אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















חלוקת הוצאות בין מבטחי רכב קל וכבד

ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול תביעת העיזבון הן חלק מההוצאות שהוצאו לשם קביעת סכום הפיצויים ששולם
 

 

 

תא (י-ם) 4538-09‏ ‏ אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו ואח'

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין המשלים ניתן ביום: 31/3/2014

 

על ידי כב' השופטת: תמר בר-אשר צבן

 

עניינו של פסק הדין: כיצד יש לחשב את שיעור ההשתתפות של מבטח הרכב הכבד בהוצאות המבטח של הרכב הקל שהוצאו לצורך יישוב תביעת נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד?

 

רקע: מדובר בחלוקת הפיצוי בין מבטחים לפי הוראות סעיף 2(א) בצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), תשס"א-2001.  כאשר על המבטחת של הרכב הכבד לשלם למבטחת של הרכב הקל מחצית "מן הפיצויים על נזקי גוף ... שהמבטחים של הרכב הקל חייבים בתשלומם עקב התאונה. מדובר בסכומים ששולמו ע"י המבטחת של הרכב הפוגע למל"ל, הוצאות לניהול תביעת העיזבון, הוצאות ששולמו לחוקרים הפרטיים ושכ"ט עורכי הדין בתביעת עיזבון.

 

בית המשפט קבע, כי על מבטחי הרכב הכבד לשלם לחברת הביטוח התובעת מחצית מכל הוצאה אשר הוצאה על ידה בשל תאונת הדרכים.

 

מתוך פסק הדין:

 

"נושא פסק-דין משלים זה, כאמור בפתח הדברים, הוא בשאלה כיצד יש לקבוע את הסכום שעל הנתבעות לשלם לתובעת בהתאם לצו לחלוקת נטל הפיצויים. שאלה זו כוללת בעיקרה את השאלה, אלו סכומים באים בגדר סעיף 2(א) בצו לחלוקת נטל הפיצויים, שאת מחציתם על הנתבעות לשם לתובעת. על לשונו של סעיף 2(א) בצו, על משמעותו ותכליתו, עמדנו בהרחבה בפסק הדין. לענייננו יש חשיבות לחלקו של הסעיף הקובע לאמור:

 

"אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב כבד אחד או יותר ורכב קל אחד או יותר, ישלמו המבטחים של הרכב הכבד למבטחים של הרכב הקל, 50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק, שהמבטחים של הרכב הקל חייבים בתשלומם עקב התאונה ...".

מכאן אפוא, שיש לבחון מה בא בגדרם של "הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק, שהמבטחים של הרכב הקל חייבים בתשלומם עקב התאונה".

 

קודם שנפנה לבחון את הסכומים שעל-פי טענת התובעת היא זכאית למחציתם, ראוי להעיר שתי הערות כלליות בעניין הסכומים הנתבעים.

ראשית, התביעה הנדונה הוגשה ביום 7.4.2009 ובמסגרתה נתבע סך של 1,071,877 ₪. בהתאם לכך שילמה התובעת את אגרת המשפט בשיעור של 2.5%, שנגזרה מסכום זה בהיות התביעה תביעה לסכום כסף קצוב (תקנה 2 בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ופריט 1 בתוספת של התקנות). לפיכך בכל מקרה, הסכום המרבי שהתובעת זכאית שייפסק לטובתה הוא סכום זה, בעודו משוערך למועד מתן פסק-דין משלים זה ובתוספת שכר-טרחת עורך-דין והוצאות ההליך הנדון, כפי שייקבע. במילים אחרות, אם הסכומים שייקבעו, בעודם משוערכים ליום הגשת התביעה, יעלו על הסכום הנתבע, כי אז בכל מקרה יוגבל הסכום שבו יחויבו הנתבעות לשלם רק את הסכום שנתבע. לסכום זה יצטרפו כאמור, סכום שכר הטרחה והוצאות המשפט שייפסקו עבור ההליך הנדון.

 

שנית, הסכום שנתבע בכתב התביעה הוא מחצית מהסכומים שנפסקו בתביעת העיזבון והתלויים, כפי שפורטו בפסקה 5 בכתב התביעה. יוער, כי הסכומים אינם בדיוק הסכומים הנקובים בהודעת חישוב הסכומים מטעם התובעת. עם זאת, בעניין זה בסופו של דבר לא הייתה מחלוקת בין הצדדים וזאת משהוגשה הפסיקתה שעל-פיה שולמו הפיצויים שנפסקו בתביעת העיזבון.

 

על רקע האמור, נבחן אפוא את הסכומים הנתבעים השנויים במחלוקת. כל הסכומים שלהלן הם הסכומים הנומינאליים, אלא אם כן נאמר אחרת במפורש.

 

(2)       מחצית סכום הפיצוי ששולם בתביעת העיזבון

בהתאם להודעת חישוב הסכומים שהוגשה לבית המשפט במסגרת תביעת העיזבון (צורף להודעת התובעת מיום 29.12.2013), הסכום הכולל ששולם לתובעים בתביעת העיזבון, הכולל גם את שכר-טרחת עורכי דינם (בתוספת מע"מ) היה בסך של 1,528,031 ₪ נכון ליום 31.3.2005. מחצית סכום זה היא סך של 764,015.5 ₪ נכון למועד האמור.

 

באשר לסכום ששולם למל"ל שהיווה שיפוי עבור קצבת השארים ששילם המל"ל לשאריה של המנוחה, הרי שגם סכום זה הוא בכלל "הפיצויים על נזקי גוף" שעל הנתבעות לשאת במחציתו. בעניין זה, דומה כי לא ניתן לומר שתביעת מיטיבים מהמבטחת אינה בגדר חלק מהפיצויים המשולמים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן כפי שטענה התובעת, מדובר בחלק מסכום הפיצויים שנפסק ונוכה מתביעת העיזבון.

 

לשון הצו קובעת כי על מבטחת הרכב הכבד לשלם למבטחת הרכב הקל מחצית מן "הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק" ולעניין זה הכוונה לחוק הפיצויים. כפי שנפסק זה מכבר, לעניין זה התגמולים שמשלם המל"ל לנפגע הם חלק מסכום הפיצוי שהנפגע זכאי לו ובמקום שבו המל"ל תובע מאת המבטחת את החזר התגמולים ששילם, הוא נכנס לעניין זה בנעלי הנפגע. בדרך זו, סכום הפיצוי הכולל שהתובע זכאי לו, הוא הסכום ששילמה המבטחת וגם הסכום ששילם המל"ל לנפגע,

שאותו מחזירה המבטחת למל"ל בהתאם להוראות הדין (ראו על כך בהרחבה בספרו של א' ריבלין, תאונות הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, תשע"ב-2012, בעמ' 603-579. ראו במיוחד את עיקרי הדברים לעניין זה בעמ' 583-579).

 

לפיכך על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 45,927 ₪ נכון ליום 24.1.2005, המהווה מחצית מסך של 91,854 ששילמה התובעת למל"ל במועד זה.

 

הוצאות ניהול תביעת העיזבון

בחינת הודעת חישוב הסכומים מטעם התובעת מעלה קשיים בהבחנה בין ההוצאות שהוציאה לניהול תביעת העיזבון לבין הוצאותיה לניהול התביעה הנדונה. כאמור לעיל, תביעת העיזבון הסתיימה בפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 5.9.2007, לאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ניתן עוד ביום 28.2.2005. התביעה הנדונה הוגשה ביום 7.4.2009 ופסק הדין העיקרי ניתן ביום 30.9.2013.

 

בחינת פירוט ההוצאות שהוציאה התובעת מעלה כי מדובר בהוצאות שהוצאו בין יום 2.11.2003 ליום 17.7.2013. מתוך סכום כולל של כ-90,000 ₪, סך של כ-26,000 ₪ הוציאה התובעת עד יום 13.11.2006 ואילו השאר הוצא לאחר 16.3.2009. הגם שהתובעת צירפה חשבוניות התומכות ברובן של ההוצאות, הגם שלא בכולן, ישנו קושי לחלץ את ההוצאות שהוצאו לשם ניהול תביעת העיזבון מתוך כלל ההוצאות.

 

כך גם באשר לסכומים שפורטו באשר להוצאות התובעת למימון חוקרים פרטיים ולשם איסוף מסמכים ותיעוד הדרוש לניהול התביעות. הסכום הכולל שבו נקבה התובעת בעניין זה הוא כאמור, כ-26,000 ₪. על-פי הפירוט בהודעת התובעת, התשלומים עבור הוצאות אלו שולמו החל מיום 23.7.2002 ועד יום 21.5.2013. בחינת הוצאות אלו מעלה אף היא, כי מתוך הסכום הכולל כאמור, כמחציתו הוצא עד יום 20.12.2005 ואילו המחצית הנוספת הוצאה החל מיום 18.8.2008, לאחר שתביעת העיזבון כבר הסתיימה גם בבית המשפט העליון.

 

לאחר בחינת טענות הצדדים, נראה כי יש לקבל את טענותיה של התובעת, כי ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול תביעת העיזבון הן חלק מההוצאות שהוצאו לשם קביעת סכום הפיצויים ששולם במסגרת תביעת העיזבון, שכן אלמלא הוצאו, לא היה באפשרותה לנהל את התביעה. כך גם, אילו היו הנתבעות מצורפות להליך זה, לא מן הנמנע שהיו מוציאות את אותן הוצאות, גם אם רק בקירוב. לפיכך יש הצדקה לחייבן בתשלום מחציתן.

 

עם זאת, משלא הבחינה התובעת בין ההוצאות שהוצאו לצורך ניהול תביעת העיזבון לבין אלו שהוצאו לצורך התביעה הנדונה, ייקבע הסכום בהתאם לאמור לעיל ובשים לב למועדי הוצאת כל אחד מהסכומים המפורטים בהודעת התובעת. בהתאם לכך, תשלמנה הנתבעות לתובעת עבור הוצאות ניהול תביעת העיזבון מחצית מהסכומים שכמפורט לעיל, נראה כי הוצאו לצורך ניהול

 

תביעת העיזבון וכלהלן: מתוך סכום כולל של כ-90,000 ₪, המהווה את הוצאות התובעת, נראה כאמור, שרק סך של כ-26,000 ₪ הוצא עבור ניהול תביעת העזיבון, לפיכך הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 13,000 ₪. כך גם באשר לסכומי הוצאות התובעת עבור חוקרים ואיסוף תיעוד. כאמור לעיל, מתוך סכום כולל של כ-26,000 ₪, נראה שכמחצית שולם עבור ניהול תביעת העיזבון ולפיכך המחצית של מחצית זו, שאותה על הנתבעות לשלם, היא בסך של כ-7,500 ₪.

 

שכר-טרחת באי-כוחה של התובעת בניהול תביעת העיזבון

בעניין שכר-טרחת באי-כוחה של התובעת עבור ניהול תביעת העיזבון, לא הייתה מחלוקת כי על הנתבעות לשלם מחצית מהסכומים ששולמו, כך שעליה לשלם סך של 67,807 ₪ (המהווה מחצית מסך של 135,608 ₪). סכום זה משוערך ליום הגשת הודעת התובעת (24.10.2013).

 

שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט עבור התביעה הנדונה

התביעה הנדונה, בהיותה תביעת שיפוי, היא תביעה כספית לכל דבר ועניין ולפיכך אין מקום לקבוע את הסכום שישולם לבאי-כוחה של התובעת בדרך שבה נקבע שכר-טרחת עורכי הדין בתביעות לפי חוק הפיצויים. לפיכך ובשל היקף התביעה, מספר הדיונים, ישיבות ההוכחות וכל ההליכים שהתנהלו במסגרת התביעה הנדונה, תשלמנה הנתבעות לתובעת סך של 35,000 ₪ עבור שכר-טרחת באי-כוחה ועוד סך של 40,000 ₪ עבור הוצאותיה (סכום זה כולל את מלוא אגרת המשפט ששילמה התובעת (בסכום של כ-28,000 ₪) ואת שכר המומחה מטעמה)."