חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

חלוקת אחריות בין המזיקים בתביעת קרנית

חשוב להדגיש, כי זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש הייתה נגועה באשם, כפי שנקבע בע"א 7580/03

 

עא (ת"א) 8883-01-12‏ ‏ נתי יעקבי נ' יעקב סיטבון

 

בית משפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 5/11/2013

 

על ידי כב' השופט: ד"ר קובי ורדי

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שקבע, כי על המערערים והמשיב 1 חייבים לשפות את קרנית על מלוא הוצאותיה מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

 

רקע: מדובר בתאונת אופנוע שהיה נהוג על ידי המשיב 1 שנהג בו ללא רישיון נהיגה מתאים וללא ביטוח חובה. האופנוע נרכש על-ידי המערער 2 , שעסק בקניה, שיפוץ ומכירה של אופנועים מסוגים שונים ורשם את הבעלות על האופנוע על-שם אחיו – המערער 1 שהינו נכה בשיעור 100% ואינו מסוגל לרכב על אופנוע.  המשיב מס 1 היה היה חברו הקרוב של המערער 2, וחודשים ספורים לפני התאונה, עבר להתגורר בדירתו, לבקשתו של מערער 2 אשר נסע לטיול בחו"ל על מנת לשמור על הדירה ועל כלבו. מפתחות האופנוע והמסמכים הנוגעים לו הושארו בדירה.

 

בית המשפט קיבל את הערעור במובן חלוקת האחריות בין הצדדים וקבע, כי כך אחריותו של המשיב מס 1 תעמוד על 85%. אחריותו של המערער 2 תעמוד על 10%, ואחריותו של המערער מס 1 תעמוד על 5%. שאר הטענות נדחו.    

 

מתוך פסק הדין:

 


" לאור הממצאים העובדתיים כפי שנפסקו על-ידי בית משפט קמא, ברי כי גיא הוא בבחינת מחזיק של האופנוע, והאשם שדבק בהתנהגותו עת התיר ליקי לרכב על האופנוע ללא ביטוח וללא רישיון, מקים את אחריותו כלפי קרנית. "

 

"הנה כי כן, קרנית רשאית לתבוע שיפוי הן מהבעלים של הרכב והן מהמחזיק שלו, שהתירו את השימוש ברכב על-אף שלא היה מבוטח."   

 

"לטעמי, רישום בעלות במשרד הרישוי מספיק במקרה זה על נסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות כדי לענות להגדרת "בעל הרכב" שבסעיף 7(6) לחוק הפלת"ד.


יש לפרש את המונח "בעל הרכב", בהקשר זה, כבעליו הרשום של הרכב במשרד הרישוי, שכן פרשנות אחרת לפיה יש לבחון בעלות בפועל, מרוקנת למעשה מונח זה מתוכן, שכן מה בין "בעל רכב בפועל" לבין "מחזיק"?    


ער אני לכך, כי רישום בעלות של כלי רכב במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד (רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח, 2.6.11, ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941, 948 (2004), רע"א 537/95 סהר חברה לביטוח נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נא(4) 464, 472 (1997)) אך קביעה זו רלוונטית במישור הקנייני ואין להחילה בענייננו, שכן כאמור, מתן פרשנות לפיה יש לבחון בעלות בפועל ואין די ברישום הבעלות בלבד במשרד הרישוי אינה מתיישבת עם לשון הסעיף ותרוקן למעשה את התיבה "בעל הרכב" מתוכן.          

חשוב להדגיש, כי זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש הייתה נגועה באשם, כפי שנקבע בע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר, 18.1.07 על-ידי כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין (פסקה 11) (להלן: "פס"ד צורדקר"): ..."

 

"בפסק דינו, קבע בית משפט קמא לאחר שבחן את האשם המוסרי של כל אחד מהמעורבים כי חלוקת האחריות בינם לבין עצמם תהיה באופן הבא: יקי – הנהג ישא ב-55% מהתשלום, גיא ישא ב-35% ונתי ב-10%.    


עיון בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר למעורבותם ואשמתם של כל אחד מהמעורבים בתאונה, מצדיק לטעמי התערבות במסקנתו של בית משפט קמא (לעניין התערבותה של ערכאת הערעור במסקנה המוסקת מן העובדות ראו: ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4) 375, 387 (2006)), באופן שהאחריות המוטלת על יקי תהיה גבוהה יותר ותעמוד על שיעור של 90%, שכן יקי הוא שרכב על האופנוע בעת התאונה וזאת ללא ביטוח וללא רישיון, והוא שגרם לתאונה המצערת בה נפצע הולך רגל וכן יקי בעצמו.     

    
אף בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי: "האשם הגבוה והמשמעותי ביותר מוטל על יקי אשר נהג על האופנוע ללא רישיון וללא ביטוח", אך בפועל, מידת אשמתו של יקי לא באה לידי ביטוי ולא תאמה את קביעתו הנ"ל של בית משפט קמא בדבר שיעור אחריותו, ובשל כך מצאתי לנכון להתערב באופן חלוקת החבות בין הצדדים, התערבות התואמת לטעמי, את האשם המוסרי שדבק בכל אחד מהמעורבים, כך שעיקר האחריות תהיה מוטלת על יקי וזאת בשיעור של 85%. אחריותו של גיא תעמוד על 10% ואילו אחריותו של נתי תעמוד על 5%.   

בהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל ולאור ההודעה לצד ד' שנשלחה על-ידי גיא ונתי כנגד יקי, במידה ונתי או גיא ישלמו לקרנית מעבר לחיובם כאמור (שכן חיובם כלפי קרנית הוא ביחד ולחוד, כפי שיפורט להלן), הרי שעל יקי לשפותם בהתאם."

 

עבור לתוכן העמוד