. רוב הילדים - 83%, מוסעים ברכב כשהם יושבים מאחור.

יושבים מאחור: רוב הפעוטות בני 1-4 (89%), מרבית הילדים בגילאי 5-9 (94%) וכמו כן, חלק ניכר מהילדים בני 10-15 (74%). לעומת זאת, רוב התינוקות עד גיל שנה (52%) מוסעים במושב הקדמי.

למרות שהאחוז המסכם של הילדים שמוסעים במושב הקדמי לא השתנה בשנת 2003 לעומת 2002, שיעור הילדים המוסעים במושב הקדמי עלה בשתי קבוצות גיל והן: תינוקות עד גיל שנה ובני 4- 1 (השינוי מובהק מבחינה סטטיסטית).

ידוע כי הסעת הילדים במושב הקדמי מסוכנת יותר עבורם ועל כך חשוב לשים דגש הסברתי בפעילות העתידית. בנוסף, הושבת התינוקות עד גיל שנה במושב הקדמי מול כרית אוויר עלולה להיות קטלנית בעת התרחשות התאונה. בשנת 2003, יותר ממחצית מהתינוקות שישבו ברכב מלפנים היו במכוניות עם כריות האוויר, דבר שמחזק עוד יותר את הצורך בפעילות ההסברתית בנושא.

באופן הושבת הילדים בני 10-15 חל שיפור משמעותי: אחוז המוסעים במושב הקדמי ירד מ-39% בשנת 2002 ל-26% בשנת 2003. מיקום הושבת הילדים בני 5-9 לא השתנה משמעותית בין שנים אלה.

שימוש באמצעי הריסון

בשנת 2003, בקרב בני 0-15 שנסעו ברכב, 58% היו חגורים כהלכה, 31% היו חגורים לא נכון ו-11% לא היו חגורים כלל.

החלק היחסי של החגירה הנכונה עומד על 72% בקרב פעוטות בני 1-4, על 65% בקרב בני 10-15, יורד ל- 47% בקרב תינוקות עד גיל שנה ול- 40% בקרב ילדים בני 5-9.

החלק היחסי של הילדים שאינם חגורים כלל נמוך בקבוצות התינוקות והפעוטות - 8%, וגבוה יותר בקרב בני 5-9 (14%) ובקרב בני 10-15 (19%).

 החלק היחסי של הילדים שחגורים לא כהלכה גבוה בקרב בני 5-9 (46%) ובקרב התינוקות עד גיל שנה (45%), ונמוך יותר בקרב הפעוטות (20%) ובקרב בני 10-15 (16%).

בשנת 2003 לעומת 2002, נמצא שינוי חיובי ומובהק באופן השימוש באמצעי הריסון לילדים ברכב, כאשר השינויים העיקריים היו בעליה בשיעור החגירה הנכונה (58% לעומת 43% בשנת 2002) ובירידה באחוז הילדים שמוסעים ללא אמצעי הריסון (11% לעומת 21% בשנת 2002). השיפור נצפה בקבוצות הגילאים 1-4, 5-9, 10-15.

לעומת זאת, באופן חגירת התינוקות עד גיל שנה נמצא שינוי מובהק אך הוא אינו מצביע על שינוי חיובי. מחד, אחוז התינוקות שלא חגורים כלל ירד אך מאידך, עלה אחוז התינוקות שמוסעים ברכב כאשר הם חגורים שלא כהלכה, בעוד שאחוז החגורים נכונה כמעט ולא השתנה.

 

נסיבות השימוש באמצעי הריסון

לא נמצא הבדל משמעותי בין אופן השימוש באמצעי הריסון ע"י הילדים בשטח עירוני לעומת הלא עירוני, או בין המגזרים השונים של האוכלוסייה (המגזר הדתי-מסורתי לעומת המגזר החילוני).

שיעור הילדים החגורים ברכב בו הנהג חגור בחגורת הבטיחות גבוה באופן משמעותי ומובהק משיעור הילדים החגורים ברכב בו הנהג לא חגור (בדומה לסקר 2002 ולממצאים מחו"ל).

שיעור הילדים החגורים כהלכה ברכב בו הנהג הוא ההורה של כל הילדים, גבוה באופן משמעותי ומובהק משיעור הילדים החגורים כהלכה בכל המצבים האחרים (ממצא דומה היה גם בסקר 2002). כלומר, נסיעת הילדים עם ההורים, משפיעה חיובית על השימוש באמצעי הריסון על ידי הילדים. לעומת זאת, נסיעה ברכב מזדמן, ללא אמצעי הריסון המתאים לילד, בדרך כלל מביאה לחוסר חגירה או לחגירה לא נכונה של הילד, וכתוצאה, מסכנת את חיי הילד.

בכלי רכב חדשים יותר (שנת היצור החל מ-1991) לעומת הישנים, השימוש באמצעי הריסון ע"י הילדים גבוה יותר (הממצא מובהק, בדומה לאותו הממצא בסקר 2002). לעומת זאת, הרגלי השימוש באמצעי הריסון לילדים ברכב אינם תלויים בבעלות על הרכב בו הילדים נוסעים (ממצא דומה היה גם בסקר 2002).

 

הסברים לאי שימוש באמצעי הריסון

בשני הסקרים, משנת 2003 ומשנת 2002, קיימות שתי נקודות מובילות בתוך הסברי הילדים בני 5-9 לאי שימוש במושבי הבטיחות: (א) כאשר הילד מחשיב את עצמו לגדול ולכן לא צריך לשבת על הבוסטר; (ב) כאשר הילד לא יודע מה זה בוסטר. משני ההסברים, ניכר הצורך בהסברה מסיבית יותר של נושא השימוש במושבים המגביהים.

כמו כן, ההסברים המובילים לאי שימוש במושב בטיחות/בוסטר שניתנו ע"י ההורים הם: "לא ידעתי שצריך", "לא מאמין שזה מועיל", "הילד לא מוכן לשבת על בוסטר". אותם הנימוקים צוינו ע"י ההורים כגורמים מובילים שהיו מעודדים אותם לרכוש בוסטר ולהשתמש בו, דהיינו: חשיבות השימוש, חובת השימוש ומוכנות הילד לשבת על הבוסטר.

מכאן, הדרכים העיקריות להגברת השימוש במושבי בטיחות/בוסטרים הן באמצעות חקיקה (קביעת חובת השימוש בחוק), הסברה (להורים: לגבי יעילות האמצעים לצמצום חומרת הפגיעה בעת התאונה) וחינוך (לילדים: לגבי חשיבות השימוש באמצעי הבטיחות המתאימים).

 

השפעת תוכנית ההתערבות

בשנת 2003 לעומת 2002, נמצא שינוי חיובי ומובהק באופן השימוש באמצעי הריסון בקבוצות הגילאים 1-4, 5-9, 10-15. ממצאים אלה מצביעים על השפעה חיובית של המאמצים הרבים והשונים להגברת המודעות לנושא השימוש באמצעי הריסון לילדים ברכב, שננקטו בישראל בשנים האחרונות.

הוכחה נוספת ליעילות מאמצי החקיקה, ההסברה והאכיפה של התקופה האחרונה היא בירידה של שיעור הילדים שלא חגורים כלל ברכב, בכל קבוצות הגיל.

 

קבוצות סיכון להגברת הפעילות

למרות השינוי החיובי שצוין לעיל, לא נמצא שינוי חיובי באופן חגירת התינוקות עד גיל שנה. עובדה זו מצביע על ירידה במאמץ ההסברה וההדרכה בנושא זה, בתקופה האחרונה, ועל הצורך בהגברת מאמצי התערבות ממוקדים לטיפול בבעיה.

הטעויות הנפוצות בשימוש באמצעי הריסון לתינוקות הן: הצבת מושב הבטיחות עם התינוק במושב הקדמי של הרכב מול כרית האוויר (שכיחות של טעות מסוכנת זו עלתה בשנה האחרונה גם עקב העלייה במספר כלי רכב עם כרית האוויר מול המושב הקדמי) והושבת התינוק (שגילו צעיר מ-9 חודשים ומשקלו נמוך מ- 9 קילו) במושב הבטיחות עם כיוון הנסיעה.

קבוצת הסיכון השנייה היא בני 5-9. בקבוצת גילאים זו, אומנם, חל שיפור באופן החגירה אך עדיין נצפה שיעור גבוה של שימוש לא נכון באמצעי הריסון. חלק ניכר מהילדים בגילאים אלה חגורים בחגורת בטיחות רגילה, בעוד שעל פי מידות המשקל והגובה, בוסטר הוא אמצעי הריסון הבטוח יותר עבורם.

 

טעויות בשימוש באמצעי הריסון

 הטעויות העיקריות בשימוש באמצעי הריסון לילדים ברכב הן:

שימוש לא נכון באמצעי הריסון לילדים, בעיקר בקבוצות גיל עד שנה ובגילאי 5-9;

חוסר שימוש באמצעי הריסון (נסיעה במצב של אי חגירה בכלל) - שכיח יותר בקבוצות גיל 5-9, 10-15;

הסעת ילדים במושב הקדמי של הרכב - מוכרת, בעיקר, בקבוצות הגיל של תינוקות ו-בני 10-15, אך לאחרונה תופעה זו מתגברת גם בקבוצת הפעוטות, בני 4- 1;

הצבת מושבי הבטיחות עם תינוקות במושב הקדמי מול כרית האוויר.

טעויות אלה מסכנות את חיי הילדים בעת הנסיעה ברכב. לצמצום תופעת הטעויות הללו נדרשת הגברת הפעילויות של תוכנית ההתערבות.

 

מערך מחקר למיפוי נושא בטיחות ילדים ברכב: שימוש בהתקני ריסון להגנת ילדים ברכב בישראל  מערך מחקר למיפוי נושא בטיחות ילדים ברכב: שימוש בהתקני ריסון להגנת ילדים ברכב בישראל