אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















פסיקה: חברת הביטוח אינה אחראית לנזק שגרם מי שגנב את הרכב

השופט טל חבקין: צודקת הנתבעת בטענתה שאין לאירוע דנן כיסוי ביטוחי. זאת מאחר שרכב הנתבע נגנב ומי שנהג בו עשה כן ללא הרשאה
 

 

 

 

 

תק (ת"א) 14811-07-14‏ ‏ מאיר בר-זיו נ' ערן לוי הפניקס חברה לביטוח ואח'

 

בית המשפט: לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 6/9/2015

 

ע"י כב' השופט:  טל חבקין

 

עניינו של פסק הדין: האם לחייב את בעל הרכב שיצא מהרכב והותיר אותו מונע בפיצוי נזקים שנגרמו על ידי גנב הרכב לרכבו של אדם אחר שבו הוא התנגש? ואם כן, האם אחריותו של בעל הרכב בשל האירוע מבוטחת לפי הפוליסה לביטוח הרכב?

 

בית המשפט קבע, כי בעל הרכב התרשל בכך שהשאיר את הרכב מותנע בבחינת "פרצה קוראת לגנב" ועליו לפצות את בעל הרכב שנפגע על ידי גנב הרכב (אך שמורה לו הזכות לתבוע את הסכום שישלם מגנב הרכב שנתפס וצורף לתביעה כצד שלישי). כמו כן קבע בית המשפט, כי אחריותו של נהג הרכב אינה מבוטחת לפי הפוליסה לביטוח הרכב.

 

מתוך פסק הדין:

 

" אחריות הנתבעת: כיסוי ביטוחי

 

צודקת הנתבעת בטענתה שאין לאירוע דנן כיסוי ביטוחי. זאת מאחר שרכב הנתבע נגנב ומי שנהג בו עשה כן ללא הרשאה. במצב דברים זה חל פטור מחבות לפי תנאי הפוליסה התקנית המגבילה את הכיסוי לנזק שגרם מי שהיה מורשה לנהוג ברכב (סעיף 16 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986). כיסוי לנזק שנגרם לצד שלישי בעת שגנב נהג ברכב הפוגע – ומן הסתם עשה כן ללא הרשאה – אינו סיכון שיש לחייב את חברת הביטוח לשאת בו לפי תנאי הפוליסה (השוו: ע"א 427/64 אפרת נ' מריואת, פ"ד יט(2) 17, 23 (1965), שם נקבע – ביחס לביטוח חובה – כי "אין להעלות על הדעת, שהביטוח יחול גם, למשל, על נהיגת המכונית, על-ידי אדם, שגנב אותה מאת בעליה". עתירה לדיון נוסף בפסק הדין נדחתה: ד"נ 10/65 אפרת נ' מריואת, פ"ד יט(4) 48 (1965). השוו גם לע"א (מחוזי נצ') 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטיביקה, פסקה 23 (10.11.2009)). משכך דין התביעה נגד הנתבעת להידחות.

 

טרם חתימה

 

הדיון עד כה נערך ברובו בלשון משפטית משום שהמחלוקת שנדונה היא משפטית באופייה. הואיל ומדובר בתביעה קטנה, ראיתי להוסיף דברים אלה: השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בתיק זה, בסיכומו של דבר, היא מי ראוי שיישא בנזק שנגרם כתוצאה מכך שהנתבע השאיר את הרכב מונע, דבר שאפשר את גניבתו, והגנב שנמלט מהמקום גרם לתאונה במהלך מרדף משטרתי סמוך לאחר מכן. אף שמדובר במעשה גניבה נועז וחריג, המחוקק קידם מקרה כזה ואסר על השארת רכב מונע ללא השגחה. הסיכון שהתממש הוא אם כן סיכון ליבה שצריך היה לצפותו ושניתן היה למנעו בקלות. על רקע זה קשה לחלוק על כך שהנתבע התרשל. השאלה היא אפוא אם העובדה שהרכב נגנב בנסיבות האמורות צריכה לפטור אותו מאחריות. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה שהתובע – שלא דבק רבב בהתנהגותו – היה יוצא כשידיו על ראשו. עם תוצאה כזו אין להשלים. המסקנה היא שאדם שעוזב את רכבו ללא השגחה נדרש לכבות את המנוע ולקחת את המפתחות עמו, ואם לא נהג כך מראש – הוא עלול לשלם את המחיר בדיעבד.

 

סוף דבר

 

התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת. בהיעדר מחלוקת לעניין הנזק, ישלם הנתבע 1 לתובע את שווי הרכב לפי חוות דעת השמאי, בסך של 10,900 ש"ח, וכן את שכר טרחת השמאי, בסך של 900 ש"ח, ובסך הכל 11,800 ש"ח. לסכום זה ייתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (8.7.2014) ועד ליום פסק הדין. לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני. כמו כן יישא הנתבע 1 בהוצאות התובע בסך של 1,000 ש"ח. בסכום זה הבאתי בחשבון שהתקיימו שלוש ישיבות. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות. בירור ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע 1 ימשך כסדרו."