אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: פג תוקפה של הלוואה לפי פוליסת ביטוח חיים בשל שיהוי

השופטת נאוה ברוורמן: בענייננו, השתכנעתי כי השיהוי מטעם המשיבה יורד לשורשו של עניין, ויש בו כדי להביא למעין "ויתור" מצד המשיבה.
 

 

 

הפ (ת"א) 24907-01-14  אריה מנסורה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 16/7/2015

 

על ידי כב' השופטת: נאוה ברוורמן

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את המרצת הפתיחה לפיה עותר המבוטח להצהיר כי פקע הסכם הלוואה שנחתם בינו לבין חברת הביטוח וכי חברת הביטוח אינה המשיבה רשאית לפעול או למשוך כספים מהפוליסה לביטוח מנהלים, המנוהלת על ידה?

 

רקע: מדובר בהלוואה שניטלה בשנת 96 בפריסה חודשית בת 24 חודשים, עד לחודש אוגוסט בשנת 1998, כאשר התשלומים כוללים ריבית בשיעור של 7.5%, וזאת בתוספת הצמדה למדד לתשלומי הקרן והריבית. המבוטח טען כי רק בשנת 2012 קיבל מחברת הביטוח מכתב התראה לגבי החוב אשר למיטב זכרונו שולם על ידו לחברה.

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לדידי, משלא עמד המבקש בהחזר ההלוואה, כטענת המשיבה, שומה היה עליה לפנות בהתראה למבקש, ולא להמתין ולטמון ראשה בחול עד לדרישת המבקש לפדות הכספים הצבורים לו בפוליסת הביטוח. בהתנהגות מעין דא יש חוסר תום לב."      

 

"לדידי, המדובר בעדות שאין בה כדי לתמוך בגרסת המשיבה, שהרי עדה זו לא הביאה בפני כל ראיה שתתמוך בגרסת המשיבה לפיה נשלח מכתב התראה עובר לשנת 2012. אין די בטענת המשיבה כי מידי שנה נשלחים לכלל המבוטחים אישורי מס בהם מפורטת הפעילות בפוליסת הביטוח של המבוטח. שהרי בפני בית-המשפט לא הובא דבר, פרט להתראה משנת 2012.

 

כעולה מהאמור, השתכנעתי כי השיהוי הרב גרם למבקש נזק ראייתי, הואיל ולא שמר כל מסמך משנת 1996, ולדידי גם לא ניתן לצפות ממנו שיעשה כן. אולם, כן היינו מצפים דווקא מחברת ביטוח שיהיה בידה תיעוד. אך משום מה לא הוצג בפני בית-המשפט כל תיעוד, מלבד מכתב ההתראה משנת 2012, ש"נולד" בעקבות "ריענון" המערכת אצל המשיבה.

 

על-מנת סבר האוזן, הלכה היא כי דיני השיהוי מקורם בדיני היושר.  טענת השיהוי תתקבל כאשר יוכח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, ובין היתר כאשר נהג בחוסר תום לב (ראה למשל: רע"א 5793/05) אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה).

 

בית המשפט ער לכך כי לא על נקלה ישלול סעד מבעל דין בטענת שיהוי, במיוחד עת עסקינן בזכות קניינית, כגון הלוואה נשוא המרצה זו.

 

לעניין טענת השיהוי נאמר בע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים בפיסקה 19:

  

"שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי".

 

במסגרת פסק הדין, מוסיפה השופטת עדנה ארבל ואומרת, כי "היו שמנו תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום ליבו של התובע" (שם).

 

בענייננו, השתכנעתי כי השיהוי מטעם המשיבה יורד לשורשו של עניין, ויש בו כדי להביא למעין "ויתור" מצד המשיבה.

 

צודק ב"כ המבקש כי בהתאם להסכם, למשיבה הייתה אפשרות לפדות את חוב ההלוואה, עם הפיגור הראשון, לכאורה, ומשלא עשתה כן במשך 16 שנים, למעשה בהתנהגותה יש משום "ויתור".

 

זאת ועוד, סבורתני שמטרת השעבוד של הפוליסה נועדה לבטוחה ולא למימון ההלוואה שתיפרע כעבור שנים, שהרי המבקש חתם על הסכם הלוואה לפיו החוב יוחזר במשך 24 חודשים, מה גם שמדובר בריבית של 7.5%. מקוממת היא טענת המשיבה כי כספי פוליסת הביטוח המשועבדים להלוואה צברו רווחים נאים במהלך השנים.

 

וישאל שוב השואל – גם אם טענה זו מטעם המשיבה נכונה במקרה דכאן, מה היה קורה לו כספי הפוליסה היו צוברים הפסדים?

 

בנסיבות העניין, לאור האמור והמפורט לעיל, נחה דעתי כי במקרה דכאן יש לקבל את טענת השיהוי, מהטעמים שפורטו לעיל."

 

"סוף דבר:

 

לאור האמור והמפורט לעיל, הנני להכריז על המבקש כמי שאינו חייב דבר למשיבה בכל הנוגע להלוואה נשוא הבקשה, ואין המשיבה רשאית למשוך כספים מהפוליסה של המבקש המנוהלת אצל המשיבה. "