אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















זכאות לרכב חלופי בעקבות מקרה ביטוח

לו היה התובע נמנע מהשכרת רכב כדי להמשיך בהפעלת העסק, ותובע את אובדן ההכנסה שנגרם לו באותה תקופה

 

 

תק (ראשל"צ) 30037-05-13‏ ‏ אביב אילוז נ' פדרו רוטמן

 

בית משפט: לתביעות קטנות בראשון לציון

 

פסק הדין ניתן ביום: 9/10/2013

 

על ידי כב' הרשמת הבכירה: רנה הירש

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את בעל הרכב שפגע בתובע (צד ג') ואת חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי ג' לפצות את התובע בגין מלוא הוצאתיו להשכרת רכב בתקופה שבין יום אירוע התאונה, ועד לקבלת הפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו, שניזוק והוכרז "אובדן גמור"?

 

רקע: הנתבעים טענו, כי, לתובע היו אפשרויות לצמצם את נזקיו ואפשרות תוך שימוש בדרכי תחבורה אחרות. השכרת רכב לזמן כה ממושך אינה תואמת לחובת הקטנת הנזק אשר מוטלת על התובע.

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

" לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את עמדתו של התובע  ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

 

אני מקבלת את הטענה כי הנתבעת היתה רשאית לשלם את הפיצוי לתובע עד ליום 08.10.12, בחלוף 90 ימים מהמועד בו הועברו לה כל המסמכים הדרושים לה לטיפול בתביעה. במקרה דנן, כבר ביום 24.09.12 שלחה הנתבעת המחאה לתובע, ובהערכה זהירה, לו היה התשלום נשלח לכתובתו הנכונה של התובע, היה מקבלה לאחר 5 ימים, היינו, ביום 29.09.12 או סמוך לכך.

 

עם זאת, אין בקבלת טענה זו של הנתבעת כדי לשנות את התוצאה הסופית ואת חבותה של הנתבעת מבחינת הסכום שבו היא מחויבת לפצות את התובע. הנתבעת, שבאה בנעלי המזיק, חייבת לפצות את התובע בגין הנזקים שגרם המזיק. כדי לסבר את האוזן, אבהיר את הדברים בפשטות: המזיק גורם לתאונה, ורק לאחר מכן ובעקבות זאת משולם לניזוק פיצוי בגין הנזקים שנגרמו. הפיצוי אינו משולם רק על נזקים שנגרמו לאחר המועד האחרון לתשלום הפיצוי, אלא על הנזקים שנגרמו בשל התאונה. נזקים מתגבשים בעת התאונה או בסמוך לאחריה (כמו תשלום שכר שמאי, תשלום השתתפות עצמית, תשלום מחיר תיקון הנזק למוסך וכד') והמזיק אינו פטור מתשלום נזקים רק בשל כך שהתגבשו לפני המועד האחרון שבו ניתן לשלם את הפיצוי. באותו אופן על הנתבעת דנן לפצות את התובע בגין הנזקים שהתגבשו לאחר התאונה, באם הם קשורים ישירות לאירוע התאונה ולתוצאותיה.

 

לעניין זה אציין עוד, כי הנתבעת מצאה לנכון לפצות את התובע בסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות השכרת רכב – בלא שניתן הסבר מדוע נבחר סכום זה ולא אחר. גם הוצאות אלה התגבשו מן הסתם לפני שבוצע התשלום ולמרות זאת הנתבעת שילמה פיצוי נוסף זה.

 

העובדה שנשלחה המחאה מבלי ליידע את הסוכן (וניתן היה לשלוח לסוכן – עמו היתה חלופת מכתבים לרבות העברת הטופס האחרון שנחתם ביום 09.09.12) הודעה כי בהעדר פרטים כנדרש של חשבון בנק, בתוך תקופה קצובה, תישלח לתובע המחאה על סך Xשקלים לכתובת Y. משלוח הודעה כזו, היה יכול למנוע את העיכוב הנוסף – אם בקבלת פרטי חשבון בנק מעודכנים של חשבון המנוהל בשם התובע (להבדיל משם עסקו) ואם בתיקון הכתובת למשלוח. בכך נפל פגם בהתנהלות הנתבעת. בנסיבות אלה, יש לדעתי בסיס לחיוב הנתבעת בהחזר הוצאות התובע עד ליום שבו קיבל בפועל את תשלום הפיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו.

 

התובע הוכיח את סכומי הנזק – קרי, את הוצאותיו עבור השכרת רכב חלופי לצרכי עבודה – בסך של 6,566 ₪. עדותו של התובע בעניין הצורך בהשכרת רכב, בתקופות בהם לא יכול היה לעשות שימוש ברכב אחר ללא תשלום, היתה אמינה בעיניי. לתובע היה רכב מסחרי שניזוק עד כדי אובדן גמור בשל התאונה. התובע ניהל – עם שותף – עסק שלצרכיו נעשה שימוש יום יומי ברכב מסחרי לצורך הובלת סחורה. די באלה כדי לקבוע כי טענת התובע לצורך ברכב כדי להמשיך להפעיל את עסקו, הינה סבירה וראויה.

 

במקרה דנן, הנטל המוטל על התובע להקטין את נזקיו אינו מונע ממנו זכות לפיצוי.  הנטל להקטנת הנזק פורט כבר לפני שנים ארוכות על ידי בית המשפט העליון בע"א 592/66 הקודחים נתניה בע"מ נ' נסים ביטון, פ"ד כא(1) 281 [1967], שם נקבע (בעמ' 284) כי התובע אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד אשר היה יכול למנעו, אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו.

מכאן, כי החברה לא תחוייב לפצות את התובע בסכום הנובע מכך, שהתובע נמנע מנקיטה באמצעים סבירים לצורך הקטנת נזקיו, שכן התובע חייב לפעול באופן סביר למניעת הפסד מיותר.

בעניין זה קבע בית המשפט העליון בע"א 252/86, יצחק גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45 [1991], בעמ' 51-53:

 

"7. השאלה הראשונה עניינה בהקטנת הנזק. הלכה פסוקה היא, כי על הניזוק מוטלהנטל - נטל ולא חובה ... להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו...

 

8. ... הגישה המקובלת הינה כי הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת-מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין ...

 

9. בקביעת הנטל להקטנת הנזק יש להתחשב במספר גורמים: מחד גיסא עומד הנתון, כי לא הניזוק הוא שהביא את הנזק על עצמו אלא המזיק הוא שגרם לנזק ... מאידך גיסא, עומד הנתון כי הניזוק אינו צריך להיטיב את מצבו כתוצאה מהתאונה. מטרת הפיצוי אינה בהענשת המזיק, ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למונעו ... 

 

אין לצפות מהניזוק הקרבה אישית למען המזיק, אך אין לאפשר לו התעמרות במזיק... יש לדרוש מהניזוק כי יתחשב הן באינטרס של עצמו והן באינטרס של המזיק, תוך איזון ראוי ביניהם, שישקף את תחושת הצדק של הציבור הנאור בישראל."

 

במקרה דנן, התובע העיד, וחזר על עמדה זו פעם אחר פעם במהלך עדותו, כי הרכב השכור נדרש לו לצרכי עבודה ופרנסה, והסביר כי ככל שניתן, השאיל רכב מבני משפחה וחברים כדי לצמצם את הוצאותיו. מצאתי את עדותו של התובע בעניין זה כמהימנה, ועל כן משפעל התובע כפי שפעל מבלי להסתמך על קבלת פיצוי, ומשיקולי פרנסה והפעלת עסקו, לא מדובר בהתנהלות שיש בה כדי להטיב את מצבו של התובע, אלא בהוצאה סבירה אשר על הנתבעת להשיב לתובע.

 

לו היה התובע נמנע מהשכרת רכב כדי להמשיך בהפעלת העסק, ותובע את אובדן ההכנסה שנגרם לו באותה תקופה ובחודשים הבאים בשל הפסקת או צמצום ניכר של פעילותו העסקית – או אז, ובצדק – היתה עולה הטענה שהתובע לא עשה די כדי להקטין את הנזק. לטעמי, השכרת רכב חלופי בחלק מהימים בהם המתין התובע לקבלת הפיצוי בגין נזקיו הישירים, היא פעולה לצורך הקטנת הנזק ולא הימנעות מהקטנה כאמור. על כן אני קובעת כי התובע זכאי למלוא ההוצאות שהוציא, אשר בגינן לא קיבל פיצוי.."