חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ביטוח שליש מהעובדים שווה שליש פיצוי

תגמולי הביטוח צריכים להיות מופחתים מתוך השוואה לדמי הביטוח, שהיו משולמים, לו הכל נעשה כדרוש

 

ת"א 2147-05 נרימאן פארוק כיאל נ' מ.ח מרכז המזון בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ

 

בית משפט: בית משפט השלום בעכו

 

פסק הדין ניתן ביום: 11 מרץ 2010

 

על ידי כבוד השופטת: שושנה פיינסוד-כהן

 

עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח לשפות מבוטח שחויב בתשלום פיצוי לעובדת במסגרת פוליסה לביטוח חבות המעבידים במסגרתה ביטוח רק שליש מהעובדים בעסק ואם כן, מהו הסכום של חברת הביטוח לשלם?

 

רקע: חברת הביטוח טענה לפטור מחובת תשלום או לתשלום מופחת בשל הסיבות הבאות:

  1. המבוטח העסיק עובדים בשעור של פי שלושה מן הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה, למצער, טוענת  צד ג' כי יש לחייבה לכל היותר ב- 1/3 מהנזק – טענה שנתקבלה על ידי בית המשפט.

  2. יש מקום לניכוי נוסף בשל אי מתן הודעה במועד והנזק הראיתי שנגרם עקב כך - חברת הביטוח קיבלה הודעה על קרות האירוע רק 8 שנים לאחר התרחשותו. בית המשפט קבע, כי אין לשלול טענה כי הזמן שחלף הכביד משמעותית על חברת הביטוח בברור האירוע. אולם חברת הביטוח לא נתנה כל דוגמא למכשול שעמד בדרכה ולא הציגה ולו דוגמא אחת כיצד היה בכך כדי להשפיע על תוצאות הדיון.

  3.  יש מקום לנכות מהחיוב שיוטל על צד ג' את שיעור ההשתתפות העצמית בערכו ליום מתן פסק הדין – טאענה שנתקבלה על ידי בית המשפט.

 

בית המשפט מצא, כאמור, כי בנסיבות העניין, הפוליסה לביטוח חבות מעבידים מכסה שליש מן העובדים וחייב את חברת הביטוח לשלם שליש מהפיצוי תוך שהוא מאמץ לאמץ את הניתוח המשפטי בפסק דינו של כב' השופט ברלינר בת.א. 1305/99 (מחוזי חיפה) אגא שריף נ. עבד קודיר ואח'

 

"6.       השאלה היא, מה הנפקות של מצב דברים שלפיו פוליסת הביטוח נוקבת בעובד אחד; בעל העסק מעסיק בחודש בו ארעה התאונה 8 עובדים (ראה נ/2), ובתאונה נפגע עובד אחד.

עקרונית, חל על כך העקרון הכללי בדבר "אומד דעתם של הצדדים", כאמור בסעיף 25(א) של החוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. בענין הספציפי לחוזה ביטוח, חלות על כך ההוראות שבסימן ד' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. לפי סעיף 17 של החוק, חייב המבוטח להודיע למבטח על כל שינוי מהותי בעסקו המביא להחמרת הסיכון החל על המבטח. סעיף 18(ג) של חוק חוזה הביטוח קובע כי אם "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, ... ".

נראה לי, כי לא היתה במקרה שבעניננו כוונת מרמה באי ההודעה למבטח על השינוי בהיקף העסקת העובדים בעסקו של הנתבע. הערכתי היא, כי היתה כאן הזנחה. "

 

ובהמשך פסק הדין-

 

"לא נראית לי הפרשנות, שלפיה אם רק עובד אחד נפגע מבין 8 המועסקים, חלה מלוא החבות על המבטח. מספר העובדים, טיב העיסוק וכו', כל אלה הם פרמטרים להערכת הסיכון בעסקו של המבוטח. הסיכון בעסק המעסיק 8 עובדים, גדול יותר מהסיכון בעסק המעסיק עובד אחד. הדבר משפיע גם על תשלום הפרמיה. לכן, מדובר בעניננו בהחמרת הסיכון עליה לא הודיעו למבטח, ולכך צריכה להיות השפעה על חבותו באשר להיקף תגמולי הביטוח. הם צריכים להיות מופחתים מתוך השוואה לדמי הביטוח, שהיו משולמים, לו הכל נעשה כדרוש.

7.         בעניננו, דמי הביטוח עבור עסק המסגרות המעסיק עובד אחד, היו בסכום של 250 ש"ח. דמי הביטוח עבור אותו העסק כאשר הוא מעסיק 5 עובדים היו בסכום של 774 ש"ח. יוצא מזה, שדמי הביטוח עבור עסק כעסקו של הנתבע בעת שהוא מעסיק 8 עובדים, עשוי היה להגיע לכדי 1,250 ש"ח. בעניננו, שולמה פרמיה של 250 ש"ח בלבד, היינו 1/5 מן הנדרש.

המסקנה היא על כן, שהנתבעות 2 ו- 3 צריכות לשאת בתגמולי ביטוח בגין התאונה בשעור של 1/5 ממה שהיה עליהן לשלם, במקרה הרגיל. "

 

פסק הדין באתר הרשות השופטת.

 

עודכן ביום 15/3/2010 שעה: 08.05

 

עבור לתוכן העמוד