אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















תגמולי הביטוח לפי שווי הרכב בעת התאונה

פיצוי המבוטח לפי ערך הרכב שנקבע בטעות היה מעמיד אותו במצב טוב יותר מזה שהיה ערב התאונה ולכך אין כל הצדקה
 

 

תאמ (י-ם) 52862-11-12‏ ‏ יעקב יהודיוף נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 4/3/2014

 

ע"י כבוד השופט: גד ארנברג, סגן הנשיאה

 

עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח לפצות את המבוטח לפי ערך הרכב שהיא ביטחה ולפיו גבתה את הפרמיות, למרות שערך זה נקבע בטעות, או לפי ערך הרכב כפי שהתברר בדיעבד לאחר התאונה לפי מועד העליה שברישיון הרכב? כיצד יש לקבוע את שנת הרכב כאשר מדובר ברכב יבוא אישי האם המועד הכתוב ברישיון הרכב או המועד בו עלה הרכב על הכביש בפועל, בארץ, בהתאם להצהרה של בעל הרכב?

 

רקע: רכבו של המבוטח בוטח בביטוח מקיף. כיוון שמדובר ברכב שהובא לארץ ביבוא אישי, נעשה הביטוח לאחר קבלת חוו"ד שמאי בקשר לערך הרכב.

 

שמאי, שהזמין המבוטח לבקשת חברת הביטוח, מטעם לוי יצחק שמאים העריך את הרכב בסכום של 250,000 ₪ ובהתאם לכך בוטח הרכב וניגבו פרמיות הביטוח.

 

הרכב תאונה והשמאי החליט להתייחס או כרכב ב"אבדן להלכה". חברת הביטוח הזמינה שמאות לרכב ושמאי מטעם לוי יצחק שמאים קבע את ערך הרכב בסכום של 140,171 ₪ ובהתאם לכך פיצתה את המבוטח בסכום של 139,296 ₪.

 

המבוטח פנה אף הוא לשמאי מטעם לוי יצחק שמאים שקבע את ערך הרכב, לאחר התאונה, ל- 190,000 ₪.המבוטח דרש מחברת הביטוח לשלם לו את ההפרש.

 

בית המשפט דחה את התביעה אולם חייב את חברת הביטוח לשלם למבוטח את הפרשי הפרמיה ששילם לפי ערך הרכב הגבוה בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן.

 

מתוך פסק הדין

"על פי עדותו של השמאי שערך את כל השמאויות בתיק זה. מה שקובע את השנתון של הרכב הוא מה שכתוב ברישיון הרכב. בעבר נהוג היה לכתוב שנת יצור הרכב, נכון למועדים הרלבנטיים לתביעה זו הנוהל הוא שברישיון הרכב כתוב מועד עלייתו לכביש.

 

ברכב נשוא תיק זה נאמר לו בתחילה שהרכב יעלה לכביש באוקטובר 2010 לפיכך ניתנה שמאות בהתאם למועד זה. בפועל המועד הקובע לצורך עריכת שמאות היה צריך להיות המועד הנקוב ברישיון הרכב, לפיכך 2 חוות הדעת שבהן נקבע ערך הרכב לפי שנת עליה לכביש 2010 שגויים (חווה"ד הראשונה על סך 250,000 ₪ וחווה"ד לאחר התאונה על סך 190,000 ₪).

 

עדות זו של השמאי מקובלת עלי. כאמור מטרת דיני הנזיקין והביטוח כאשר מדובר בביטוח כלי רכב, היא להעמיד את מצבו של הניזוק במצב בו היה אלמלא ניזוק. מתן פיצוי לתובע לפי ערך רכב של 250,000 ₪ בזמן עריכת הביטוח או 190,000 ₪ לאחר התאונה, היה מעמיד את התובע במצב טוב יותר מזה שהיה ערב התאונה ולכך אין כל הצדקה.

 

מאידך, אין ספק שבכל התקופה ממועד עשיית הביטוח ועד מועד התאונה  שילם התובע, בטעות, פרמיות גבוהות מאילו שהיה עליו לשלם וזאת בשל כך ששווי רכבו הוערך בסכום העולה על השווי האמיתי. הרכב הוערך לפי שנת עליה לכביש 2010 בעוד הוא עלה לכביש, לפי רישיון הרכב, בשנת 2009.  על הנתבעת להשיב לתובע את הפרשי הפרמיות כאמור. ההפרשים אמורים להיות מחושבים לפי הנתונים הבאים:

 

א. הרכב בוטח לפי שווי 250,000 ₪.

ב. השווי הנכון למועד עשיית הביטוח 220,000 ₪.

ג. השווי לפיו בוטח הרכב בשנת 2011 לא ידוע (לבדוק הפוליסה).

ד. השווי הנכון מיום 1.6.11 170,000 ₪.

לאור האמור התביעה נדחית ללא צו להוצאות ואולם על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי הפרמיה לפי שיטת החישוב כמפורט לעיל."