אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: תביעת תחלוף בשל קריסת עץ על רכב

התובעות לא טענו דבר לעניין מצבו של העץ, או לעניין נסיבות נפילת הענף. התובעות לא הביאו ראייה כלשהי בקשר לסוג העץ, טיבו של העץ, תנאי נטיעתו, התאמתו לחצרי הנתבעות, או אופן צמיחתו עובר לאירוע הנטען
 

 

 

 

תאמ (י-ם) 56720-05-14‏ ‏ הראל חברה לביטוח בע"מ נ' טי.אף.גי. בית השקעות בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 22/5/2015

 

על ידי כב' הרשמת הבכירה: מאיה  אב-גנים ויינשטיין

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של מבטחת הרכב בביטוח מקיף כלפי בעלת הנכס אשר עץ שהיה נטוע בשטחה קרס על כלי הרכב המבוטח וגרם לו נזקים?

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

" בתום שמיעת הצדדים ובחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

 

 כבר בפתח הדברים יצוין, כי התובעות לא הרימו את הנטל להוכיח את הפן העובדתי של תביעתן. פרט לראיות המפרטות את הנזק שנגרם לרכב, לא צורפה כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענת התובעות למקור הנזק.

 

בהתאם לכתב התביעה "קרס עץ". למרות האמור, בעדותה טענה התובעת 2 לקריסת "גזע כבד", כאשר בחקירתה הנגדית אישרה שאין היא יודעת מה פגע ברכבה. כל שראתה היה את הנזק לרכב ("אני לא יכולה להגיד לך מה נפל לא ראיתי, ראיתי את הנזק". פרוט' 12/02/15, עמ' 2, ש' 21).             

בהמשך חקירתה הנגדית טענה התובעת 2, כי ברכבה פגע "ענף" (פרוט' 12/02/15, עמ' 3, ש' 1). לא למיותר לציין, שמעבר לסתירות וחוסר האחידות בגרסה, המדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

 

לא הוגשו תמונות של הענף שנטען כי נפל. התובעות הסתפקו בתמונות הרכב שצולמו במוסך בחלוף יומיים, ולא במקום האירוע. התובעת 2 אישרה בעדותה שסבורה היא שתמונות צולמו, אך לטענתה התמונות אינן ברשותה (פרוט' 12/02/15, עמ' 2, ש' 11). יתרה מכך, טופס ההודעה שהגישה התובעת 2 לחברת הביטוח, לא הוגש. בחקירתה אישרה התובעת 2, כי קיים טופס הודעה שהוגש בכתב יד, אך הטופס לא צורף (פרוט' 12/02/15, עמ' 3, ש' 13-14). אין צורך להכביר מילים בדבר נפקות אי הגשת מסמך כה מרכזי, המצוי בידי התובעות.

 

הראייה עליה מבקשת התובעת להתבסס בתמיכה לעדות התובעת 2, תמונות עץ שצולמו ע"י חוקר מטעמה, אינה יכולה לסייע. החוקר הגיע למקום בעקבות שיחה עם בן זוגה של התובעת 2. בן הזוג והחוקר לא הובאו לעדות. בנסיבות כאמור, כאשר דו"ח החוקר אף לא

 

צורף ובשים לב לכך שבמקום מספר עצים, נותר ספק של ממש האם התמונות שצולמו קשורות לעץ תחתיו חנתה התובעת, ככל שאכן נפל ענף כלשהו על הרכב.  

יתרה מכך, באופן בלתי מוסבר, דו"ח החוקר לא נכלל ברשימת המסמכים שהגישו התובעות, ולא התבקשה הגשתו עד לאחר שסיים ב"כ התובעות את סיכומיו. לנוכח הוראות הדין והתנגדות ב"כ הנתבעות, פרט לתמונות שצולמו, הדו"ח לא הוגש.

 

בל נשכח שהפניה הראשונה לנתבעת 2 נערכה בחלוף למעלה משלושה חודשים, כאשר לאחריה הוגשה תביעה בחלוף כשש שנים. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להתנהלות התמוהה של התובעות, בהעדר פניה לנתבעת 2 בסמוך לאחר האירוע, או בשיהוי הרב בנקיטה בהליכים משפטיים.

 

אף לו היה מוכח אירוע של נפילת ענף מעץ הנטוע במקרקעי הנתבעות, דין התביעה היה להידחות.  התובעות לא טענו דבר לעניין מצבו של העץ, או לעניין נסיבות נפילת הענף. התובעות לא הביאו ראייה כלשהי בקשר לסוג העץ, טיבו של העץ, תנאי נטיעתו, התאמתו לחצרי הנתבעות, או אופן צמיחתו עובר לאירוע הנטען. התובעות אף לא הביאו נתונים עובדתיים כלשהם אשר היה בהם לבסס צפיות שחייבה נקיטת אמצעי מנע. התובעות לא הוכיחו, ואף לא טענו לקיומם של סימנים מקדימים להיתכנות האירוע (ראו והשוו רת"ק (מחוזי ירושלים) 49072-10-14 פריד נ' עיריית ירושלים).

 

כידוע, על מנת לבסס את עוולת הרשלנות, על התובעות להוכיח התקיימותן של חובות זהירות מושגית וקונקרטית, שהחובות הופרו ואת הקשר הסיבתי שבין ההפרה לנזק.

 

לא מצאתי שבענייננו הוכחה חובת הזהירות הקונקרטית (להבדיל מחובת הזהירות המושגית), או שהיה על מי מהנתבעות לצפות בנסיבות העניין את האפשרות לנפילת ענף מאחד העצים, ככל שענף אכן נפל (וכאמור, הדבר לא הוכח).

 

בע"א (חי') 15084-02-11 דן כב' בית המשפט המחוזי במקרה דומה למקרה בו עסקינן, נפילת עץ על כלי רכב. כב' בית המשפט המחוזי חזר ואישר, כי עץ איננו "דבר מסוכן", כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ואין מתקיימים התנאים להחלת הכלל בדבר הדבר מעיד על עצמו, בהתאם לסעיף 41 לפקודה. לנוכח האמור, על התובעת מוטל הנטל להוכחת חובת הזהירות הקונקרטית, נטל אותה לא הרימה התובעת.

 

שם, בדומה למקרה שלפניי:

 

"לא הייתה כל מניעה, במיוחד לאור המועד בו הודע למשיבה על האירוע, לברר מה סוג העץ שקרס, מצב שורשיו, אם ניטע בקרקע לא מתאימה, אם נתקף במחלה כלשהי, מה היה מצב צמיחתו קודם לאירוע ונתונים נוספים שהיה בהם כדי להצביע על הגורם לתאונה, כמו גם השוואה לעצים מאותו סוג הנטועים, אם נטועים, לאורך אותו רחוב או בתחום המועצה במקומות אחרים".

 

בהעדר תשתית ראייתית, שם ככאן, דין התביעה להידחות:

 

 

 

"...אין כל ראייה בקשר לטיבו של העץ ומצב נטיעתו או אופן צמיחתו של העץ עובר למועד הקריסה, אשר צריך היה להזהיר את המועצה מפני סיכון קיים ואשר מחייב היה נקיטת אמצעי מנע שהיה בהם למנוע את הנזק שארע.

 

מכאן שלא הוכח קיומה של חובה קונקרטית שמוטלת הייתה על המועצה בנוגע לאפשרות לקריסת העץ שסוגו אינו ידוע, והסבת הנזק בעקבות זאת.

 

המסקנה המתבקשת מן האמור שדי היה בטעם זה כדי שבית משפט השלום ידחה את התביעה".

 

בית המשפט המחוזי הדגיש והבהיר, כי "קבלת התביעה על ידי בית משפט קמא יש בה כדי להטיל על המועצה חבות כמעט מוחלטת לכל נזק עקב נפילת עץ, ולשחרר את המשיבה מחובת ההוכחה המוטלת עליה מעצם מעמדה כתובע, כל זאת על אף שמדובר בעילת רשלנות" (ע"א (חי') 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ. ניתן ביום 30/10/11).

 

בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי, נדחתה ע"י כב' בית המשפט העליון בקבעו, כי "עניין לנו ביישום עקרונות קיימים והלכות ידועות ומשרשות על מערכת עובדות קונקרטית" (רע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור. ניתן ביום 21/08/12).

 

מכאן, שאף אם אצא מנקודת הנחה ולפיה התובעות הוכיחו שענף מעץ הנטוע בשטח הנתבעות הוא שגרם לנזק, וכאמור הטענה לא הוכחה, הרי שנסיבות נפילת הענף נותרו עלומות. התובעות לא טענו דבר בנדון ולא הניחו תשתית כלשהי לסיבת נפילת הענף.

 

מנגד, מר שמעון לוי- מנהל הנתבעת 2, העיד שהחצר טופלה ע"י גנן מקצועי. עדותו הותירה רושם מהימן. העד העיד בצורה עקבית וברורה, והותיר רושם של מי שמעוניין בחקר האמת ואינו מנסה להתחמק מאחריות. הסברו של מר לוי, כי לנוכח חלוף הזמן והעובדה שהנתבעת 2 איננה פעילה, אין בידיו קבלות המעידות על תשלום לגנן, הינו הסבר סביר בנסיבות העניין.

 

מסקנת הדברים הינה, שאין די בתשתית הדלה שהונחה על ידי התובעות כדי להרים את הנטל להוכיח שנפל ענף כאמור וככל שנפל, שדבקה רשלנות בהתנהלות מי מהנתבעות.

 

ב"כ התובעות הפנה בסיכומיו לשני פסקי דין, אך בחינת פסקי הדין מעלה שאין בהם כדי לסייע לתובעות בנסיבות תיק זה. ת"א (ת"א) 30723-07 דן בנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מקריסת ענף מעץ. שם, בניגוד למקרה שנדון לפניי, הוצגו בפני בית המשפט ראיות הנוגעות לסוג העץ, גילו, נטייתו, דרך הטיפול בו והסיכון הנובע ממנו. ראיות שכאמור, לא הוצגו כלל במקרה בו עסקינן.  

פסק הדין הנוסף אליו הפנו התובעות ניתן ע"י כב' בית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 46177-02-14, כאשר שם הנתבעת לא זימנה לדיון גורמים שיכלו להעיד אודות הבדיקות ומדיניות הנתבעת בטיפול בעצים, בניגוד לנתבעות במקרה שלפניי, אשר העידו בנדון את מנהל הנתבעת 2.

 

לא למיותר לציין, כי המדובר בפסק דינו של כב' בית המשפט לתביעות קטנות, אשר אינו מהווה תקדים מחייב, או אף תקדים מנחה (ראו סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה).

 

למען שלמות התמונה יוער, כי התובעות טענו בסיכומיהן שהנתבעות התבססו אך על פסקי דין העוסקים בקריסת עצים בתקופות החורף, אך האמור אינו מדויק. ברשימת האסמכתאות שצירפו הנתבעות נכללו מקרים מכלל עונות השנה. כב' השופטת י' ייטב אף התייחסה לאמור מפורשות בפסק דינה וקבעה:

 

"אף שהענף התמוטט במהלך חודש יולי, ולא בעיצומה של סופה או בשל טעמים הקשורים במזג האוויר, אין בכך כדי להוכיח בהכרח התרשלות מצד הנתבעת. התובעת לא הגישה כאמור חוות דעת של אגרונום או מומחה אחר, המעידה על כך שמדובר בעץ מזן מסוכן, הנוטה להישבר או להתמוטט, לכך שמדובר בעץ עתיק, שהיה צורך לבצע לגביו בדיקות מיוחדות או טיפול מיוחד, בעץ חולה העלול לקרוס, או בעץ שהעירייה דרשה את עקירתו או את גיזומו מכח סמכויותיה..." (תא"מ (י-ם) 9289-03-11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ואח'. ניתן ביום 04/11/12. ראו גם תא"מ (י-ם) 46009-02-13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח'. ניתן ביום 11/08/14. שם דובר על מקרה שארע ביום 13/06/12).

 

לנוכח מכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות."