אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















האם למפקח על הביטוח יש אחריות בנזיקין?

בית המשפט העליון אמר: "קשה, אם כי אין זה בלתי אפשרי". אמירה הפותחת צוהר לדיון בנושא אחריותו בנזיקין של המפקח על הביטוח ובהשלכה מהאמור גם על אחריותה בנזיקין של כל רשות שלטונית שהיא במדינת ישראל
 

 

סוגיה זו נדונה לראשונה על ידי מערכת המשפט בישראל במקרה שזכה לשם "פרשת לוי". מדובר בתביעה של מבוטח נגד המפקח על הביטוח בשל מקרה שקרה לפני שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נכנס לתוקפו ובמסגרתו ניתן, בין היתר, פתרון לסוגיית מבוטחים אשר אינם יכולים להיפרע מהמבטח אשר נקלע למצב של העדר כושר פירעון. הפתרון הקיים כיום לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוא, כידוע, פיצוי באמצעות קרנית. אלא שבאותה תקופה שמלפני החוק, מבוטח שחברת הביטוח שבאמצעותה ערך את הביטוח הגיעה למצב של העדר כושר פירעון, נותר ללא ביטוח על אף ולמרות הפרמיות ששילם לחברה.

מבוטח מסוג האמור, אדם בשם לוי, שנותר ללא ביטוח לאחר שחברת ביטוח שבאמצעותה בוטח פשטה רגל, הגיש תביעת נזיקין נגד המפקח על הביטוח בטענה שחברת הביטוח היתה תחת פיקוחו של המפקח על הביטוח והמפקח על הביטוח לא טרח להזהיר את המבוטח מבעוד מועד, דבר שעשוי היה למנוע מהמבוטח את הנזק שנגרם לו בשל מצבה הפיננסי של החברה.

תביעתו של לוי, נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי אולם בית המשפט העליון (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי ואח') קיבל את הערעור של המדינה על פסיקת המחוזי וקבע, כי במקרה הנדון המפקח על הביטוח אינו חייב בנזיקין.

לחידוד הנושא, יש לציין, כי בית המשפט העליון, לא קבע שבכל מקרה המפקח על הביטוח אינו חייב בנזיקין, אלא התייחס לנסיבות המקרה הנדון תוך שהוא מצביע על הקושי בחיוב הפיקוח על הביטוח בדיני נזיקין. בפסק הדין, נאמר בין היתר, כי: "בסיטואציות שבהן הקשר בין השלטון לאזרח מתמצה בפיקוח בלבד קשה יותר, אם כי אין זה בלתי אפשרי, למצוא את השלטון נושא בחובת זהירות".

בית המשפט העליון אמר: "קשה, אם כי אין זה בלתי אפשרי". אמירה הפותחת צוהר לדיון בנושא אחריותו בנזיקין של המפקח על הביטוח ובהשלכה מהאמור גם על אחריותה בנזיקין של כל רשות שלטונית שהיא במדינת ישראל.

ההוכחה לכך שחיובה של רשות שלטונית בנזיקין היא אכן אפשרית גם למעשה, הגיעה מאוחר יותר בהלכת  העליון בתיק שתיל (ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל) שם נקבע, כי המדינה והיא לבדה תפצה חקלאי בשל נזקים שנגרמו ליבוליו עקב החלטות שלטוניות.

פרופ' ישראל גלעד מתייחס בהרחבה לנושא האחריות הנזיקית של רשויות ציבור בפרק 11 של ספרו "דיני נזיקין, גבולות האחריות" (2012 - האוניברסיטה העברית, נבו). הפרק דן בגבולות האחריות ברשלנות של רשויות ציבור. בפרק זה כותב פרופ' גלעד, בין היתר, על הצורך להגביל את אחריותן הנזיקית של הרשויות משיקולים של הגינות וכי מי שנהנה מהפעילות של הרשות מן הראוי שיישא גם בתוצאות הפחות נעימות בבחינת הדבש והעוקץ. עוד טוען פרופ' גלעד, כי מבחינת שיקולי הוגנות, חיוב רשויות ברשלנות עשוי ליצור אפליה בין שכבות חזקות יותר באוכלוסייה מבחינה כלכלית שיכולות לאפשר לעצמן לנהל הליכים משפטיים יקרים מול רשויות לבין שכבות חלשות יותר שידן אינה משגת לשלם בעבור ההתדיינויות המשפטיות מול השלטונות.

אולם בכל הקשור בפעילות שיש בה הפליה בין קבוצות מסוימות, כותב פרופ' גלעד את הדברים הבאים:

"עם זאת חשוב להדגיש כי כוחו של טיעון זה להגבלת האחריות יפה כאשר הסיכונים הכרוכים בפעילותן של רשויות ציבור נחלקים באורח שוויוני והוגן בין הפרטים בחברה. כוחו אינו יפה כאשר הרשות, הגם שלא במתכוון או ביודעין מפלה קבוצות מסוימות".

האחריות הנזיקית של הרשויות נדונה גם במאמרה המקיף והמרתק של ד"ר חיה זנדברג "תביעות נזיקין נגד הרשות המבצעת – על תנועת המטוטלת"(בטאון הפרקליט נבתשע"ג). במאמר מוצגת בנוסף לסקירה של הלכות לוי ושתיל סקירה של שלוש הלכות חדשות יותר של בית המשפט העליון שניתן לראות בהן חזרה להלכת לוי במתן פטור מאחריות בנזיקין לרשות השלטונית: ע"א 3580/06 עזבון המנוח יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל (הלכת יוסף), רע"א 5277/08 אלקיאשוילי נ' מדינת ישראל (הלכת אלקיאשוילי), ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (הלכת עבד אל רחים).

הלכת יוסף – עניינה תביעת נזיקין נגד המדינה בעילת רשלנות בהגשת כתב אישום שהביא לזיכויו של מי שהועמד לדין והורשע,

הלכת אלקיאשוילי  – עניינה תביעת נזיקין נגד המדינה (משטרת ישראל) בשל אירוע תקיפה של גבר את בת זוגו. שוטר הגיע כדי לעצור את התוקף, לא אזק אותו והגבר התוקף תפס את התינוק המשותף לו ולנתקפת, שנחבעריסתו, הטיח אותו לארץ מגובה רב והרגו.

הלכת עבד אל רחים – עניינה תביעת נזיקין של תלמיד שנפגע במהלך שיעור ספורט בבית הספר שהגיש תביעה לעניין אחריותה של מדינת ישראל (משרד החינוך).

אך גם כאן, אין לראות סוף פסוק בשלושת ההלכות הנ"ל של בית המשפט העליון שקבע, כי למדינת ישראל אין אחריות נזיקית במקרים המתוארים ועל כן חותמת, ד"ר זנדברג, את מאמרה, בדברים הבאים:

"מאמר זה התמקד בתחום תביעות הנזיקין נגד המדינה. בתחום זה בלטה "תנועת המטוטלת" מהכללים המשפטיים, שחלשו עד סוף שנות השבעים, כללים שצמצמו את תביעות הנזיקין נגד המדינה, אל עבר שיקול הדעת הרחב, נטול הכללים, שמאפיין את הפסיקה משנות השמונים ואילך, ואשר הביא להצרת צעדיה של הרשות המבצעת ולריבוי תביעות. מתבקשת כעת תנועתה של המטוטלת חזרה. מתבקש צמצום של תביעות הנזיקין נגד המדינה."

התייחסות לנושא אחריות המפקח על הביטוח בנזיקין מופיעה גם בתת פרק החותם את ספרו של עו"ד ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה שלישית - 2016 הוצאת דין וביטוח). וכך כותב עו"ד אליאס בסוף הפרק הדן בפיקוח על הביטוח בסעיף אחריות המפקח בנזיקין, בתת סעיף החותם את הספר כולו, לגבי הלכת לוי שבפתח הכתבה: "..ככלל, כאשר שאלת אחריותה של המדינה לנזק שנגרם בגין פעולה שבשיקול דעת רחב התעוררה במהלך הדיון המשפטי, בחן בית המשפט את סבירות פעולתה של המדינה מבלי להידרש להלכה האמורה".

לסיכום, הפיקוח על הביטוח בישראל טרם חויב בתביעת נזיקין וכתבה קצרה זו היא רק מבחינת פנס כיס קטן המאיר על האפשרות הקיימת לחיוב הפיקוח על הביטוח בתביעת נזיקין בהסתברות שאינה גבוהה בשל המורכבות של העניין. למי שמעוניין ללמוד את הנושא בהרחבה, מומלץ לקרוא את שלושת החיבורים החשובים שמוזכרים בכתבה זו.