אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: האמור בתנאי אישור קיום הביטוחים חסם תביעת תחלוף של מבטח

השופטת שרון גלר: עולה, כי התחייבות הנתבעת המפורטת במסמך אישור הביטוח מוגבלת ותחומה בהכרח עד לתקרת הכיסוי הקבועה בפוליסת הנתבעת עצמה
 

 

 

 

תא (ת"א) 8686-10-11  אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו  

 

פסק הדין ניתן ביום: 1/8/2016

 

ע"י כב' השופטת: שרון גלר

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת ביטוח לאחר תשלום בגין תגמולי ביטוח ששילמה בעקבות אירוע שריפה בנכס מסחרי שבבעלות מבוטחת שלה כלפי חברת ביטוח שניה שביטחה את בית הקפה ממנו פרצה השריפה?

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"לטענת התובעת, הנתבעת חבה בשיפויה במלוא הסכום אשר שולם על ידה למבוטחת התובעת בגין אובדן דמי השכירות בתקופה שבה לא פעל בית הקפה עד לתיקון נזקי השריפה. זאת, בהתאם להתחייבותה של הנתבעת בגדר מסמך אישור הביטוח, לפיה הכיסוי הביטוחי בפוליסת הנתבעת מכסה, בין היתר, נזק תוצאתי וקודם לכל ביטוח אשר נערך על ידי מבוטחת התובעת. לחילופין טענה התובעת, כי הנתבעת חבה בשיפויה לפחות באופן חלקי, לאור הכיסוי בפוליסת הנתבעת ובהתאם להסדר החוקי בדבר כפל ביטוח בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח).

 

מנגד טענה הנתבעת, כי בנסיבות המקרה דנן אין כלל כיסוי ביטוחי מטעמה בגין אובדן דמי השכירות בתקופה שלאחר השריפה. זאת, היות והיא אינה חבה בנזקים תוצאתיים כלשהם בנסיבות של הצתה בזדון. פוליסת הנתבעת אף אינה קודמת בנסיבות המקרה לפוליסת התובעת. כן נטען, כי בנסיבות המקרה דנן ובהעדר כיסוי ביטוחי אף אין מדובר ממילא בכפל ביטוח. במישור הנזק הנתבע טענה הנתבעת, כי סכום זה, לגופו, הינו מוגזם.

 

...

 

לטענת הנתבעת, התובעת הייתה מנועה מלהגיש תביעתה נוכח ויתורן ההדדי של התובעת והנתבעת על זכות השיבוב. מנגד טענה התובעת, כי אין מדובר כלל בתביעת בעילת שיבוב אלא בתביעה מכוח התחייבותה החוזית של הנתבעת כלפי מבוטחת התובעת, אשר התובעת באה בנעליה, ולחילופין, בתביעה בעילה של כפל ביטוח. זכות התחלוף נקבעה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. שלושת התנאים הנדרשים לשם הקמת זכות התחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי הינם: התגבשות חבות חוזית של המבטח כלפי המבוטח על-פי תנאיה של פוליסה בת-תוקף, תשלום בפועל של תגמולי הביטוח למבוטח מכוח חבות זו, וקיומה של זכות בידי המבוטח כלפי צד שלישי לפיצוי או שיפוי בשל מקרה ביטוח (ראה: י' אליאס, דיני ביטוח - כרך ב', דין וביטוח הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט-2007, בעמ' 1089). היינו, זכות השיבוב אינה חלה כאשר המבטח מוותר על זכותו כלפי הצד השלישי, בין אם הוויתור מעוגן בחוזה הביטוח ובין אם הוא נובע מהסדר ישיר בין המבטח לבין הצד השלישי (שם, בעמ' 1087). במקרה דנן, כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הן התובעת והן הנתבעת ויתרו על זכות התחלוף. בהתאם לכך, מובהר, כי התובעת אכן מנועה מלהגיש תביעה בגין עילה זו. להלן ידונו ויוכרעו עילות התביעה האחרות להן טוענת התובעת, אשר לטענתה, כאמור, תביעתה לא הוגשה כלל בעילת שיבוב.

 

העילה החוזית

 

פוליסת הנתבעת ומסמך אישור הביטוח

 

בפתח הדיון בעילה החוזית יוזכר: מבוטחת התובעת - חברת אדמה - המשכירה, הינה בעלת הבניין הכולל את המתחם אשר הושכר על ידה למבוטחת הנתבעת - חברת טריסטינו - השוכרת, לצורך ניהול בית קפה.

 

בהקשר להסכם שכירות זה בין חברת אדמה לחברת טריסטינו, ובהתאם לדרישות אותו הסכם, הפיקה הנתבעת לחברת אדמה ביום 26.2.09 מסמך בדבר אישור קיומו של ביטוח אשר כותרתו "אישור ביטוח המושכר" (נספח ת/4 למוצגי התובעת, להלן – מסמך אישור הביטוח). מסמך זה מתייחס לפוליסת הביטוח אותה הפיקה הנתבעת לחברת טריסטינו בהקשר לנכס המושכר.

 

מסמך אישור הביטוח הינו, כאמור, מסמך אשר הנתבעת הנפיקה למבוטחת התובעת חברת אדמה ביום 26.2.09. המסמך הוצא בהקשר לחוזה השכירות בין חברת אדמה למבוטחת הנתבעת חברת טריסטינו (שלא הוצג בהליך דנן) ולפוליסת הביטוח אשר הנתבעת הפיקה לחברת טריסטינו.

 

...

 

בתחתית מסמך זה, לאחר סקירת הכיסויים הביטוחיים כמצוטט לעיל, הובהר על ידי הנתבעת למבוטחת התובעת כדלקמן:

 

"הביטוחים דלעיל כוללים תנאי מפורש על פיו הינם קודמים לכל ביטוח אשר נערך על ידי המשכיר ואנו מוותרים על כל טענה ו/או דרישה בדבר שיתוף ביטוחי המשכיר. כמו כן, אנו מתחייבים כי הביטוחים הנ"ל לא יצומצמו ולא יבוטלו במשך תקופת הביטוח, אלא אם תימסר הודעה כתובה בדואר רשום לידי המשכיר, לפחות 30 יום מראש. כ"כ, למען הסר ספק, הננו מאשרים כי השוכר בלבד יהא אחראי לתשלום דמי הביטוח בגין הביטוחים המפורטים לעיל".

 

ובשולי מסמך אישור ביטוח זה, צוין, בהדגשה, הסייג הבא:

 

אישור זה כפוף לתנאי הפוליסה המקורית וסייגיה עד כמה שלא שונו במפורש ע"י האמור לעיל".

 

כלומר – על בחינת תוכנו של מסמך אישור הביטוח להתחיל מהסוף – שכן, המשפט המסיים והמסכם במסמך זה מבהיר לקורא, כי כל האמור במסמך זה הינו "כפוף לתנאי הפוליסה המקורית וסייגיה עד כמה שלא שונו במפורש ע"י האמור לעיל".

 

משפט אחרון זה במסמך אישור הביטוח מלמד, כי תוכנו הסופי והמחייב של מסמך זה נקבע ב"מסננת כפולה":

 

הסינון הראשון מגולם בחלקו הראשון של המשפט ("אישור זה כפוף לתנאי הפוליסה המקורית וסייגיה"), ממנו עולה, כי התחייבות הנתבעת המפורטת במסמך אישור הביטוח מוגבלת ותחומה בהכרח עד לתקרת הכיסוי הקבועה בפוליסת הנתבעת עצמה. היינו, לא יתכן כי הנמענת, חברת אדמה, תהא זכאית לכיסוי ביטוחי רחב מזה הקבוע בפוליסת הנתבעת.

 

הסינון השני קבוע בחלקו השני של משפט אחרון זה ("עד כמה שלא שונו במפורש ע"י האמור לעיל") והוא מבהיר לקורא קיומה של אפשרות כי מסמך זה בדבר אישור קיומו של ביטוח המופנה אל המשכירה יכלול בפני עצמו סטייה ואף צמצום בהשוואה לכיסוי הביטוחי או לתנאים הקבועים בפוליסת הנתבעת.

 

מכאן, שיש לבחון האם במקרה דנן, כטענת הנתבעת, אכן נכללו במסמך אישור הביטוח סטייה או צמצום מהוראותיה של פוליסת הנתבעת בנוגע לנזקים הנתבעים בהליך דנן.  

  

אזכיר, כי בהליך זה התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בגין נזקים תוצאתיים של אבדן דמי שכירות אותם שילמה למבוטחת שלה בעקבות אירוע הצתה.

 

הכיסוי הביטוחי בגין נזקי אש ובגין נזקים בזדון, נזכר במסמך אישור הביטוח במפורש. זאת, הן בהיבט היקף הכיסוי הביטוחי והן בהיבט וויתור הנתבעת על זכות השיבוב (תחלוף). אזכורם של נושאים אלו מופיע במסמך אישור הביטוח הן בסעיף הדן בכיסוי ביטוחי לתכולת המושכר (סעיף 1) והן בהיבט הכיסוי הביטוחי לאבדן תוצאתי עקב נזק למושכר (סעיף 4).

 

הסעיף החל ישירות על תביעה בגין אבדן דמי שכירות הינו, כמובן, סעיף 4 למסמך אישור הביטוח אשר צוטט לעיל, הסוקר את הכיסוי בגין נזק תוצאתי. ואולם, כמבואר להלן, לטעמי יש מקום לבחון אף את נוסחו של סעיף 1 אשר צוטט לעיל, בעיקר לצרכי השוואה ובחינת משמעותו של השוני בין שני הסעיפים בכל הנוגע לכיסוי ביטוחי במקרה של הצתה.

 

במישור הויתור על זכות התחלוף, בשני הסעיפים הנ"ל, זה העוסק בתכולה (סעיף 1) וזה העוסק באבדן תוצאתי (סעיף 4) קיים סייג זהה, לפיו ויתורה של הנתבעת על זכות התחלוף לא יחול "לטובת אדם שגרם לנזק בזדון" (ראה הסיפא בכל אחד מסעיפים אלו).

 

לעומת זאת, וכמבואר להלן, במישור הכיסוי הביטוחי עצמו, קיים שוני, המשמעותי לענייננו, בין סעיף ביטוח התכולה לסעיף ביטוח האבדן התוצאתי.

 

אמנם, כמצוטט לעיל, בשני הסעיפים נכללים סיכון האש וסיכון הנזק בזדון ברשימת הסיכונים המכוסים בפוליסת הנתבעת - בסעיף 1 הדן בכיסוי לתכולה הסיכונים השונים וביניהם סיכון האש וסיכון הנזק בזדון נכללים במפורש ברשימה מפורטת, ואילו ברישא של סעיף 4 בו מפורט היקף הכיסוי הביטוחי בגין אבדן תוצאתי מצוין, כי כיסוי כאמור קיים בכל מקרה של נזק תוצאתי עקב קרות מי מהסיכונים המפורטים בסעיף 1 הנ"ל, למעט סיכון פריצה.

 

ואולם, כמצוטט לעיל, בשולי סעיף 4, לאחר סיום הקטע המודפס, הוסף על ידי גורם כלשהו מטעם הנתבעת, בכתב יד, הסייג הבא: "לא כולל כיסוי הצתה ו/או נזק בזדון". תוספת סייג זה אינה מופיעה בסעיף 1 בעניין כיסוי ביטוחי לתכולה.

 

היינו, בנוגע לכיסוי בגין אבדן תוצאתי, ובשונה מהכיסוי הביטוחי לתכולת המושכר, הנתבעת אכן צמצמה את היקף הכיסוי הביטוחי במסמך אישור הביטוח המופנה לחברת אדמה לעומת הכיסוי הביטוחי הנכלל בפוליסת הנתבעת. בעוד שהפוליסה עצמה כוללת לכאורה כיסוי בגין אבדן תוצאתי עקב נזקי אש וזדון, לרבות בגין אבדן דמי שכירות, הרי שבמסמך אישור הביטוח הוחרגו מהכיסוי הביטוחי מקרים של אבדן תוצאתי עקב הצתה או נזק אחר בזדון.

 

ודוק: הסייג הנ"ל בכתב יד אמנם ממוקם בסוף סעיף 4 למסמך אישור הביטוח, אך על פי לשונו הוא מסייג כיסוי ביטוחי ואינו מתייחס לנושא זכות התחלוף. העובדה כי כיתוב זה אינו נוגע לזכות התחלוף נלמדת, מעבר ללשונו הברורה של סייג זה ("לא כולל כיסוי הצתה ו/או נזק בזדון"), אף מכך שבנוגע לויתור על זכות התחלוף נאמר במפורש, כי ויתור זה "לא יחול לטובת אדם שגרם לנזק בזדון". היינו, אין כל צורך בתוספת בכתב יד בכל הנוגע להגבלת הויתור על זכות התחלוף שכן ההתייחסות לעניין זה כבר נכללת כבר בחלק המודפס במסמך.

 

מהאמור לעיל עולה, כי מסמך אישור הביטוח אכן כולל שינוי מפורש בסעיף 4 באשר לכיסוי הביטוחי הניתן על ידי הנתבעת בגין נזק תוצאתי עקב סיכוני הצתה ונזקים אחרים שנבעו מפעולות זדון. בהתאם למסמך אישור הביטוח – אבדן תוצאתי עקב הצתה ונזק בזדון, אינו מכוסה על ידי הנתבעת, לפחות ביחס לחברת אדמה, אליה מופנה המכתב הכולל סייג זה.

 

בשלב זה יוזכר, כי בהתאם למשפט האחרון במסמך אישור הביטוח, אפשרות זו של סטייה ושינוי מפורשים מהוראות הפוליסה של הנתבעת, הינה אפשרות קיימת. בעניין זה יצוין עוד, כי מסמך אישור הביטוח, על פי כותרתו, הינו נספח להסכם השכירות בין חברת אדמה לחברת טריסטינו ("נספח "ז" – אישור ביטוח המושכר") וככל הנראה אינו מסמך עצמאי מבית מדרשה של הנתבעת (ראה אישור לדברים בעדות כהן מטעם הנתבעת בעמ' 26 ש' 23-26 לפרוטוקול). לתובעת, כחברת הביטוח של חברת אדמה ומי שבאה בנעליה, עומדות, כמובן, אך ורק זכויותיה של חברת אדמה מכוח מסמך אישור הביטוח.

  

בעניין זה, אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי כוונת התוספת הנ"ל בכתב יד הייתה לסייג את הכיסוי הביטוחי רק במקרה בו ההצתה או הנזק האחר בזדון ארעו עקב זדון מצד הנמענת חברת אדמה. עיון במסמך אישור הביטוח מלמד, כי כאשר זאת הייתה הכוונה, נכללה במסמך התייחסות מפורשת לכך שהאמור לא יחול "לטובת אדם שגרם לנזק בזדון" (ראה סעיף 1 סיפא וסעיף 4 סיפא). ואילו בתוספת הנדונה בכתב יד נזכר חריג גורף יותר – "לא כולל כיסוי הצתה ו/או נזק בזדון", היינו, העדר כיסוי לאבדן תוצאתי בכל מקרה בו נגרם עקב הצתה או נזק בזדון. בעניין זה יצוין, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, באשר לא הובאה לפני ראיה ברורה בנושא, כי יתכן ורצונה של הנתבעת לקבוע החרגה גורפת של הכיסוי לאבדן תוצאתי בכל מקרה של הצתה או נזק אחר בזדון, נבע מהקושי הקיים לא אחת לקבוע את זהות המצית או הגורם לנזק בזדון, להבדיל מעצם הקביעה כי מדובר בהצתה או נזק בזדון במקרה נתון, כפי שאכן אירע במקרה דנן.

 

...

 

מכל מקום, שאלה זו, כאמור, חורגת מגבולות הסכסוך שלפני וכמפורט לעיל בהרחבה, אפשרות לקיומו של שוני כאמור בהיקף הכיסוי הביטוחי נכללה במשפט הסיום במסמך זה, בו נקבע כי האישור כפוף לתנאי הפליסה המקורית וסייגיה ככל "שלא שונו במפורש ע"י האמור לעיל". כלומר, ההסכמה החוזית הבסיסית בין שני הצדדים כללה אפשרות לשונות כאמור. באם הסייג הגורף עצמו שהוכנס על ידי הנתבעת בכתב יד בסעיף 4 בעניין נזקי הצתה וזדון לא היה מקובל על חברת אדמה, או על המבטחת שלה – התובעת, או שלא היה ברור להן, צריכות היו לבטא אי הסכמה בעניין או דרישה לשינוי הנוסח בזמן אמת, בעת ההתקשרות בהסכם השכירות ובפוליסת התובעת. כיום, אין לבית המשפט בסיס להתערבות בחופש החוזים בעניין זה.

 

...

 

נוכח קביעותי לעיל עד כה, אני סבורה, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובעת, כי הינה מבוטחת עצמאית וישירה בפוליסת הנתבעת, הואיל ושמה נכלל כ"מבוטח" ברשימת הפוליסה, אין בכך כדי להועיל לתובעת. זאת, נוכח שינוי וצמצום היקף הכיסוי הביטוחי בגדר מסמך אישור הביטוח. שהרי, מסמך אישור הביטוח ופוליסת הנתבעת אינם שני מסמכים המנותקים זה מזה. מסמך אישור הביטוח מתייחס לפוליסת הנתבעת, נובע ממנה ובעניינים מסוימים אף מתנה עליה ומצמצם את היקפה. לכן, פניה ישירה לפוליסת הנתבעת בלבד, המרוקנת מתוכן את עצם קיומו של מסמך אישור הביטוח, אינה אפשרית.

 

נוכח קביעות אלו, אף טענת התובעת בדבר התחייבות הנתבעת בשולי מסמך אישור הביטוח לקדימות הביטוח מטעמה לכל ביטוח מטעם המשכיר, כמצוטט לעיל, אינה מועילה לתובעת. שהרי, בהעדר כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת, שאלת הקדימות אינה רלבנטית כלל.

 

נוכח האמור לעיל עד כה בדבר העדר כיסוי ביטוחי בגין אבדן דמי השכירות, אף אין מקום וצורך להידרש לטענתה ותביעתה החלופית של התובעת בעניין כפל ביטוח. שהרי בהעדר כיסוי ביטוחי על ידי הנתבעת, ממילא אף כפל ביטוח לא קיים במקרה דנן. אף המחלוקת במישור הנזק אינה טעונה הכרעה נוכח הקביעה בדבר העדר אחריות.

 

סיכום

 

נוכח כל האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה."