חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

המועצה המקומית אינה אחראית לנפילת עץ

העליון דחה בקשת ערעור שהגישה מבטחת על החלטה של בית המשפט המחוזי אשר קבע, כי עץ אינו "דבר מסוכן"

 

 

רע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור

 

בית המשפט: העליון

 

ההחלטה ניתנה ביום: 21/8/2012

 

ע"י כבוד השופט: צ' זילברטל

 

עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את בקשת הערעור שהגישה חברת הביטוח על החלטה של בית המשפט המחוזי אשר קבע, כי עץ אינו "דבר מסוכן" במובן סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וגם לא חל בענייננו הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה הנ"ל (הדבר מעיד על עצמו). ועל כן קיבל את הערעור של המועצה וביטל את החיוב שהוטל עליה ע"י בית משפט השלום לפצות את חברת הביטוח לפי תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטח אותם שילמה למבוטח בשל הנזק שנגרם לרכבו בגין נפיל עץ על רכבו?

 

 

בית המשפט העליון דחה את הבקשה

 

 

מתוך ההחלטה:

 

"על-פי החלטת המשנה לנשיאה א' ריבליןהוגשה תשובת המשיבה. בתשובתה מדגישה המשיבה כי כשמדובר בנפילת עצים הנטועים בשטחים ציבוריים שבתחומי רשות מקומית, נבחן כל מקרה לגופו וההכרעה מושגת בהתחשב בפרמטרים היחודיים של המקרה הנדון, כפי שנפסק בע"א 3021/95 גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עיינות(לא פורסם, 27.2.1997). לפיכך טוענת המשיבה כי אין הצדקה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיבה גם מפרטת את עובדות הפרשה ומסכת הראיות, כמו גם את הטיעון המשפטי שבפיה, במטרה להראות כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה כללית או עקרונית, וכידוע, כאשר ההכרעה בבקשה מצומצמת לעניינם של בעלי הדין ואין לה היבטים החורגים אל מעבר לעניין זה, ככלל לא יהיה מקום ליתן רשות לערער כאשר המחלוקת כבר נבחנה על-ידי שתי ערכאות. גם העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום אינה, כשלעצמה, מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו, למשל, רע"א 1234/12 קנר נ' ארד(לא פורסם, 8.3.2012)).

 

עניין לנו ביישום עקרונות קיימים והלכות ידועות ומושרשות על מערכת עובדות קונקרטית, שנקבעה על-פי התשתית הראייתית המאד מסוימת שהונחה על-ידי הצדדים בפניו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא התכחש לקיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על רשות מקומית למנוע מפגעים בשטחים הציבוריים שבתחומה, אך מצא כי לא הוכח שחובה זו הופרה. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי בין אם נאמר כי על המבקשת הנטל להוכיח את התרשלות המשיבה ובין אם נאמר כי על המשיבה הנטל להוכיח שלא התרשלה. מבחינה זו המקרה גם אינו מעורר צורך להתייחס לכללים הקבועים בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, מה גם שההלכות בנושאים אלה ידועות ונטועות היטב בפסיקת בית משפט זה ואין לומר, כנטען בבקשת רשות הערעור, שכל ערכאה מתווה בנושאים אלה "דרך משפטית אחרת ואין אחידות הנדרשת במשפט". הפסיקות השונות אינן אלא ביטוי ליישום הכללים על המקרים הקונקרטיים הנדונים. מכל מקום, בין כך ובין כך, אין הפרשה הנדונה, שהוכרעה על-פי נסיבותיה ומבלי שלצורך כך חודשה הלכה או נקבעו עקרונות הסותרים הלכות קיימות, מעוררת שאלה כללית שהשלכותיה מגיעות אל מעבר לענין שיש לבעלי הדין בתוצאת ההתדיינות."

 

פסק הדין באתר הרשות השופטת.

עבור לתוכן העמוד