אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















חישוב פיצוי פלת"ד מעבר לתקרה

העליון התייחס לחישוב המחוזי של שיעור ניכוי מס הכנסה משכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק

 

 

ע"א  8632/07 וע"א  8777/07 אלעד רווה ואח' נ' עיזבון המנוח דורון רווה ז"ל ומגדל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן ביום:28/8/2011

 

על ידי כב' השופט: המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

עניינו של פסק הדין:

  1. כיצד יש לחשב את שיעור ניכוי מס הכנסה משכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק (התקרה לפיצוי לפי חוק הפלת"ד)?
  2. כיצד יש לשערך את הכנסתה של האם המנוחה לצורך שומת הפיצויים. האם יש לחשב את ההצמדה של השכר לערכי יום פסק הדין על בסיס הצמדתו לשכר הממוצע במשק או למדד המחירים לצרכן?
  3. האם חברת הביטוח זכאית לנכות את סכומי הביטוח הלאומי המשתלמים עקב מות האב וזאת משום היותו עובד עצמאי?
  4. האם יש להכפיל את ידת הבית לצורך חישוב הפיצוי הואיל ומדובר במשפחה הנהנית מהכנסות גבוהות כאשר חלק גדול יותר מן ההכנסות מופנה לחסכון?

 

בית המשפט העליון דחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי למעט לעניין חישוב תביעת העיזבון במקרה הנדון במאוחד.

 

מתוך פסק הדין

 

"התובעים סבורים כי את מגבלת תקרת שילוש השכר הממוצע במשק יש להחיל על הפיצוי רק לאחר ניכוי מס ההכנסה מן הסכום שהיה משתלם למנוח בפועל (והגבוה, במקרה זה, מתקרת שילוש השכר). באופן זה ישתלם הפיצוי בהתאם לשילוש השכר הממוצע "נטו".

 

טענה זו אין לקבל. כפי שהובהר לא אחת (ראו למשל ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אטיאס (פורסם בנבו, 21.1.2010)) מדובר כאן בשאלה מתי נדרש בית המשפט להסיט את מבטו "מחלון המציאות", שדרכו משתקפים הנתונים כפי שהם קיימים בעולמו של הניזוק, אל עבר ה"חלון הווירטואלי", שדרכו נגלה לבית המשפט עולמו של חוק הפיצויים.

...

תקרת המס לניכוי – בשיעור של 25% – אף היא חלק מן העולם הווירטואלי של חוק הפיצויים. מתוך השכר ברוטו - שנקבע כאמור בסייגי השכר הממוצע במשק - יש לנכות מס "וירטואלי" שגובהו אינו יכול לעלות על 25%.

 

הטענה כי ניכוי מס ההכנסה מתוך התקרה, התוחמת את החלון הווירטואלי, מובילה ל"תשלום" כפל מס, שגויה שכן התקרה מופעלת על השכר "ברוטו" ורק לאחר מכן מנוכה ה"מס". ראוי לזכור גם כי הדרך המוצעת על ידי התובעים לניכוי המס מבסיס השכר תעצים את אי-השוויון בפיצוי המתקיים מעצם התקרת ניכוי המס באופן שהמס ינוכה בפועל רק מהכנסות נמוכות יחסית ולעולם לא מהכנסות העולות על שילוש השכר."

 

"התובעים מלינים על דרך חישוב הכנסתה של האם המנוחה לצורך שומת הפיצויים. הם סבורים כי ראוי היה לשערך את השכר לערכי יום פסק הדין על בסיס הצמדתו לשכר הממוצע במשק ולא למדד המחירים לצרכן - זאת בשל שזהו הכלי הסטטיסטי הטוב ביותר לצורך שיערוך שכרו של ניזוק. הם מציינים גם כי סעיף 4 לחוק הפיצויים מגביל את תקרת בסיס השכר לשילוש השכר הממוצע במשק וכי הוא מורה לילך לפי הנתון הגבוה מבין שני המדדים הנוגעים לשכר זה כפי שהם מפורסמים על ידי המוסד לבטוח לאומי ועל ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

 

כבר פסקנו בעבר כי תקרה זו, הקבועה בחוק לעניין שילוש השכר, אינה מחייבת כשלעצמה את בית המשפט לבחור במדד שפורסם ביום מסוים בעת שהוא קובע את בסיס השכר וכי הערכת גובה השכר נעשית על ידי בית המשפט על פי הנתונים והראיות שבאו לפניו.

 

...

אין איפוא מקום להתערב בבחירת בית המשפט בעניין זה."

 

 

 

"בכך נדחתה טענת התובעים כי אין הנתבעת זכאית לנכות את סכומי הביטוח הלאומי המשתלמים עקב מות האב וזאת משום היותו עובד עצמאי. עובד עצמאי, כך נטען, מממן את מלוא דמי הביטוח המקיימים את הזכות לגמלאות ועל כן אין למוסד לביטוח לאומי זכות לשיפוי בגין הגמלאות האלה.

...

 

ההלכה שונה. כבר בע"א 650/78 כליף ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 242, 252 (1981), אומר בית המשפט כי "יתכן שלמוסד אין זכות כלפי המזיק שהוא גם מעבידו של הניזוק. כל אלה אינם מעניינם של הניזוק אשר נזקו שופה על ידי המוסד ועל כן נזקו הופחת. גם הלכת תמר(רע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבוןתמר, פ"ד נג(5) 145 (1999)) לא שינתה תפישה זו. בתביעתו של העובד העצמאי מביא עימו הפטור מתביעת השיפוי של המוסד לביטוח לאומי לשלילת הזכות לקבל 25% מן הפיצויים, אך בכך אין כדי לשנות מן הצורך לנכות את הגמלאות המשתלמות למי שניזוק בתאונה בה היה מעורב רכבו של העובד העצמאי. הדיון בעניין תמרבשאלת זכאותו של העובד העצמאי ל-25% מסכום הפיצויים היה מושתת כל כולו על ההנחה כי גמלאות הביטוח הלאומי מנוכים מתביעתו.

 

...

 

ובעניין אחר, נדרש בית המשפט העליון לשאלת הניכוי במקרה בו המזיק הוא מעביד של הניזוק שאז זכות השיפוי על המוסד לביטוח לאומי לא קמה. גם כאן נקבע כי "אין לעצם תשלום דמי הביטוח על ידי המעביד השפעה על היחסים שבינו לבין הניזוק". נותר כאן הכלל בדבר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי על כנו, ואף פורש בחוק בהוראת סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד נח(5) 511, 516 (2004))."

 

"יאמר מיד כי לא נתקיימו במקרה זה נסיבות המצדיקות סטייה משיטת הידות בשל גובה ההכנסות של בני הזוג המנוחים.

 

...

 

אין אנו יוצרים "משפחה וירטואלית"; אנו אך נותנים תוקף למצב הדברים ביום התאונה.

 

בחרנו גם שלא להתערב בבחירותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למשך תקופת התלות ולהענקת תשלומי תמיכה גלובליים וזאת בהתחשב בסכום הכולל שנפסק, שכן אפילו הרבה בית המשפט בפסיקה בראשי נזק מסוימים כאמור, נראה לנו כי אין להתערב בתוצאה הסופית המסתברת בנסיבות המקרה ובהתחשב בפריטים בהם מיעט בית המשפט בפיצוי. כך הדבר לגבי ניכוי מס מן ההכנסה המצטברת של בני בזוג (עד לתקרת 25%) בחירה שעשויה להעלות את שעור המס לגבי ההכנסה הנמוכה יותר. ככלל, ראוי לחשב את המס, אם הוא עשוי לפחות מ-25%, בנפרד לגבי כל הכנסה והכנסה."

 

"את תביעת העיזבון ניתן לחשב במקרה זה במאוחד, אך החישוב הבסיסי מתייחס לכל אחת מתביעות העיזבונות בנפרד והחישוב המאוחד הוא אך צירוף של השתיים. אשר לחישוב הנפרד, הפיצוי לכל אחד מן העיזבונות יחושב בדרך של הפחתת ידת הקיום של כל אחד מן המנוחים מהכנסתו הנפרדת. חילוץ ידת הקיום תיעשה מתוך כלל הידות המבטאות את חלקיהם של בני המשפחה, את חלקו של משק הבית ואת החיסכון – הבאים מתוך הקופה המשותפת. מספר הידות והקופה המשותפת ייקבעו לפי מצב הדברים אלמלא התאונה, ובחישוב "דינאמי". כך, בכל תקופה יילקחו בחשבון ידות הקיום של שני ההורים, ידות הקיום של הילדים ככל שהם נמצאים בגיל התלות, ידת משק הבית וידת החיסכון. הבחירה של בית המשפט המחוזי להביא בחשבון שתי ידות חסכון היא שגויה (אלא אם מחושבת יד חסכון נפרדת לכל אחת מן ההכנסות הנפרדות של בני-הזוג – שאז מצטרפות השתיים לשיעור זהה לשעורה של ידת חסכון אחת המחושבת על בסיס הקופה המשותפת). בחישוב משותף, יש לחלץ את ידות הקיום באותו אופן, אולם מפחיתים את שתי ידות הקיום מצירוף הכנסותיהם של המנוחים. כאמור, התוצאה של שתי דרכי חישוב אלה היא זהה.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתוקן על-פי האמור בפסק דין זה."