אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















אחריות מבטח בשל רכב מזויף

תיק אזרחי 1844/00 לוי חנן ואח' נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

בית המשפט: פסק הדין ניתן ביום 28.6.06 ע"י בית משפט השלום בנצרת.

עניינו של פסק הדין: התובענה מעלה שאלה עקרונית, בדבר אחריותו של מבטח לשלם תגמולי ביטוח,  בגין רכב "מזויף" שנגנב.

תמציתו של פסק הדין:

ביום 4.1.99 רכשו התובעים כלי רכב שנגנב ביום 12.1.99 ומאז לא אותר. בחקירה משטרתית בעקבות התלונה על הגניבה התברר, כי קיים רכב מקורי בעל אותו מספר רישוי, מכאן שזהות הרכב שנגנב מזויפת.

 בית המשפט קבע, כדלקמן:

  1. התובעים פעלו בתום לב והם האמינו כי הם רוכשים רכב מקורי ואמיתי.
  2. אמנם היתה  טעות משותפת של שני הצדדים, אולם המבטח איננו רשאי להסתמך על סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), הואיל ולא פנה לבית המשפט בעתירה לביטול הפוליסה, עקב הטעות המשותפת.
  3. בית המשפט דחה את הטענה בדבר העדר זיקה ביטוחית, בין משום שהתובעים האמינו, כי הם בעלי הרכב ובין משום שסעיף 55(ב) לחוק חוזה הביטוח איננו דורש, שהמבוטח יהיה בעלים של הנכס המבוטח.
  4. בית המשפט דחה את הטענה שלא נגרם נזק למבוטח, בשל העובדה שהרכב המזויף חסר ערך ממשי, אלא קבע שיש לרכב ערך כלכלי זהה לסכום הרכישה וזאת בגלל האמונה של שני הצדדים כי מדובר ברכב של ממש.

הערות על פסק הדין:

לעניות דעתנו, יש מקום להעיר על פסק הדין, כדלקמן:

  1. אין חובה להגיש תובענה מוקדמת לסעד הצהרתי בדבר בטלות הפוליסה עקב טעות משותפת וניתן היה לעתור לסעד זה במסגרת תביעה שכנגד.
  2. לא ברור כיצד יש ערך כלכלי לרכב המזויף, הרי הוא אסור בשימוש. נכון שאין כיום יותר דרישה לזיקת הנאה במובן המסורתי, אולם סעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח קובע, שבביטוח נכסים חייב המבטח לשפות את המבוטח, בגין הנזק שנגרם לנכס המבוטח. זהו עיקרון השיפוי הידוע מקדמת דנא. יתר על כן, גם סעיף 56(ב) לחוק האמור, הקובע את אופן חישוב תגמולי הביטוח, מאמץ את העיקרון של החזרת המצב לקדמותו – וגם לפי עיקרון זה, אין מקום לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח.
  3. בית המשפט הרחיב למעשה שלא כהלכה את הסיכונים המכוסים לפי הפוליסה,בכך שכלל גם את הסיכון להיות הרכב לא אמיתי. הכרה משפטית בביטוחים של נכסים מזויפים, יוצרת סיכון מוסרי (Moral Hazard) בלתי נאות.

 

חזרה לראש הדף