תא (ת"א) 32341-04-11 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' א.ד. עילית בניה ופיתוח (2001) בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 21/2/2016
ע"י כב' השופטת: אפרת אור- אליאס
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת ביטוח כלפי מוכרת הבית אשר קבלן מטעמה הקים את הבניין בשל נזקי צנרת שנגרמו למבוטחים ושולמו על ידי חברת הביטוח?
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק לטובתה של חברת הביטוח 50% מסכום הנזק בשל רשלנותו התורמת של המבוטח שלא סגר את ברז המים הראשי של הדירה לפני צאתו לחופשה באילת.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח לפני, לרבות המוצגים, ולאחר ששמעתי את כלל טענות הצדדים כפי שנשמעו בישיבת הסיכומים בעל פה שהתקיימה, מצאתי כי יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי.
...
מהו הגורם להצפה?
אין חולקין כי המקור להצפה הוא הינתקות של הצינור מברז הניל. כך, מר אליאב מצהיר בתצהירו "כאשר הגעתי לביתם מצאתי שם את השכן אשר... עליתי עם אשר לחדר האמבטיה וראיתי מים על רצפת האמבטיה ואת צינור האסלה כאשר צידו המחובר לברז מנותק מהפלסטיק החובק את ההברגה לברז"
ללמדך כי, כאשר הסופית ניתקה מהצינור, נותרה בהברגה, הצינור השתחרר והמים זרמו מהברז לתוך הבית.
אני קובעת כי הוכחה סיבת הכשל כמפורט בחוות דעת מר פסטרנק לפיה, האופן שבו בוצעו ההידוקים בחביקה, לאורך החבק ולא לרוחבו, וכן מספר אזורי ההידוק, ארבעה במקום שמונה כמקובל, הם שגרמו לשחרור הסופית מהצינור.
לאחר שקראתי וחזרתי וקראתי את הוראות הסעיפים הרלוונטיים סבורני כי על פי ההסכם שבין המבוטח לנתבעת, חבה הנתבעת בפיצויו בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מכשל בצינור.
אשר על כן, קביעתי היא כי הוראות ההסכם שבין המבוטח לנתבעת מחייבות את הנתבעת לתקן הליקויים שנגרמו כתוצאה מהכשל בצינור ומקום שהפרה חובתה זו זכאי המבוטח, ומכאן התובעת, לקבלת פיצוי בהתאם לכללים הנהוגים בדיני החוזים.
כלומר שבעוד שדרישת הנתבעת הייתה כי הצינור יעמוד בתקן, הרי שהמפקח מטעמה כלל לא בדק האם הצינור אכן עומד בתקן, ככל שאכן היה תקן כזה באותה עת, אלא הוא התבונן ברישום על אריזת הצינור, הא ותו לא.
אדגיש ואציין כי, ספק בעיני האם על הנתבעת לבצע בדיקות נוספות מעבר לבדיקה ויזואלית פשוטה ורגילה, אולם דיון בסוגיה זו אינו נדרש בתיק שלפני, שכן אפילו בדיקה ויזואלית פשוטה לא בוצעה על ידי אבן חיים, וגם לו הייתה מבוצעת על ידו, הוא אינו בעל המומחיות הנדרשת לביצועה וספק רב אם היה מאתר את הליקוי נוכח העדר יכולת מקצועית מתאימה.
דומני כי, אמצעי הזהירות הסבירים הנדרשים, אפילו ניתן לומר המינימליים, הם לדאוג שהמפקח המבצע את עבודת הפיקוח יהא בעל מומחיות מתאימה לביצוע כלל הבדיקות הנדרשות, וככל שאין זה כך, עליו לדאוג להעסקת בעלי מקצוע נוספים לבחינת הנדרש לביצוע הפיקוח. זהו בהחלט סטנדרט התנהגות סביר ולא מעבר לכך.
במערכת היחסים שבין רוכש הנכס לבין מוכר, האחראי גם על בנייתו, יש לראות את המפקח מטעם המוכר והמוכר עצמו כגוף אחד.
על כן ובאופן חד משמעי, אני קובעת כי לנתבעת חובת זהירות מושגית.
על חובת הזהירות הקונקרטית ניתן ללמוד מנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפניי, לרבות מערך ההסכמים שנחתמו על ידי הצדדים המעורבים.
זאת ועוד, חובת הנתבעת לדאוג לטיב החומרים והאביזרים מבוססת גם על הוראות חוק המכר, הקובעות, בין היתר, תקופת אחריות לכשל במוצר או במערכות שונות שהותקנו (ראה התוספת חוק המכר, לרבות הגדרת "כשל" בתוספת זו כ"כשלון מלא או חלקי בתפקוד המוצר או המערכת").
על כן, גם כאן לא יכולה להיות כל מחלוקת כי הנתבעת חבה בחובת זהירות כלפי המבוטח בגין הינתקות של רכיב בצינור שהותקן על ידה או מי מטעמה ואני קובעת כי לנתבעת חובה זהירות קונקרטית כלפי המבוטח ומכאן כלפי התובעת, שנכנסה בנעליו.
האם ניתן ללמוד על רשלנות הנתבעת מאי הצגת אישור שהקבלן הוא בעל סיווג מתאים?
טוענת התובעת בסיכומיה כי ביטוי נוסף לרשלנות הנתבעת הוא אי הצגת אישור סיווג של הקבלן, שילמד כי הוא בעל סיווג מתאים לבניית הבית.
אינני רואה באי הגשת אסמכתא המלמדת על סיווג הקבלן, בזמן ההליך המשפטי ובמסגרתו, כדי ללמד על רשלנות הנתבעת בתקופה הרלוונטית עובר לאירוע.
האם ניתן ללמוד על רשלנות הנתבעת מאי הצגת ערבות הבדק של הקבלן לטובת הנתבעת ואישור ביטוחים על פי ההסכם ביניהם?
באשר לאי קיום הביטוחים, גם כאן, לא שוכנעתי כי לא נמסר אישור ביטוחים שנערכו על ידי הקבלן בהתאם להסכם שבינו לבין הנתבעת. מר אליאב העיד במפורש כי נמסר אישור שכזה, ובכל מקרה, גם לו לא היה נמסר אישור ביטוחים, אינני סבורה כי ניתן לראות בכך משום רשלנות. בעניין זה יפות קביעותיי המפורטות בסעיף 142 לפסק הדין.
על כן, אינני מקבלת את טענות התובעת לפיהן ניתן ללמוד על רשלנות הנתבעת מאי הצגת כתב הערבות ואישור הביטוחים של הקבלן.
אם ניתן ללמוד על רשלנות הנתבעת מאי בדיקת לחץ המים באזור לפני ההתקנה?
אני קובעת כי יש לראות בנתבעת כמי שיש להטיל עליה אחריות גם על בסיס הוראת סעיף 14 לפקודת הנזיקין.
האם ניתן ליחס לנתבעת חבות מכוח חוק המכר?
הוראות סעיף 4 לחוק המכר, הרלוונטיות לענייננו, קובעות כי המוכר לא קיים חיוביו כלפי הקונה אם, בין היתר, התגלתה אי התאמה תוך תקופת הבדק. בתוספת לחוק המכר נקבע כי תקופת הבדק לכשל במערכות צנרת (לרבות נזילות) הוא ארבע שנים ממסירה ולכל אי התאמה אחרת שאינה יסודית, שנה ממסירה. באותה תוספת נקבע כי כשל הוא כישלון חלקי או מלא בתפקוד המוצר.
מה דין טענת הנתבעת כי יש לחייבה בערכי שיפוי ולא ערכי כינון?
טוענת הנתבעת כי, מאחר שהיא נתבעת כמזיק בתיק הרי שיש לחייבה בערכי שיפוי ולא בערכי כינון. אכן, צודקת הנתבעת בטענתה, שכן מזיק חב בפיצוי בערכי שיפוי בלבד.
אלא שהלכה למעשה, הנזק שנתבע במסגרת התובענה שלפי הינו נזק למבנה, אשר נבנה כחדש עד אכלוסו ואשר אוכלס כשלושה חודשים עובר לקרות האירוע. היינו, המבנה היה חדש ועל כן ערכי הכינון זהים לערכי השיפוי.
האם נותק הקשר הסיבתי בין הכשל בצינור לאירוע, בשל העובדה שהמבוטח עזב את הנכס ונסע לחופשה באילת מבלי שסדר את ברז המים הראשי?
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי במחדל המבוטח באי סגירת הברז הראשי, חרף נסיעת המשפחה לאילת, נעוץ הכשל הסיבתי לקרות האירוע.
לא ניתן לומר כי אי סגירת הברז הראשי היא הסיבה המכרעת, במישור האחריות, לקרות הנזק. הסיבה המכרעת היא הכשל בצינור בו עשתה הנתבעת שימוש. משכך, דינה של טענת הנתבעת לקיומו של גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי, להידחות.
האם נותק הקשר הסיבתי בין הכשל בצינור לאירוע, בשל הזמן שחלף ממסירת הנכס לידי המבוטח ועד לאירוע?
הנתבעת טענה בסיכומיה כי העובדה שלא אותרה כל נזילה מהצינור ממועד המסירה ועד לקרות האירוע וחלפו למעלה משלושה חודשים ביניהם מלמדת על ניתוק קשר סיבתי.
אין ביכולתי לקבל טענה זו, שכן, כאמור, הנתבעת לא הוכיחה שגורם כלשהו שאינו קשור אליה הוא שגרם לכשל. בנוסף, אין בעצם חלוף הזמן, אפילו היה ארוך, כדי לבסס חזקה לניתוק קשר סיבתי. האמור נכון עוד יותר מקום שהכשל אירע תוך פרק זמן קצר ביותר ממסירת החזקה.
על כן הטענה נדחית.
האם ניתן ליחס למבוטח אשם תורם או רשלנות רבתי בגין נסיעתו לחופשה באילת מבלי שסגר את ברז המים הראשי, ומכאן להפחית משיעור הפיצוי לתובעת?
לטענת הנתבעת יש להפחית שיעור משמעותי מהפיצוי בגין אשמו התורם של המבוטח, מחמת נסיעתו לאילת עם משפחתו ללא שסגר את ברז המים הראשי.
אין בדעתי לקבוע נורמה באשר לאופן ההתנהלות הרצוי במשרדי עורכי דין בסוף השבוע, שכן הדבר אינו נדרש בתיק זה והדיון בשאלה זו דורש בחינת העובדות הרלוונטיות בכל מקרה ומקרה.
כן בדעתי לקבוע נורמה המחייבת בעל נכס, היוצא מביתו לחופשה במקום מרוחק, לסגור את ברז המים הראשי על מנת להפחית במידת האפשר נזקים אפשריים כתוצאה מנזילות מים בנכסו.
נוכח האמור אני מסיקה שלו היה נסגר הברז הראשי על ידי המבוטח, חלק נכבד מהנזק היה נמנע ומכאן שלמבוטח אשם תורם משמעותי. אוסיף ואציין כי התובעת לא הוכיחה שבנסיבות תיק זה, סגירת הברז הראשי לא הייתה מפחיתה את הנזק וספק אם ניתן להוכיח זאת.
מהו השיעור שיש להפחית מסכום הפיצוי בגין אשמו התורם של המבוטח?
בנסיבות העניין, בהתחשב באמור לעיל אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור אשמו התורם של המבוטח על 50% ומכאן ששיעור הפיצוי יופחת בהתאם.
סיכום
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 126,305 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (להלן: "הסכום הפסוק"), בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.55% מהסכום הפסוק, ובתוספת הוצאות בסך של 15,000 ₪.
כמו כן, אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבעת את מלוא הסכומים בהם חויבה בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עורך דין בגין ההודעה לצד ג' בשיעור של 17.55% מהסכום הפסוק כהגדרתו לעיל והוצאות בסך של 7,000 ₪."
