אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















הפחתה חד צדדית מערך הרכב המבוטח

החלטת ההפחתה של המבטחת, בנסיבות העניין, היא לוקה ב-שרירותיות ובכל מקרה, בלתי מבוססת על תימוכין ברורים
 

 

  

תק (י-ם) 19574-03-14‏ ‏ רבקה איריס פאר נ' חברת שירביט

 

בית המשפט: לתביעות קטנות בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 24/9/2014

 

על ידי כב' השופט: מוחמד חאג' יחיא

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם למבוטחת את סך ההפחתה שביצעה משווי רכבה לצורך תשלום תגמולי ביטוח בשל אובדן כללי לרכב בשל מקרה הביטוח?

 

רקע: המבוטחת העמידה את תביעתה על סך 8,350 ₪.

 

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה באופן שניכה מהפיצוי למבוטחת 20% בשל רשלנותה התורמת.

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי בדין לקבל את התביעה, באופן חלקי, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

 

ממכלול החומר שהונח לפניי עולה כי - למעשה - אין מחלוקת שרכב התובעת נבדק פיזית על-ידי השמאי מטעם הנתבעת ולא נבדק על-ידי השמאי מטעם התובעת או התובעת עצמה. השמאי מטעם התובעת כתב בחוות דעתו (עמוד 3) כי הרכב נמכר על-ידי חברת הביטוח למגרש אורדן ללא ידיעת התובעת. הנתבעת לא סתרה טענה זו. עולה איפוא, כי חברת הביטוח, באופן חד צדדי, בדקה את הרכב באמצעות השמאי מטעמה, העריכה את שוויו של הרכב, ניכתה ממחירו את אשר ניכתה כמפורט בחוות הדעת מטעם השמאי, ומכרה אותו.

 

סבורני כי התנהלות זו של הנתבעת מעוררת, בנסיבות העניין, שני קשיים אשר, ביחד ולחוד, מקשים על קבלת עמדתה, ואלה הם:

 

ראשית - קביעת השמאי מטעם הנתבעת בדבר ההפחתה בגין אירוע אחר אינה מפורטת בחוות הדעת שלו על מה היא מתבססת, מהם הנזקים ומידת חומרתם. כל אשר נרשם בחוות הדעת: "נזקים סביב לרכב שאינם קשורים לאירוע" - 7,600 ₪, ונרשם בהודעת התשלום לתובעת "נזק אירוע אחר". נזקים אלה לא צולמו ובכל מקרה, תמונות בעניינם לא צורפו לחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת ואף לא תוארו במלל במסגרת חוות הדעת האמורה. רק בדיון בבית המשפט העיד השמאי מטעם הנתבעת בזו הלשון: "...מדובר בנזקי פח, מכות, מעיכות, נזקי צבע..." [פסקה 3, עמוד 2 בפרוטוקול] כאשר לדברי השמאי מדובר בסכום אשר נקבע: "הערכה כללית" [פסקה 5, עמוד 3 בפרוטוקול].

 

שנית - הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה לתובעת הזדמנות להתמודד עם נושא ההפחתה האמורה כשניתנה החלטת ההפחתה ובזמן אמת. כפי שציין השמאי מטעם התובעת בסעיף 4 (עמוד 3) בחוות דעתו: "אין כל ספק כי במידה והיה צורך בהפחתה מהסוג שצוין היה על המבטחת בטרם החלטה על אבדן כללי לאפשר למבוטחת להגן על זכויותיה". דומה אולי, כי בנסיבות כגון-דא, בטרם תמכור המבטחת את הרכב למגרש רכבים, תיתן הזדמנות הוגנת לבעל הרכב או למי מטעמו, לבחון, לצלם ולשום את הרכב עובר למכירתו, וזאת על מנת שיתאפשר למבוטח לחלוק, ראייתית, על קביעת חברת הביטוח ועל שומתה. השמאי מטעם התובעת העיד בדיון: "אנחנו טוענים שנניח שהיה נזק קודם, אז חברת הביטוח יכלה לפנות למבוטחת להסב את תשומת לבה, למרות שביקשה תצלומים ולא קיבלה. אני הסתמכתי על תצלומים מעטים שקיבלתי מחברת הביטוח. למרות שביקשנו לראות את המכונית, נאמר לנו שהיא הייתה במסגרת טוטאל לוסט והיא נלקחה. דבר שני, ביקשנו תצלומים כפי שמקובל ולא נענינו בחיוב" [עמוד 1 בפרוטוקול]. בהמשך העיד: "לי לא התאפשר לבדוק את המכונית, חברת הביטוח לא צרפה את מלוא התצלומים" [פסקה 1, עמוד 3 בפרוטוקול].

 

מהתמונה הכוללת שהונחה לפניי, נראה כי החלטת ההפחתה של חברת הביטוח, בנסיבות העניין, היא לוקה ב-שרירותיות ובכל מקרה, בלתי מבוססת על תימוכין ברורים ומשכנעים. מהתרשמותי מעדות השמאי מטעם הנתבעת, נראה לכאורה כי כל סכום שהיה נוקב בו לצורך ההפחתה, היה נרשם בחוות הדעת סכום זה, שהוא כאמור סכום "הערכה כללית", הוא היה מופחת מסך תקבולי הביטוח המשולמים למבוטח, וכל זאת ללא נימוקים או פירוט מטעם חברת הביטוח בדבר אפיון הנזק, סיווגו וללא כל הסבר מניח את הדעת כיצד הוערך הנזק.

 

יותר מזה, העובדה כי ההליך האמור נעשה באופן חד-צדדי, ללא שיתוף התובעת וללא עדכונה באמור עובר למכירת הרכב למגרש, יש בה להוסיף נדבך נוסף לשרירותיות המשתקפת מהחלטת ההפחתה עצמה. למעשה, חברת הביטוח לא הותירה בידי התובעת ברירה אחרת מלבד לקבל את החלטת ההפחתה כפי שהיא. כאמור, לו הייתה ניתנת לתובעת ההזדמנות לבדוק את הרכב, היא או מי מטעמה, בזמן אמת ועובר למכירתו למגרש רכבים, כי אז ייתכן והיה ניתן לאפשר מהותית לתובעת לחלוק על קביעת חברת הביטוח.

 

לכך יש להוסיף כי בנסיבות עניינה של התובעת, ההפחתה שבוצעה הנה כאמור על סך 7,600 ₪ כאשר שווי הרכב לפני ההפחתה, לפי ערך מחירון, הוא 30,500 ₪; כלומר, בוצעה הפחתה של כ-25% מערך הרכב, ללא כל בסיס ברור ומשכנע.

 

לאור האמור, דומני כי חברת הביטוח סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המוטל עליה כלפי המבוטחת, בין השאר ובעיקר, לא פירטה בחוות הדעת הקיימת וגם לא צירפה חוות דעת חדשה מפורטת ומבוססת שיש בה להצביע כיצד בוצעה ההפחתה בגין "אירוע אחר" ועל מה היא נסמכת. יתירה מכך, התנהלות בנסיבות העולות בתיק זה, לפיה הנתבעת בדקה את הרכב, העריכה את שוויו לפי שיקוליה, ביצעה הפחתה ללא הנמקה, ומכרה אותו - העמידה את התובעת כאמור, לפני חוסר אפשרות להתמודד ראייתית עם רכיב ההפחתה, מכאן, קם קושי רב לקבל טענת הנתבעת לפיה היה על התובעת להוכיח כי אין הצדקה להפחתה זו.

 

איפוא - התביעה מתקבלת, אולם לא נעלמה מעיניי גם התנהלות התובעת עצמה. בהקשר זה, דומני כי גם התנהגות התובעת תרמה במידה מסוימת למצב אליו היא נקלעה שכן יש להניח כי לו פנתה התובעת, היא עצמה או מי מטעמה, למבטחת, מיד לאחר קבלת הודעת התשלום (מכתב מיום 23.12.13), הרי בשים לב לכך שחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת ניתנה עוד ביום 4.12.13, נראה כי אז ניתן היה אולי לבחון את הרכב שוב בזמן אמת ולבחון היטב את השומה שנערכה. ברם, התובעת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ברורה ומשכנעת של פנייה מידית לחברת הביטוח, שלה או של סוכן הביטוח מטעמה, עובר להגשת התביעה ביום 10.3.14. אמנם השמאי מטעם התובעת העיד כי פנה לחברת הביטוח וביקש לראות את הרכב ולקבל צילומים, אך לא ברור מעדותו מתי הוא פנה. בעדותו העיד כאמור: "למרות שביקשנו לראות את המכונית, נאמר לנו שהיא הייתה במסגרת טוטאל לוסט והיא נלקחה".

 

בהודעת התשלום של המבטחת מיום 23.12.13, נרשם שם, בצד השמאלי של העמוד: "זכות השגה. זכותך להשיג על ההחלטה בפניה לממונה על פניות הציבור בדוא"ל..., או לנקוט בהליך משפטי בערכאה משפטית המתאימה, או בפניה לממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר". אמנם התובעת נקטה בהליך משפטי כשלושה חודשים לאחר המכתב, אולם דומה כי בנסיבות המיוחדות בתיק זה, שבהן קמה נחיצות ראייתית לבחון את מצבו הפיזי של הרכב בזמן אמת, מצופה היה מהתובעת לפנות ללא כל דיחוי למבטחת, בין באופן ישיר ובין באמצעות שמאי מטעמה, כדי לראות את הרכב, לצלם אותו בטרם יימכר ויועבר למגרש אחר.

 

אשר על כן, התביעה מתקבלת אך יש להעמיד את אשמה התורם של התובעת על 20% שיופחת מסך הפיצוי שייפסק.

 

לאור המסקנה אליה הגעתי, איני נדרש לדון בשתי מחלוקות נוספות בין הצדדים, והן: השאלה הראשונה - האם רכבה של התובעת עבר בעברו תאונה או תאונות נוספות בגינן נגרמו הנזקים נשוא ההפחתה ?; והשאלה השנייה - באם אכן ההפחתה סווגה כנזק עקב "תאונה", האם יש בסיס לעתירת התובעת להכיר "בתאונה" האמורה כמקרה ביטוחי ולשלם לה את סך ההפחתה לאחר ניכוי גובה ההשתתפות העצמית ?.

 

יחד עם זאת, אבקש להעיר הערה אחת לעניין כל שאלה.

 

לעניין השאלה הראשונה, דומני כי הדיון בה כבר אינו רלבנטי בנסיבות העניין, זאת שכן עסקינן בשאלה עובדתית, כאשר מלבד חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת בה נרשם "נזקים סביב לרכב שאינם קשורים לאירוע", אין כל תיעוד בדבר תאונה מסוימת שגרמה לנזקים אלה, מה גם שאין פירוט או צילום של נזקים אלה. בכל מקרה, השמאי מטעם הנתבעת לא ידע להצביע על כל אירוע אחר, ולדידו הנזק אף יכל להיגרם מ-"גרירה" של הרכב [פסקה שלישית, עמוד 3 בפרוטוקול]. התובעת טוענת כי רכבה לא עבר אירוע אחר והנתבעת טוענת מנגד כי לרכב קיים עבר ביטוחי [מוצג נ/1]. ברם, העבר הביטוחי האמור קיבל ביטוי בהודעת התשלום של חברת הביטוח וניכר שם סך ההפחתות שבוצעו בגין ירידות ערך.

 

לעניין השאלה השנייה, יש ממש בטענת הנתבעת מפי הנציג מטעמה בדיון, ולפיה התובעת מנסה "לאחוז את המקל משני קצותיו", בכך שהיא טוענת בתביעתה כי הרכב לא עבר אירוע אחר, אך מנגד היא טוענת בדיון, באמצעות העד מטעמה, כי הרכב עבר אירוע אחר אך מבקשת עתה "להפעיל" את הפוליסה בגין אותו אירוע, קרי: לקבל את ערך הנזק בניכוי ההשתתפות העצמית. לא ברור אם מדובר בטענות חלופיות, אולם דומה כי בכל מקרה דינן של טענות אלה להידחות, הן בשל העובדה כי מדובר בטענות עובדתיות סותרות והן בשל העובדה כי התובעת לא הגישה לחברת הביטוח שלה תביעה לדמי ביטוח עקב התאונה בעטיה נגרמו אותם נזקים, עובר להגשת התביעה דידן. ברי כי ככל שהמבוטח סבור כי הנזק שנגרם לרכבו מכוסה בפוליסת הביטוח, עליו לפעול ולהגיש תביעה למבטחת, ולא להקדים את מיצוי ההליך מול המבטחת בהליך של פניה לערכאות.

 

סיכום

 

איפוא, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

 

בשים לב לשיעור האשם התורם שנקבע לעיל, נפסק בזאת פיצוי לתובעת בסך 6,080 ₪ [20% מסכום ההפחתה (7,600 ₪)]. לסכום האמור יתווסף סך של 1,000 ₪ כאשר מובהר כי סכום זה כולל פיצוי בגין עגמת נפש, החזר יחסי של הוצאות שמאי מטעם התובעת, שכר טרחה ובטלה להגשת התביעה וכן החזר האגרה ששולמה במעמד הגשת התביעה."