אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: על מבטח להתייחס לרישום משכון לפני תשלום לצד שלישי

השופטת אילת דגן: חברת ביטוח סבירה צריכה לצפות כי אם לא תבדוק קיומו של משכון על הרכב והיקפו ותשלם פיצוי/שיפוי לידי הניזוק חרף הגבלה על זכותו, יכולה להיפגע זכותו של בעל משכון רשום
 

 

  

תא (חי') 14297-07-14‏ ‏ בנק לאומי נהריה סניף שדרות הגעתון 10962 נ' סאמר בשאר

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 22/6/2016

 

ע"י כב' השופטת: סגנית הנשיא, אילת דגן

 

עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח להתייחס לרישום משכון על רכב גם לפני תשלום תגמולי ביטוח לצד שלישי?

 

רקע: בין הנתבעים היו גם חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע בביטוח מקיף וסוכנות הביטוח.

 

 

בית המשפט דחה את התביעות כנגד כל הנתבעות הנוספות וקיבל את התביעה של הבנק כנגד חברת הביטוח ששילמה תגמולי ביטוח לצד שלישי בניכוי שיעור רשלנותו התורמת של הבנק.

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי את העדויות, דין התביעה נגד הנתבעות 2-3 להידחות, ונגד הנתבעת 4 להתקבל בחלקה, תוך הפחתת אשם תורם משמעותי מצד הבנק. ...

 

התביעה נגד הכשרה

 

דין התביעה נגד הכשרה להדחות.

 

...

 

אין מחלוקת כי הכשרה דאגה לרשום את השעבוד ברשיון הרכב, במשרד הרישוי ואצל רשם המשכונות.

 

לאחר מקרה הביטוח, פנה הנתבע להכשרה בבקשה לקבלת אישור אי הגשת תביעה, שמשמעו אישור כי הנתבע לא הגיש נגד חברת הביטוח שלו. הבנק לא נרשם כמבוטח בפוליסה (כי לא ביקש שכך יהיה) ומכאן שאין חובה להודיע לו על הנפקת האישור שעה שהמבוטח לא ביקש להפעיל את הפוליסה.

 

שעה שהפוליסה לא הופעלה, ממילא אין תוקף לתנאי השעבוד שבה.

 

בהקשר זה, אין בידי לקבל טענת הבנק לפיה מתן האישור ע"י הכשרה על אי הגשת תביעה לאחר מקרה הביטוח, מהווה הפעלת הפוליסה אף אם הכספים לא שולמו בפועל על ידה.

 

זכותו של המבוטח להחליט אם הוא מפעיל את הפוליסה שלו או תובע את המעוול ופרקטיקה מקובלת היא כי שעה שיש אחראי ברור לתאונה שלא כופר בחבותו, עדיף לתבוע אותו ולקבל מלוא הפיצוי על פני הפעלת הפוליסה, תשלום השתתפות עצמית ופגיעה עתידית פוטנציאלית בהפסד הנחת היעדר תביעות.

 

...

 

התביעה נגד סוכנות הביטוח

 

אבהיר בפתח הדברים כי התובע לא הוכיח התרשלות בהתנהלות סוכנות הביטוח, ואף אם היתה כזו, הרי שלא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות (שלא הוכחה כדבעי כאמור) לבין הנזק, המהווה מרכיב הכרחי לצורך ביסוס עוולת הרשלנות לפיכך דין התביעה נגדה להדחות.

 

...

 

התביעה נגד שירביט

 

התנהלות שירביט בבדיקת חבותה, ותשלום ישיר לנתבע מבלי להעביר כספים לבנק או לברר ברצינות אם היא חייבת לעשות כן, חרף קיומו של שעבוד רשום במשרד הרישוי ועל גבי הרישיון הרכב שהחזיקה בידיה, מהווה התרשלות שגרמה לבנק הפסד כספי, אותו טרח להבטיח במשכון, ומקיימת, ככזו, את יסודות עוולת הרשלנות.

 

...

 

עם זאת, על מנת שהבנק, כבעל זכות שעבוד במסגרת שטר המשכון, יהיה זכאי לקבל את תגמולי הביטוח, עליו להצביע, בין היתר, על קיומו של חוב כלשהו בחשבון הבנק של התובע. משלא פנה לשירביט בזמן אמת, השאלה אם הבנק היה זכאי באותה עת לקבלת כל סכום הפיצוי או כל חלק ממנו לא הובהרה דיה ויש לזכור כי זמן אמת הוא המועד הקובע ולא תצהיר עדות ראשית בו פורט חוב הנתבע (תביעת חוב על סך 470,000 ₪ במסגרת ת.א. 19554-04-14 אותה הגיש נגד הנתבע, כשביום 17/11/14 ניתן פסק דין לטובת הבנק).

 

התנהלות הבנק כמתואר לעיל, ביחד עם אשם תורם נוסף של אי עמידה על זכויותיה על סף עצימת עיניים, כפי שיפורט להלן, מעיבה על זכותה לקבלת מלוא הפיצוי.

 

...

 

על חברת הביטוח מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית גם כלפי צדדים שלישיים. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט אוקון ברע"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 12/12/00): "על חברות הביטוח, כמו על הבנקים ניתן להשקיף כעל מעין סוכנות חברתית. חברות הביטוח נתפסות גם הן כגוף מעין ציבורי, והן נדרשות לרמה גבוהה של ניקיון כפיים ואיפוק בהפעלת יתרונותיהן הדיוניים והאחרים. אם לשאול את "נוסחתו" של הנשיא שמגר בע"א 1304/91 בנק טפחות נ' ליפרט, פ"ד מ"ז (3) 309, הרי ניתן לומר שמכלול הדינים מגבש מעין עסקה דו צדדית בין חברות הביטוח לבין הציבור בכללותו, לפיו זוכות החברות ביתרונות מסוימים בצד הזכות, והן כפופות למערכת חובות מיוחדת בצד החובה."

 

כפי שהוכח, לחברת שירביט היה בזמן אמת את המידע אודות השעבוד לטובת הבנק, הן ברישיון הרכב שהועבר לה והן בנגישותה למידע במשרד הרישוי.

 

...

 

העדה מטעם שירביט לא הצביעה על כל מקור שבדין, אפילו לא נוהל מאושר לפיו במקרים של השארת השרידים אצל בעל הרכב אין צורך לבדוק עיקולים ושעבודים ועדותה נותרה טענה בעלמא לא מוכחת, לא תואמת את הדין ואת סטנדרט ההתנהגות המצופה מחברת ביטוח, ואף סותרת את נהלי העבודה כפי שהציגה הקולגה מחברת ביטוח הכשרה. בהקשר זה של עדות נציגת שירביט גם נשאלת השאלה אם אין חובת בדיקת שעבודים שעה שהשרידים נשארים אצל בעל הרכב, מדוע ביקשה שירביט את הסכמת הנפגע לקבלת מידע ממשרד הרישוי ולשם מה? האם היא בודקת רק בעלויות אך עוצמת אגב כך עיניה מלראות את ההגבלות על הבעלויות?

 

עולה מן המקובץ כי חברת ביטוח סבירה צריכה לצפות כי אם לא תבדוק קיומו של משכון על הרכב והיקפו ותשלם פיצוי/שיפוי לידי הניזוק חרף הגבלה על זכותו, היא יכולה להיפגע זכותו של בעל משכון רשום. בענייננו, הואיל וסיכון זה התממש בהתרשלותה של שירביט, יש לקבוע כי עליה לשאת בנזק.

 

מבלי לפגוע באמור, יש לבנק אשם תורם בהתנהלותו.

 

הוכח כי הבנק ידע על התביעה שהוגשה לשירביט לפני העברת הפיצוי לנתבע.

 

...

 

מבחינה עובדתית, אני קובעת אפוא, כי הבנק ידע על התאונה, הן מפי הנתבע והן מפי הסוכנות, לאחר התרחשותה וטרם שהועבר הפיצוי. הוא אף ידע כי התביעה הוגשה למבטחת הפוגע (שירביט) בעוד שהשעבוד הוטל על פוליסת הביטוח המקיף בהכשרה שלא מכוחה ישולם הפיצוי והיא אינה רלבנטית. הבנק יכול היה לתבוע את הנתבע, להעביר לידיו את הפיצוי, ובמסגרת תביעה זו להטיל עיקול עליהם בטרם הועברו משירביט לנתבע. הוא אף יכול היה להודיע לשירביט כי קיים שעבוד ולדרוש כי הכסף יועבר אליו. תחת זאת ישן הבנק על זכויותיו לא עשה דבר, ופנה לראשונה לשירביט רק לאחר העברת הכספים לנתבע.

 

אין בידי לקבל את טענת הבנק לפיה יש לו שעבוד והוא לא צריך לעשות דבר שכן כאמור הכספים לא שולמו מכוח פוליסת הכשרה המשועבדת אלא מכוח חבות נזיקית שלבנק ולשירביט אין יחסים חוזיים ביניהם. משאלה פני הדברים היה על הבנק לנקוט כבנק סביר בפעולות מינימליות, פשוטות וזולות, כדי לוודא ששירביט שהיא צד שלישי, תהיה מודעת לחובתה להעביר את הכסף. ודוק אין מדובר במצב של מבוטח קטן אל מול חברת ביטוח עם פערי כוחות ומידע אלא בגוף חזק ואיתן בעל משאבים (לא פחות מחברת ביטוח) לעמוד על זכויותיו. הוא לא עשה כן ועל כן מצאתי להעמיד את האשם התורם שלו בשיעור 40%.

 

בהתאם, מתוך הסכום שהעבירה שירביט בסך 96,740 ₪ (שהוא סכום התביעה כאן),יהיה נכון לחייבה לשלם לבנק סך 58,000 ₪.

 

אשר על כן, אני מורה על דחיית תביעה נגד הנתבעות 2-3."