פסיקה: מבטח המעביד אינו אחראי בשל מותו של עובד בניין כתוצאה מדלקת ראות

ת"א 152385-09 עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' חב' סלע מוצרי בטון בע"מ ואח'

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 18/10/2015

ע"י כב' השופט: ישי קורן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין שהוגשה על ידי העיזבון של עובד בניין זר שנפטר לטענת העיזבון מדלקת ראות (לפי טענת הנתבעים המנוח נפטר מחנק בשל צריכת אלכוהול) כנגד המעביד וחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח אחריות מעבידים?

רקע: בנתיחה שלאחר המוות, נקבע כי מותו של המנוח נגרם מדלקת ריאות חריפה וכי עובר למותו היה המנוח תחת השפעת כמות בינונית של אלכוהול. בתיק זה בדק בית המשפט אם מוטלת על המעסיק אחריות עקיפה למותו של המנוח, שמקורה בהפרת החובה לספק למנוח שירות רפואי הולם.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"... על יסוד כל אלה אני קובע את הממצאים העובדתיים הבאים:

(1)  המנוח לא התלונן בפני מעסיקיו או בפני חבריו על בעיה רפואית כלשהי ולא ביקש לקבל טיפול רפואי.

(2)   המנוח עבד בעבודה פיזית קשה והמשיך לעבוד כרגיל גם במהלך יום ו' (יומיים לפני מותו).

(3) המנוח לא הראה סימנים כלשהם כי אינו חש בטוב. גם אם התובע השתעל מעט, כפי שציין שותפו לחדר ולעבודה, לא היה בכך משום תסמינים רפואיים משמעותיים.

 (4)  לא אובחנו אצל המנוח תסמינים רפואיים שהתפתחו והחמירו באופן הדרגתי עד לפטירתו של המנוח.

(5)  המנוח נפטר ביום א' 20/1/2002, לאחר ששהה עם חבריו במהלך חופשת סוף השבוע. בערב שלפני פטירתו שתה המנוח לשכרה בחברת שני פועלים רוסים, שסייעו לו לחזור לקרוואן. לאחר שובו לקרוואן הלך המנוח לישון ולא התעורר לעבודה בבוקר.

(6)  כאשר המנוח לא הגיע לעבודה בבוקר יום א' דיווחו חבריו לממונים על המנוח כי המנוח נשאר בקרוואן לאחר ששתה לשכרה בלילה הקודם, וכי כאשר יתעורר יגיע לעבודה. התנהלות זו של המנוח הייתה  מוכרת לחברים ולממונים מפעמים קודמות.

(7)   בשעות הצהריים – בשעה 15:00 לערך – כששבו הפועלים לקרוואן אותר המנוח במיטתו, ומאוחר יותר נקבע מותו.

על יסוד ממצאים אלה יש לדון בשאלת סיבת מותו של המנוח, והאם יש לנתבעים אחריות כלשהי לכך.

חוות דעת המומחים

מחוות דעת המומחים אשר הוגשו לבית המשפט וחקירותיהם הנגדיות, שוכנעתי להעדיף מסקנת מומחי הנתבעים על פני מסקנות מומחה התובעים ולקבוע כי בשל כמויות האלכוהול המסיביות שהמנוח שתה בליל שלפני מותו הוא נרדם, הקיא את תוכן קיבתו בשלב מסוים, ונפטר כתוצאה מדיכוי מנגנוני ההגנה של הגוף וככל הנראה מהפסקת נשימה. השאיפה של תוכן הקיבה לריאות גרמה לכך שבדו"ח הנתיחה לאחר המוות ייראה כאילו המנוח סבל מדלקת ריאות חריפה עוד לפני האירוע, ולא היא. הסיבה העיקרית לפטירת המנוח הייתה שתיית האלכוהול המופרזת שהובילה לכל השתלשלות האירועים המתוארת בחוות דעת מומחי הנתבעים.

אומנם, ד"ר לוי התעקש בחקירה הנגדית כי המוות לא נגרם כתוצאה מחנק אלא כתוצאה מדלקת ריאות (עמ' 49, ש' 9), אך מחקירתו עולה ששאיפה של תוכן קיבה, שהוא חומצי בעיקרו, ושאיפה של כל חומר אחר, יכולה לגרום לדלקת ריאות (עמ' 51, ש' 1). כאשר נשאל ד"ר רסין בנוגע למסקנותיו של ד"ר לוי לפיהן סיבת המוות הייתה דלקת ריאות ולא חנק, השיב ד"ר רסין כי אלכוהול גורם לפגיעה ברפלקס הבליעה וכתוצאה מכך יש סיכון בשאיפת תוכן הקיבה. תוכן הקיבה יכול להכיל מחוללי מחלה אבל גם חומצה שגורמת לתגובה דלקתית. כמו כן כשאדם נמצא תחת השפעת אלכוהול רפלקס הבליעה והשיעול (כמו שאר הרפלקסים) נפגעים ויש דיכוי של הנשימה וזה למעשה חנק. בהמשך ציין ד"ר רסין כי אם המנוח לא היה שותה אלכוהול, הוא לא היה מת וכי דלקת הריאות התפתחה לאחר שהמנוח היה כבר חסר הכרה כתוצאה מאספירציה של נוזל הקיבה (עמ' 68, ש' 3-21). אני מעדיף את מסקנתו של ד"ר רסין על פני מסקנותיו של ד"ר לוי.

סוף דבר, לאחר חקירת המומחים שוכנעתי כי סיבת המוות העיקרית היא האלכוהול אותו שתה המנוח והתסמינים אותם חווה עקב השתייה המופרזת. ד"ר רסין הביע את דעתו כי לא יכול להיות שהמנוח מת מדלקת ריאות שהתפתחה לפני האירוע שכן הוא תפקד באופן מלא בימים שלפני פטירתו, ואילו מאפייני המחלה הם כי בדלקת ריאות חלה הידרדרות איטית במצב ופגיעה במערכת החיסון, דבר שלא היה בענייננו, שכן המנוח עבד עד ליום שישי (יומיים לפני פטירתו) כרגיל וללא כל תלונה בעבודה פיזית ומאומצת (עמ' 72, ש' 25-30).

כמו כן, ממכלול הראיות עולה שהמנוח לא חלה במחלה מתפתחת, אשר החמירה עם הזמן. לכל היותר, סבל התובע משיעול קל ובהיעדר פניה לממונים עליו לא היה עליהם לדעת כי המנוח זקוק לטיפול רפואי. שוכנעתי כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה משתייה מופרזת של אלכוהול, שכתוצאה ממנה הקיא המנוח ושאף את נוזלי הקיבה. מצב השכרות העמוק בו היה המנוח שרוי גרם לדיכוי מערכות ההגנה של הגוף והמנוח נפטר כתוצאה מהפסקת נשימה וירידת רמת החמצן בגופו. תסמיני דלקת הריאות החריפה שנמצאו בנתיחה שלאחר המוות מקורם בשאיפת תוכן הקיבה.

רשלנות הנתבעים 1 – 3 וחבות הנתבעת 4 כמבטחת

לטענת התובעים, התרשלו הנתבעים בכך שלא הפנו את המנוח לקבלת טיפול רפואי במועד, הפרו חובות חקוקות הקבועות בחוק עובדים זרים, בכך שלא ערכו למנוח ביטוח רפואי כנדרש ולא הפנו אותו לקבלת טיפול רפואי. כמו כן טוענים התובעים להחלת סעיף 41 הקבוע בפקודת הנזיקין והעברת נטל ההוכחה לשכמם של הנתבעים, נטל שבו לא עמדו הנתבעים מאחר שלא המציאו נהלי בטיחות או מסמכים בנוגע לנוהג הקיים כאשר עובד זר חולה ולא הציגו את הביטוח הרפואי שנערך לעובדים הזרים. מנגד לטענת הנתבעים, אין כל מקום לחייבם ברשלנות הואיל ומותו של המנוח היה בלתי נמנע לאור כמויות האלכוהול הרבות ששתה. בהיעדר סימנים מבשרים או תלונות מוקדמות לא הייתה כל אינדיקציה לצורך בקבלת טיפול רפואי.

אין מקום להחיל בענייננו את סעיף 41 לפקודת הנזיקין שענייננו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו". זאת, מאחר שהתנאים הקבועים בסעיף אינם מתקיימים בענייננו. אומנם ייתכן שלתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מהם הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק, אך האירוע לא נגרם ע"י נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבעים כי אם כתוצאה משתיית מופרזת של אלכוהול שהתרחשה מחוץ לשעות העבודה ובמהלך סוף השבוע. כמו כן אין מקום לקבוע כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים התרשלו מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה, שכן כפי שכבר צוין לעיל המנוח לא התלונן בפני הנתבעים כי הוא לא מרגיש טוב וכי הוא זקוק לטיפול רפואי דחוף, הוא עבד עד יומיים לפני פטירתו ועד ליציאה לחופשת סוף השבוע באופן מלא בעבודה פיזית ומאומצת וההידרדרות במצבו אשר הובילה לפטירתו התרחשה רק לאחר שתיית האלכוהול המופרזת שהובילה לאיבוד ההכרה, אובדן מנגנוני ההגנה הקיימים בגוף, הפסקת נשימה ושאיפת נוזלים שגרמו לדלקת ריאות.

גם עוולת הרשלנות לא הוכחה בענייננו. לא הוכח שהנתבעים התרשלו במעשה או במחדל. לא הוכח שהנתבעים הפרו את חובתם להפנות את התובע לטיפול רפואי ויתרה מכך לא הוכח כי המנוח סבל עוד קודם לפטירתו מדלקת ריאות שחייבה הפנייה לטיפול רפואי.

אדרבה, הוכח כי תמונת דלקת הריאות נראתה רק לאחר שהתובע שאף את נוזלי הגוף שהופרשו מגופו לאחר שתיית האלכוהול המופרזת, הקאה, ואיבוד הכרה. לא הוכח קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים הנטענים לבין הנזק. נהפוך הוא. הוכח כי שתיית האלכוהול המופרזת היא הגורם העיקרי שגרם לפטירת המנוח ולא הוכח שהנתבעים ידעו על מצבו של המנוח עובר לפטירתו. לשון אחרת, גם לו קיבלתי את טענות התובעים בכל הנוגע להתרשלות בהספקת ביטוח רפואי הולם למנוח ובמתן אפשרות פניה לקבלת שירות רפואי, הרי שבנסיבות העניין אין קשר סיבתי בין אלה לבין מות המנוח. מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מחוסר אפשרות לקבל טיפול רפואי, אלא כתוצאה מהתנהלות המנוח שגרמה לכך שאיש לא ידע שהוא זקוק לטיפול רפואי להצלת חייו.

משנדחית התביעה כלפי הנתבעים 1 – 3 התייתר הצורך לדון בחבותה של הנתבעת 4 כמבטחת של הנתבעים 1 – 3. למעלה מן הצורך אציין כי הואיל ונטען כלפי נת' 1 – 3 כי התרשלו במילוי חובותיהם כמעביד, נראה לכאורה כי חבות זו אמורה להיות מכוסה, אם בכלל, במסגרת פוליסת חבות מעבידים. לבטח אין מדובר בחבות שמכוסה במסגרת פוליסה לביטוח נזקי צד שלישי.

מקרה הביטוח בקשר לאחריות כלפי צד שלישי, מוגדר כ"ארוע תאונתי שגרם ל...". (תיק מוצגים של נת' 4, תנאי הפוליסה עמ' 23). בענייננו אין מדובר באירוע תאונתי שגרם נזק לצד שלישי. מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מתאונה ולפיכך אין מדובר בכיסוי לפי הפרק העוסק באחריות כלפי צד שלישי.

בכל הנוגע לפרק הדן בחבות מעבידים, הרי שבצדק טענה הנת' 4 כי הרשלנות המיוחסת לנת' 1 – 3 אינה מכוסה בהגדרת מקרה הביטוח. מקרה הביטוח מתואר בפרק 8 של הפוליסה בזו הלשון:

"היזק גופני או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחר מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה, שהיה בשירותו הישיר של המבוטח, והמקבל שכרו ממנו, שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו בעסק המבוטח ובגבול הגאוגרפי".

מקרה הביטוח כולל תנאי מצטבר, לפיו הנזק נגרם תוך כדי העבודה וכתוצאה ממנה. בענייננו, מותו של המנוח, לפי כל הדעות, לא נגרם "עקב עבודתו בעסק המבוטח". לכל היותר, נגרם מותו של המנוח כתוצאה ממחלת דלקת ריאות שלא קיבלה מענה בטיפול רפואי הולם, אך היא ודאי אינה נובעת מעבודתו בעסק המבוטח. נסיבות אלה אינן באות בגדר "מקרה הביטוח" ועל כן גם לו התרשלו הנתבעים 1 – 3 כנטען – ולא היא – הרי שאין מדובר בהתרשלות שמכוסה בביטוח חבות מעבידים על פי הפוליסה שסיפקה הנתבעת 4.

לפיכך, תהא אשר תהא התוצאה כלפי הנתבעים 1 – 3, יש לדחות את התביעה כלפי הנתבעת 4, וכן את ההודעה לצד שלישי כלפיה.

סוף דבר

הלב דואב על אדם צעיר שעזב את ארץ מגוריו ונסע לארץ זרה ורחוקה כדי לפרנס את משפחתו, מצא את מותו בשנתו, כשהוא שיכור כלוט, בודד ורחוק מיקיריו ומבני משפחתו. למרות זאת, עם כל הכאב והצער לא הוכחה אחריות כלשהי של הנתבעים למותו של המנוח.

לא הוכח שהנתבעים 1 – 3 התרשלו באיזה שהוא אופן וכי לא נהגו כפי שהיה מצופה מהם, בקשר עם אספקת טיפול רפואי למנוח, ולא הוכח קשר סיבתי בין מעשי הנתבעים או מחדליהם לבין מות המנוח. מות המנוח נגרם כתוצאה משתיה מופרזת של אלכוהול, ומסיבה זו בלבד. לפיכך אני דוחה את התביעה כלפי הנתבעים 1 – 3.

משנדחתה התביעה כלפי הנתבעים 1 – 3 ובהיעדר כיסוי הולם בפוליסת הביטוח לאירוע מושא התביעה, נדחית התביעה גם כלפי הנתבעת 4, ונדחית גם ההודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים 1 – 3 לנתבעת 4."