חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פסיקה: סביר שעובד יאמין שהמעביד ביטח בביטוח חובה את השימוש ברכב

השופטת עינב גולומב: מתכונת השימוש של התובע ברכב בנסיבות ענייננו, איננה מביאה לטעמי למסקנה כי התנהלותו בקשר לביטוח חרגה מאמת מידה סבירה.
3/09/2015

 

 

 

תא (נצ') 33182-02-10‏ ‏ קזמוז סמי נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

בית המשפט: השלום בנצרת

 

פסק הדין ניתן ביום: 20/8/2015

 

ע"י כב' השופטת: עינב גולומב

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את "קרנית" בפיצוי עובד שנפגע תוך כדי עבודתו בתאונת דרכים כאשר נהג ברכב שלא נערך בעבור השימוש בו ביטוח חובה על ידי המעביד?

 

רקע: המחלוקת בין הצדדים הינה במספר מישורים. ראשית, בשאלה האם הוכח עצם אירוע התאונה נשוא התביעה. שנית, ובמידה והתשובה לכך בחיוב, האם התובע זכאי לפיצוי לפי החוק נוכח העובדה כי נפגע בעת שנהג ברכב ללא ביטוח חובה, כאשר המחלוקת מתמקדת בשאלת קיום תנאי סעיף 7א' לחוק. שלישית, בשאלת הנזק. רביעית, קיימת מחלוקת בין קרנית לבין הצדדים השלישיים האם עומדת לקרנית זכות חזרה נגד מי מהם.

 

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי ל"קרנית" קיימת זכות חזרה כנגד המעסיק שלא ביטח את השימוש ברכב בביטוח חובה לרכב

 

מתוך פסק הדין:

 

"כפי שקבעתי לעיל, בענייננו נמסר הרכב לשימוש התובע על-ידי מעסיקתו, ומכאן ההנחה הראשונית כי הימנעותו מלחקור האם דאגה המעסיקה לערוך ביטוח לרכב הנ"ל כחובתה, אינה חורגת מן הסביר. קרנית טוענת בעניין זה כי ענייננו בעובד שעשה שימוש קבוע ברכב, ובנסיבות אלה היה עליו לבדוק עצמאית את נושא הביטוח. מעדויות התביעה אכן עולה כי התובע עשה שימוש תכוף למדי ברכב; התובע טען אמנם כי לא עשה בו שימוש קבוע, ברם מעדות עד התביעה לורנס חורי, אשר עבד עם התובע בחברת אמבולנט, עולה כי ראה את התובע נוהג ברכב פעמים רבות, לדבריו "כמעט כל יום" (עמ' 36, ש' 21). העד הנוסף מטעם התובע, פייר חוא, תיאר אף הוא את התובע בתור האדם אותו ראה נוהג הכי הרבה ברכב הנדון (ש' 19-20). ניתן לפיכך לקבוע כי השימוש של התובע ברכב לא היה אקראי אלא בגדר שימוש שגרתי בעבודה השוטפת.

 

השאלה אם מדובר בשימוש אקראי או מתמשך ברכב הינה אכן בגדר אינדיקציה רלוונטית לבחינת סבירות התנהגותו של הנהג אשר נמנע מלברר קיומו של ביטוח. עם זאת, אין מדובר בנתון מכריע העומד כשלעצמו, אלא באחד ממכלול הנתונים הרבים שיש להביא בחשבון, ויש להעריך את משקלו בתמונה הכוללת. ראו לעניין זה האמור בספרו של ריבלין, לפיו - "אין גם להגביל את תחולתו של סעיף 7א' אך ורק למקרים בהם נטל המורשה את הרכב באופן חד פעמי. כל מקרה על פי נסיבותיו" (א' ריבלין. תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמ' עמ' 526). לצד תכיפות השימוש יש לבדוק את מכלול הנסיבות לרבות את מערך היחסים הכולל במסגרתו התקיים השימוש, האם השימוש הוא בלעדי, עוצמת הזיקה של המשתמש לרכב מבחינת מטרות והיקף השימוש, קיומן של אינדיקציות "מחשידות" להיעדר ביטוח, וכד'.

 

מתכונת השימוש של התובע ברכב בנסיבות ענייננו, איננה מביאה לטעמי למסקנה כי התנהלותו בקשר לביטוח חרגה מאמת מידה סבירה. כפי שכבר צויין, ענייננו ביחסי עבודה וברכב שהתובע עשה בו שימוש במסגרת העבודה השוטפת ולפי הוראות המעסיקה. התובע הרבה להשתמש ברכב בעבודה, אך עולה בבירור מהראיות כי הרכב לא הועמד לשימושו הבלעדי, אלא במקביל עשו אף עובדים נוספים שימוש באותו רכב (עדות לורנס חורי, עמ' 36, ש' 29; עדות פייר חוא, עמ' 22-27). גם יוליה, שהינה אחותו של מנהל המעסיקה, עשתה שימוש ברכב הנ"ל. התובע השתמש ברכב רק במסגרת שעות העבודה ולצורך ביצוע מטלות נקודתיות בעבודה, תוך שהוא יוצא וחוזר עם רכב למשרדי המעסיקה, ואין מדובר ברכב שהיה "צמוד" אליו או עמד לרשותו לאחר שעות העבודה. התובע אף לא היה מופקד בצורה כלשהי על הטיפול והתחזוקה השוטפת ברכב. בהתחשב במכלול נתונים אלה זיקתו של התובע לרכב איננה בעלת עוצמה. לכך יש להוסיף כי הרכב עצמו איננו רכב חדש, וכי אין כל ראיה על אינדיקציה כלשהי שהיתה יכולה לרמז לתובע אודות בעיה בנושא הביטוח. על רקע כל האמור, אין לטעמי לראות אשם בהתנהלות התובע ובהנחתו והסתמכותו על כך שלרכב המעסיקה יש ביטוח כדין.

 

מסקנתי היא כי מתקיימים לגבי התובע תנאי סעיף 7א' לחוק. משכך התובע זכאי לפיצויים בגין פגיעתו בתאונה."

 

 

"ההודעה לצדדי ג':

 

ההודעה לצדדי ג' הוגשה כאמור כנגד חברת מגי'ס, חברת אמבולנט, גבריאל ויוליה.

 

חברת מגי'ס לא הגישה כתב הגנה. בנסיבות אלה, וכבקשתה של קרנית, ההודעה כנגדה מתקבלת בהיעדר הגנה.

 

אשר לחברת אמבונלט, כפי שקבעתי לעיל היא היתה מחזיקת הרכב והתירה את השימוש לתובע. לפיכך זכאית קרנית לחזור אליה מכוח סעיף 9(א)(3) לחוק, ודין ההודעה כנגדה להתקבל. משמדובר במחזיקת הרכב, אין הכרח להכריע בשאלת הבעלות ברכב, כאשר לעניין זה טוענים צדדי ג' כי בעלת הרכב הינה חברת מג'יס בלבד, שכן הרכב רשום על שמה. אציין עם זאת, כי לטעמי אין קושי לקבוע כי חברת אמבולנט היתה הבעלים של הרכב או למצער היתה גם היא בעלת הרכב. כידוע, הרישום במשרד הרישוי איננו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי  (רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464, 473). הראיות בענייננו מלמדות כי אמבולנט החזיקה ברכב ועשתה בו שימוש נמשך, שוטף ויום-יומי לצרכי עסקה. באמצעות יוליה פעלה החברה להוצאת ביטוח לרכב ושמה צויין כאחד מבעלי הביטוח בתעודת הביטוח של הרכב. המסקנה העולה מהראיות כי חברת אמבולנט נהגה ברכב מנהג בעלים לכל דבר ועניין. נתונים בדבר הסכמות כלשהן ככל שהיו בין חברת מג'יס (הבעלים הרשום) לבין חברת אמבולנט בקשר לשימוש ברכב הנ"ל, הינם בידי צדדי ג', ברם לא הוצגה כל ראיה או עדות בעניין. בנסיבות כפי שפורטו, נותרת בעינה המסקנה הסבירה ביותר כי הרכב היה בבעלות חברת אמבולנט.

 

אשר להודעה נגד גבריאל, קרנית בסיכומיה למעשה חזרה בה ממנה ככל שייקבע כי הרכב היה בבעלות חברת אמבולנט,  וכך קבעתי. מכל מקום, אין יסוד בחומר הראיות המצביע על היות גבריאל משום בעלים או מחזיק של הרכב.

 

אשר ליוליה, אף את ההודעה נגדה אין לדעתי לקבל. ראה כי אין חולק שיוליה איננה הבעלים של הרכב, וברי כי אין בעובדה כי היא בעלת מניות בחברת מגי'ס כדי לבסס טענה להיותה בעלת הרכב."

 

עבור לתוכן העמוד