חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אומדן פיצוי בגין הכנסה לא מדווחת

נקודת המוצא בבסיס ההלכה הנוהגת לגבי הסוגיה של הכנסה לא מדווחת, מעוגנת בכלל של השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין

 

 

 

ע"א  4351/13 וע"א  4440/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד וינטר דבורה ואח'

 

בית המשפט: העליון

 

פסק הדין ניתן  ביום: 11/11/2013

 

על ידי כב' השופט: י' עמית

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורים על פסק דינו של המחוזי שפסק פיצוי לתלויים וליורשים של המנוח שנהרג בתאונת דרכים והותיר אחריו אלמנה ועשרה יתומים?

 

רקע: המחלוקת העיקרית שנתגלעה בבית משפט קמא נסבה על שכרו וכושר השתכרותו של המנוח אשר כארבעה חודשים לפני התאונה נסע המנוח לוונצואלה. המחוזי העמיד את שכרו של המנוח בוונצואלה על 18,000 ₪ והעריך את תקופת עבודתו בוונצואלה לפרק זמן של כ-4 שנים. העזבון ערער על גובה הפיצוי וחברת הביטוח ערערה על בסיס השכר על פיו חושב הפיצוי לתלויים ולעזבון לאורך השנים וכן על בסיס השכר לתקופה של ארבע שנים.

 

בית המשפט העליון דחה את הערעורים

 

מתוך פסק הדין

 

"הסוגיה העיקרית אליה התייחסו הצדדים היא שכרו וכושר השתכרותו של המנוח.

 

הערעורים שלפנינו מעלים את הדילמה לגבי קביעת השתכרות וכושר השתכרות של ניזוק הטוען כי גובה שכרו האמיתי היה גבוה מהשכר שדווח לרשויות המס. חוסר הנוחות והרתיעה של בתי המשפט לעסוק בכגון דא, אף גוברים במקרה דנן, מאחר שגם קצבת הנכות שהשתלמה למנוח ניתנה לו בהסתמך על כך שאינו משתכר.

 

בע"א 9813/07 נעים נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ(16.8.09) חזר המשנה לנשיאה השופט ריבלין על ההלכה לפיה, מחד גיסא, יש לבחון את הכנסתו האמיתית של הניזוק עובר לתאונה ואין להענישו "ובוודאי כך לגבי התלויים בו, בשל חטאיו", ומאידך גיסא, על התובע הטוען לדיווח כוזב מוטל נטל של ממש להוכיח את השתכרותו האמיתית. להלכה זו התייחסתי בע"א 2648/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)בפסקה 5 (25.9.2011) (להלן: עניין אסייג):

 

"....על פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראייה גבוה במיוחד, מן הטעם ש'מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת' (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזיקין (ראו ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ(לא פורסם, 16.8.2009) (להלן: עניין נעים); השוו ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס(לא פורסם, 18.8.1998)). אף יש לקחת גם בחשבון את שיקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקה ב'עשר מיתות בית דין', החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פליליים (ראו פסק דיני בת.א. (חי') 514/00 אורפלי נ' ג'ורבאן(לא פורסם, 12.4.2005)). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין 'השתק שיפוטי' (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעיםלעיל, ופסק דיני בת.א. (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני(לא פורסם, 13.9.2009). למיצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעזבונו או תלוייו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן, אותיר את הדברים בצריך עיון".

 

נקודת המוצא בבסיס ההלכה הנוהגת לגבי הסוגיה של הכנסה לא מדווחת, מעוגנת בכלל של השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין. עם זאת, וכפי שציינתי בעניין אסייג, בנוסף לנטל ההוכחה המוגבר עד מאוד המוטל על ניזוק הטוען להשתכרות לא מדווחת, ייתכן כי על בית המשפט להפחית, ולו "כזית", מהערכתו את גובה ההכנסה המדווחת. זאת משני טעמים: נוכח הסיכוי-סיכון שהתובע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של אחת מרשויות המס, וכעניין של מדיניות משפטית ראויה ושיקולים של תקנת הציבור (וראו פסק דיני בת"א (מחוזי חי') 355/07 המנוח נ' פלוני(13.9.2009)). אותיר את הדברים בצריך עיון באשר איני רואה לסטות מההלכה בנושא.

 

ומהתם להכא.

 

בענייננו, מצא בית משפט קמא כי לאור מכלול הנתונים שהובאו בפניו לגבי כישוריו, כשרונותיו ועיסוקיו הרבים של המנוח, אשר יחד עם אשתו פרנס בשופי משפחה עם עשרה ילדים, שכרו בפועל היה גבוה מהשכר הממוצע במשק.

 

בית משפט קמא העריך את השתכרותו וכושר השתכרותו של המנוח בסכום של 12,000 ₪, ואיני רואה להתערב בקביעה זו המסורה להערכתה של הערכאה הדיונית. כך גם אין מקום להתערב בהערכת בית משפט קמא את התקופה בה היה המנוח אמור להמשיך לשהות בונצואלה ולהשתכר שם סך של 18,000 ₪ (ואזכיר כי המנוח נהרג שעה שחזר לביקור בארץ במהלך אותה תקופה).

 

אשר על כן, אנו דוחים את שני הערעורים ללא צו להוצאות."

 

פסק הדין באתר בית המשפט העליון.

 

עבור לתוכן העמוד