אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















האקטואר הבכיר מיכה רוזנבלט הלך לעולמו

רוזנבלט שימש בתפקידים בכירים בחברות הביטוח וכיהן כנשיא אגודת האקטוארים הישראלית
 

מיכה רוזנבלט, ז"לההלוויה התקיימה ביום א' ה- 02.10.11, בשעה 16.00, בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב הרכבי 11, תל אביב.

דברי ההספד של פרופ' יהודה כהנא על קברו של מיכאל רוזנבלט ז"ל :

 

ההיכרות עם מיכה נמשכה למעלה מארבעה וחצי עשורים. ההכרות בינינו החלה בתחום הביטוח, כשעוד עבד בחברת הסנה, נמשכה על בסיס מקצוענו כאקטוארים, ועל בסיס השתתפותו בתכניות הוראה רבות, והפכה לידידות רבת שנים.

במהלך התקופה הלך מיכה והתבלט כאחד מבכירי האקטוארים בארץ.הוא אף התבלט כחבר בועדות מקצועיות שונות, ובשרותו במשך תקופה מסוימת אף כנשיא אגודת האקטוארים הישראלית, וכפעיל באגודות העולמיות. תמיד שיחרו לפתחו לשמוע את דעותיו והמלצותיו המקצועיות, והוא היה מסביר בסבר פנים יפות, בחברות, ובתבונה רבה את מה שהתבקש.

בכל תכנית לימודים בתחום הביטוח היה זה אך טבעי שמיכה, הודות לידע המקצועי שלו, והודות לאישיותו הנעימה,ליכולת ההפשטה שלו, ולסבלנותו הרבה, יהיה בצוות המורים. כך השתתף כמרצה בימי עיון שונים שקיימנו במסגרת לימודי ההכשרה בניהול  (לה"ב), בתכנית הלימודים באקטואריה באוניברסיטת תל אביב, שונים שקיימנו CLU, ובתכנית הראשונה בישראל לקראת תואר ב.א.  בביטוח במסגרת המסלול האקדמי של המכללה לביטוח.

הקריירה המקצועית של רבים מבכירי ענף הביטוח של היום הושפעה ממה שלמדו מפיו. והנוכחות של חלק מהם במעמד עצוב זה, מעידה על הקושי להיפרד ממנו.

במשך השנים שמעתי מפיו מעט מזעיר על ילדותו. בגיל 6 כבר גורש מביתו לטרנסניסטריה הידועה לשמצה (שואת יהודי רומניה).

הוא, אמו ואביו היו היחידים מבני המשפחה ששרדו. הם עברו תקופות קשות ביותר, רעב,  חולי, קור עז, חוסר בטחון התעללות וסבל. הוא עצמו חלה קשות, ואיבד יכולת ללכת לכמה חודשים. אמו חלתה בשחפת. בשנת 1944, בהיות מיכה בן  9, החלה נסיגת הנאצים.

הדור הצעיר אולי אינו יודע, שהשואה של העם היהודי אינה חלק של מלחמת העולם השניה, אלא התנהלהכמערכהנפרדת, במקביל למלחמת העולם. בעת נסיגת הגרמנים ניתנה הוראה לתת עדיפות להשמדת היהודים, ונסיגתם לוותה באקציות וחיסולים המוניים.  אביו של מיכה הובל לבור ההריגה עם גברים אחרים, אך לא נהרג, ורגלו רוסקה מהכדורים.הוא זחל מהבור והתחבא בבית שימוש ארעי שהיה במקום. פצעו הזדהם, ולאחר סבל רב נפטר כעבור חודש ,כתוצאה מהנמק.

בתום המלחמה חזרו מיכה ואמו לעיר הולדתו, סדגורה אך כשנה לאחר מכן החלו נודדים מחדש במסגרת מנגנון "הבריחה".המעבר ברומניה והונגריה נמשך חודשים בתנאים קשים. ואז נקלטו במחנה מעבר בווינה למשך שנה, ועלו לארץ בסמוך לקום המדינה מפאת מחלת אמו הפך בסמוך לכך (בסביבת גיל 13!) למפרנס העיקרי כשוליה לנגר, בתנאי שכר זעום וללא תנאים סוציאליים. לאחר תום השירות הצבאי (כשהוא עדין המפרנס) חזר לעבוד בנגרות.

מיכה לא פונק מעולם בעולמנו החומרי, אך היה תמיד איש עבודה חרוץ ומסור ויחד עם זאת לומד ומלמד מתקדם ומצליח. הוא סלל את דרכו בכוחות עצמו, תוך ניהול המערכה במעלה ההר. מאחר ובגיל צעיר לא ניתן לו ללמוד לימודים מסודרים, ובגיל הנערות כבר פרנס את משפחתו, השלים עד הגיוס לצה"ל רק 3 שנות לימוד פורמאליות - כל אחת בשפה שונה  (רומנית, רוסית וגרמנית). הוא השלים את לימודיו רק לאחר השחרור מצה"ל, המעבר ברומניה מתמטיקה– פיסיקה באוניברסיטה העברית (1963) נשאב למקצוע האקטואריה. הוא החל את עבודתו בחברת הסנה. שם העמיק את השכלתו וקיבל את הסמכתו באקטואריה באמצעות המכון הבריטי לאקטואריה בלונדון (לימודים קשים מאד בהתכתבות). בהמשך כיהן כ- 15 שנים בחברת מנורה, וכשנה– שנתיים לאחר שמנכ"ל חברת מנורה, דר'  פרג,  עזב אותה, הוזמן על ידו לעבור לחברת לה נסיונל.

הקריירה נקטעה בעקבות קריסתה של חברת לה נסיונל, ובעקבותיה נוהלה מערכה משפטית שנמשכה כעשור. המעבר ברומניה דמוקרטית,  אך הבעתי כבר בעבר,  גם בפני בית המשפט,את תדהמתי על הרשעתו של מיכה. ובבית המשפט גם נשמעו טענות על כך שהאשמים האמיתיים כלל לא הובאו בפני שופט. קראתי בעיון רב את פסק הדין הארוך, ותמונת המצב כפי שהצטיירה אצל השופט רחוקה מאד מתמונת המציאות שראיתי במשך השנים.הדברים אינם מתיישבים גם עם היכרותי את האיש כאדם אמין, ישר, המקפיד על החוק ועל כל חובה, קלה כחמורה. יתר על כן,  מיכה לא הפיק כל טובת הנאה ומצבו החומרי היה תמיד צנוע.

ישנם אנשים שעומדים בעינויי הדין באופן שונה, בהתאם למבנה האישיות וההיסטוריה האישית שלהם. שנות עינויי הדין הממושכות אצל מיכה היו קשות מנשוא וגבו מחיר אישי גבוה. הוא הרגיש חוזר לתקופות הקשות והחשוכות בחייו, כשאובד הביטחון הכלכלי והאמון באנשים. ובמילותיו שלו תאר את הסבל כגרוע מזה שחווה בתקופת השואה. והדבר נורא במיוחד לנוכח אמונת ובמשך כל התקופה שהוא חף מפשע.

כשריד השואה הערכים החשובים בעיניו היו העובדה שהקים משפחה לתפארת ועליה גאוותו, ושזכה לראות את תקומת ישראל ועצמאותה הוא שירת בשרות סדיר מלא, השתתף כבר כחייל מילואים ב"קדש", ששת הימים, מלחמת ההתשה, יום הכיפורים (שירת למעלה מחצי שנה), ואף כאיש הג"א במלחמת שלום הגליל.

כהרגלו בכל החגים, גם בערב ראש השנה, הקדים אותי בשיחת טלפון (בטרם הגעתי לאות "ר" בספר הטלפונים שלי...), ושוחחנו על המתרחש. בשנים האחרונות הלך מצבו והשתפר, והוא נהנה מהחיים וממשפחתו, סיפר לי בגאווה על ביקור נכדתו, על בונותיו ומשפחותיהן, ואיחלנו זה לזה שנה טובה ובריאות טובה לא העלתי בדעתי, שכעבור ימים ספורים אעמוד ליד קברו ואומר דברי הספד לזכרו.

יהא זכרו ברוך!

פרופ' יהודה כהנא

2/10/2011 ד' תשרי תשע"ב