אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















דבריו של פרופ' כהנא בוועידת עדיף ה 11

דבריו של פרופ' יהודה כהנא בפתיחת וועידת עדיף ה 11 במסגרתה הוענק לו פרס על מפעל חיים בתחומי הביטוח
 

פרופ' יהודה כהנאדברי תודה של פרופ' יהודה כהנא בכנס עדיף 28-11-11

נכבדי,

אני עומד כאן נרגש ושמח לפגוש בשנית חברים רבים, ביניהם בכירי הענף מהעבר, מנכל"ים, מפקחים על הביטוח, מורי וחברים למחקר, אנשים שליוו אותי לאורך עשרות שנים, וכמובן, בני משפחתי. אני מוקיר מאד את המאמץ שחלקכם עשה כדי לבוא במיוחד, ממרחק, לערב זה. לדוגמא, סגן שר האוצר, שטרח לבוא מישיבה חשובה בירושלים בכדי להיות עמנו לחצי שעה!

 אפתח בברכות לכל נבחרי השנה על ההישגים בשנה זו.

תודה ל"עדיף" על שהקדישו את רובו של ערב מרשים זה זה לכבודי, ומרעיפים עלי אהבה ופירגון. עד אמצע שנות התשעים הפעיל מרכז ארהרד לביטוח באוניברסיטה, שעמדתי בראשו, את מרבית הכנסים בתחום הביטוח. מאז שחדלנו מכך, נכנסה עדיף, ועופר נוריאל בראשה לתחום זה, והם עושים עבודה מרשימה מאד - שמי כמוני יודע להעריך את המאמץ הכרוך בה - במסירות, באהבה, ובהצלחה מרובה. יישר כוח!

רוב תודות  לשני מברכי, ידידי לוי רחמני ושלמה אליהו. גדולים המברכים מהמבורך! אני שמח מאד בידידות רבת השנים עם שניהם, ומודה מעומק הלב על דבריהם החמים. לדעתי, לוי רחמני היה אמור לעמוד כאן במקומי ולקבל את ההוקרה. ידידי שלמה אליהו , שקיבל את ההוקרה לפני שנתיים, אמר שלמד רבות ממני. ואני מעיד שלמדתי , וממשיך ללמוד המון, מאדם חכם ומיוחד זה, על ענף הביטוח, מגמותיו, ועל החיים בכלל, כבר מהתקופה שהיה סוכן ביטוח בפסאז' אלנבי (וזה היה מזמן).

אחד שחגג את חתונת הזהב אמר ש 50 שנה עברו כמו יומיים... יום כיפור ותשעה באב... אצלי , להבדיל, חלפו 50 שנות עבודה כמו יומיים נפלאים. למרות שכל יום עבודה שלי הוא לפחות כפול: גם יום וגם לילה...

במקור לא חשבתי להיות איש ביטוח. אולם הביטוח נכנס לגופי ,כנראה, דרך החלב: אבי ז"ל היה מראשוני הרופאים הוטרינרים בארץ. אחרי מלחמת השחרור היה אחראי מטעם המדינה לביעור מחלות מדבקות מסוכנות בבקר. הוא יזם קרן ביטוח, שפיצתה כל רפתן שנאלץ לשחוט פרה נגועה. זה איפשר את ביעור המחלות המסוכנות , כשחפת, בארץ.

ממנו למדתי, בעצם, שביטוח, שמטבעו קשור לכל אחד מתחומי החיים והעסקים, יכול לשמש כמנוף להזזת דברים גדולים, ומהווה בסיס לקריירה מרתקת. וכך עברו שנים נפלאות ומלאות ענין  בליווי ענף הביטוח ובמחקר באוניברסיטאות. מקצת הדברים אוזכרו בסרטון, ואחרים כלולים בכתבה הנהדרת שהוכנה על ידי עדיף ותחולק לכם בסוף הערב.  

לתלמידי אני אומר שלא רק מעניין, אלא גם כדאי, לעסוק בביטוח משום שהענף נוטה לגדול מהר יותר מכלל המשק (ככל שמשק מפותח יותר, כך גדלים צרכי הביטוח). התחלתי ללוות את ענף הביטוח ב-1964 כשהפיקוח על הביטוח ושוק ההון מנה כ- 10 אנשים, והענף בישראל מנה 100 מבטחים, מחציתם חברות זרות. מאז  גדלו  הפרמיות הריאליות פי 30 וההון של הענף גדל פי 70.  בעוד שהתל"ג הריאלי גדל רק פי 9.   מרשים!

אנצל את הבמה על מנת להעלות בקיצור שתי נקודות חשובות:

ראשית, ענף הביטוח הולך ונבלע לאחרונה בתחום הפיננסי, מאבד את יחודו, ואינו משמר ואינו מפתח את הידע הביטוחי הקלאסי. לדעתי, הענף צריך לחזור ולתמוך בהיקף גדול  בהוראה ובמחקר. זה הבסיס האסטרטגי לקיומו!

שנית, עברנו את ארבעת העשורים המופלאים ביותר בתולדות האנושות ואין לקחת כמובנת מאליה את האפשרות שזה ימשך באותו אופן. בתחילת הקריירה הייתי מראשוני העתידנים בישראל. מחר אציג תרחיש אפשרי עתידי שעלול להפחיד. אך אני אופטימי וסבור שניתן יהיה לעצבו לכיוון טוב, בתנאי שננקוט בצעדים מהותיים היום. אראה שלענף הביטוח והפיננסים יש יכולת לקדם את הנתיב האופטימי. בואו לדיון זה!

פתחנו בדברי תודה ואני מבקש לסיים בדברי תודה.

בעוד מספר חדשים אצא לגמלאות מהאוניברסיטה. אך אני מקווה שאין זה נאום פרידה.

הזדמן לי לעבוד עם כמה מהמוחות הגדולים בעולם המחקר, עם גדולי המשק במגזר הציבורי והעסקי, בארץ ובחו"ל, ועם המון אנשים פחות ידועים, אך שאינם נופלים בחכמתם ובאישיותם. חלק גדול מהאנשים שזכיתי לעבוד אתם נמצאים כבר בגמלאות, ואחרים לדאבוני כבר אינם אתנו.

מבין אלה שנסתלקו מהעולם מן הראוי להזכיר רק כמה מענקי הביטוח בישראל: דר' פיקר, המפקח האגדי על הביטוח, דר' ארהרד, דר' גרינגרד, מרגוט וארנסט המבורגר, דוד חכמי, חיים שטסל, ומורי וידידי פרופ' מרשל סרנת. זכרם לברכה. היו רבים נוספים שלא אקרא בשמם בגלל מגבלת הזמן.  

מבין החיים ראוי  להזכיר רבים מאד, והרשימה ענקית ולא אמנה את השמות. אי אפשר בלי לציין במיוחד את ראשי הצוותים שבנו את מרכז ארהרד באוניברסיטה, את תכנית ה CLU ואת המסלול האקדמי של המכללה לביטוח - היום במכללה האקדמית נתניה, ואת עמיתי למחקרים הרבים, שעבדו אתי במסירות ואהבה ובהנאה, ובלעדיהם לא ניתן היה להגיע בכלל לבמה זו. ומובן שתודות רבות מגיעות לבני משפחתי ולמורי במשך השנים. המורים הפורמאליים (החל מאמי ז"ל, הגננת, עבור דרך מורי המדהימים ביסודי, בתיכון ובאוניברסיטה, וכלה בהמוני המורים הבלתי פורמליים).

זכיתי להכשיר במשך השנים אלפי סטודנטים ומנהלים בארץ ובעולם. ועבדתי ועדיין עובד במחקר ובחיי המעשה עם המון חברים. רק חלק קטן מכל אלה נמצא עמנו כאן. המחקר וההוראה הן שתי הדרכים  ללמוד משהו לעומקו. אלה תהליכים דו סטריים: אתה מלמד ולומד. לכן אני חב תודה גם לכל תלמידי ולכל אלה שזכיתי לעבוד אתם, ובמיוחד לרבים, ששיתפו אותי בשאלות והתלבטויות  ותוך כדי כך חשפו עצמם והביעו אמון. 

אבקש ממי שעבדו אתי, לימדו או למדו, השתמשו בכתבי, או נמנים בין ידידי, להרים יד, על מנת שאוכל לראותכם. .. המראה מכאן מדהים! תסתכלו סביבכם. כל המצביעים זכאים לתודתי.  כן. הדברים מכוונים במיוחד אליכם. ... כולכם שמורים בליבי, חלק מחיי, וחלק מההישג. מודה לכם מקרב הלב!

)כל 400 האורחים בערב הפתיחה עומדים על רגליהם ומוחאים כפיים דקות ממושכות).

למרות המחווה המרגשת, בערב מהמם זה, והכבוד הגדול שהענקתם לי, אני מבטיח שליבי לא יגבה ואני עומד להשאר כרגיל. מזכיר לי את הסיפור על אשתו של שארל דה גול, אשר בראותה  אותו יוצא ערום מהמקלחת קראה "או, אלוהים". והוא השיב: "בבית את יכולה לקרוא לי שארל"... ובכן, אני מצפה שכולם ימשיכו לקרוא לי יהודה.

תודה מקרב הלב, ואהבה רבה!