אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: מגבלות על קשריו של סוכן עם לקוחות לשעבר לאחר העברת התיק למבטח

השופט יונה אטדגי: לאחר שמנורה ביטלה את ההתקשרות, אסולין חדל להיות שלוחה, וכל קשר שהיה לו לפוליסות הביטוח שבין מנורה ובין הלקוחות, בהן תיווך, נותק לחלוטין, כך שביחס לאותן פוליסות נותר הקשר שבין מנורה ובין אותם לקוחות בלבד
 

 

  

 

תא (ת"א) 50127-10-14  מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מרדכי אסולין

 

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 11/8/2016

 

על ידי כב' השופט: יונה אטדגי

 

עניינו של פסק הדין: הסוכן נכנס לחדלות פירעון והסתבך עם נושים מהשוק האפור, ועוד נותר חייב כספים לחברת ביטוח בעקבות הסדר החזר הלוואה שנחתם ביניהם בעקבות החזר מקדמות על חשבון עמלות ששולמו לסוכן הביטוח על ידי החברה. בינתיים העביר הסוכן את מנויותיו בסוכנות הביטוח לידי מנהלת שאינה מחזיקה ברישיון סוכן ביטוח. לימים טענה המנהלת, כי הסוכן הונה אותה ופעילות הסוכנות הופסקה.

 

האם על בית המשפט להיענות לבקשותיה של חברת הביטוח, שהן:

 

א.  לקבוע ולהורות על איסור ביצוע כל דיספוזיציה הנוגעת לתיק הביטוח של החברה ולא לנקוט בכל פעולה שיש בה כדי לפגוע בלקוחות ו/או בזכויותיה הקנייניות ו/או האובליגטוריות של חברת הביטוח בתיק הביטוח.

 

ב.   לקבוע ולהורות על איסור ביצוע כל פעולה של העברת תיק הביטוח לחברות ביטוח אחרות, בין בדרך של ניסיון, שידול, שכנוע, או כל השפעה אחרת על מי מהלקוחות המבוטחים בתיק הביטוח, בין בכתב, בין בעל פה ובין בדרך אחרת, בין אם על ידי עצמם ובין אם על ידי מי מטעמם.

 

ג.  להימנע מיצירת כל קשר עם המבוטחים הכלולים בתיק הביטוח.

 

ד.   לקבוע ולהורות על איסור על העברת כל מידע הנוגע לתיק הלקוחות של החברה  מי מהם, לצד שלישי כלשהו ו/או על מתן הרשאה לצד שלישי כלשהו לפעול בעבור ובשם לקוחות החברה.        

 

רקע: חברת הביטוח טוענת, כי  מאז העברת המניות והשליטה בסוכנות לידי המנהלת, פועל הסוכן יחד עמם, להעביר את כל תיקי המבוטחים שלו כסוכן ושל סוכנות הביטוח לחברות ביטוח אחרות, באופן המרוקן, למעשה, מכל תוכן, את השעבוד שהוטל על העמלות המגיעות לסוכן ולסוכנות מחברת הביטוח.

 

בית המשפט נענה לבקשותיה של חברת הביטוח למעט בקשה ג' (להימנע מיצירת כל קשר עם המבוטחים הכלולים בתיק הביטוח).

 

מתוך פסק הדין:

 

"לאור הפסקת פעילותה של הסוכנות, ביקשה מנורה בסיכומיה (סעיף 160), כי הסעדים שהתבקשו יינתנו כלפי אסולין בלבד, אך ביקשה לחייב גם את אסולין ואת הסוכנות בהוצאות.

 

אסולין ביקש לדחות את התביעה ולחייב את מנורה בהוצאות.

 

הסוכנות ביקשה לחייב את מנורה בהוצאות, משום שלא היה מקום לנהל את ההליכים כלפיה, לאחר שהודיעה מראש על הסכמתה למתן הסעדים שהתבקשו.

 

מקום רב הקדישה הסוכנות (ובעצם, גב' אלמלח) כדי לתקוף את מעשיו של אסולין כלפיה.

 

...

 

אקדים ואומר כי רוב המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים אינן נדרשות לדיון או להכרעה במסגרת תביעה זו, ומקומן להתברר במסגרת הליכים משפטיים אחרים המתנהלים או שעתידים להתנהל ביניהם.

 

במסגרת פסק הדין כאן אתמקד רק בדברים הנדרשים לשם הכרעה בסעדים שהתבקשו בתביעה זו.

 

בהתאם לחוק חוזה הביטוח, השתמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), סוכן ביטוח הוא מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים (סעיף 32), ולצורך עניינים מסוימים שפורטו בסעיפים 33-35 הוא נחשב כשלוחו של המבטח וחלים עליו הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (סעיף 36 לחוק חוזה הביטוח).

 

אולם, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עו"ד קפלנסקי (12.11.07, פורסם בנבו), מחוץ לעניינים המפורטים במפורש בחוק חוזה הביטוח (בסעיפים 33-35), "יבחנו יחסי המשולש מבוטח-סוכן ביטוח-מבטח כמקרה פרטי של דיני השליחות הכלליים, וזאת כאשר לדינים אלו בהקשר זה תינתן פרשנות הבאה להגן על המבוטח".

 

מכל מקום, גם כאשר סוכן הביטוח פועל כשלוח של המבטח, הוא אינו משוחרר מאחריות חוזית ונזיקית כלפי המבוטח וסקירת הפסיקה מגלה קשת רחבה של חובות החלות על סוכן הביטוח כלפי המבוטח או כלפי המועמד להיות מבוטח (ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', עמ' 1058-1068, והפסיקה הרחבה הנזכרת שם).

 

 המסקנה הנובעת מכך היא, שניתוק הקשר שבין המבטח ובין סוכן הביטוח אינו מוביל לניתוק מוחלט של הקשר שבין סוכן הביטוח לבין לקוחו המבוטח וחובות הנאמנות והזהירות המוטלת על הסוכן כלפי המבוטח, בקשר ליחסים שביניהם, ממשיכות לחול.

 

כאמור לעיל, מנורה כבר ביטלה את ההתקשרות שלה עם אסולין (ועם הסוכנות).

 

במסגרת התביעה המתנהלת כאן, אין מקום לדיון ולהתנצחות שהתנהלה בין הצדדים ביחס לשאלה, האם בטול ההתקשרות היה מוצדק אם לאו, וזו עובדה קיימת.

 

לאחר שמנורה ביטלה את ההתקשרות, אסולין חדל להיות שלוחה, וכל קשר שהיה לו לפוליסות הביטוח שבין מנורה ובין הלקוחות, בהן תיווך, נותק לחלוטין, כך שביחס לאותן פוליסות נותר הקשר שבין מנורה ובין אותם לקוחות בלבד.

 

מכאן גם, שאסולין מנוע מלבצע כל פעולה הקשורה לאותן פוליסות, בודאי שהוא אינו יכול לבצע כל "דיספוזיציה" בהן, או "להעבירן" למבטח אחר.

 

יחד עם זאת, חובת הזהירות והנאמנות של אסולין כלפי לקוחותיו לא פגה ולא הסתיימה. הנובע מכך הוא, שלא ניתן למנוע מאסולין לשוחח עם לקוחותיו, כל עוד אלה לא ניתקו את הקשר עמו, וצריך לזכור שהלקוחות הגיעו למנורה דרכו, ולא ההפך מכך.

 

כך, למשל, רשאי אסולין, ואולי גם חייב , להודיע ללקוחותיו, שאינם ערים לכך, על הצורך בחידוש פוליסה שהסתיימה.

 

אסולין רשאי, ואולי גם חייב, להציע ללקוחותיו את הפוליסה הטובה ביותר עבורם, ולפעמים זו לא תהיה בהכרח פוליסת הביטוח שמציעה מנורה.

 

סיכומו של דבר, ההסכמים שמנורה עשתה עם אסולין, כמו גם האינטרס הלגיטימי שלה לשמור על אותם לקוחות, אינם צריכים לבוא על חשבון טובתם של הלקוחות.

 

כאמור לעיל, ב"כ מנורה הודיע, שמנורה כבר פנתה ללקוחות המבוטחים אצלה, והודיעה להם על המערך שהועמד לטובתם וכו', כך שבאופן זה מנורה יכולה בכוחותיה למנוע את התוצאה שהיא מבקשת למנוע במתן הסעדים הגורפים שביקשה.

 

אשר על כן, אני נענה לסעדים א', ב' ו-ד' שפורטו לעיל.

 

אינני נענה לסעד ג' שהתבקש, כך שאסולין אינו מנוע מליצור קשר עם לקוחותיו, אם הדבר נדרש לשם מילוי תפקידו וחובת הנאמנות כלפיהם. יחד עם זאת, גם במימוש זכותו וחובתו זו, עליו לפעול בהגינות, בדרך מקובלת ובתום לב, כקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ואם יתברר שהוא הפר חובתו זו, הוא עלול להיתבע על כך.

 

באשר לטענות על הפרת הוראות חוק הפיקוח על ידי אסולין ו/או על ידי הסוכנות ואלמלח, הרי שהדבר צריך להתברר בפני המפקחת על הביטוח, כפי שמנורה גם ציינה בסיכומיה (סעיף 150), ומנורה כבר פנתה אליה בענין זה, כך שאינני רואה מקום להידרש לכך במסגרת פסק הדין.

 

יש להתיר למנורה לפצל את סעדיה, באופן שתוכל להגיש תביעה כספית נפרדת.  תביעה זו נועדה קודם כל כדי לעצור את הנזק המתגבש ולתת הוראות מתאימות לעתיד.

 

התביעה הוגשה סמוך לאחר מתן ההודעה על ביטול ההתקשרות, ובודאי שבאותו מועד עדיין הנזק הנתבע לא התגבש ולא ניתן היה לעמוד על גודלו.

 

בירור התביעה הכספית יחד עם תביעה זו היה גורם לסרבול ההליך והארכתו שלא לצורך הנדרש לשם מתן הסעדים המסוימים שהתבקשו.

 

לבד מכך, ב"כ מנורה ויתר על בקשתו לתיקון כתב התביעה, תוך שהוא מודיע על כוונתו להגיש תביעה כספית, ולאור ההסדר הדיוני שהתגבש, וב"כ אסולין לא התנגד לכך.

 

במכלול הנסיבות, כאשר המחלוקות העיקריות שבין הצדדים צפויות להתברר במסגרת הליכים אחרים, אינני רואה לנכון לפסוק הוצאות.

 

אמנם, הסוכנות הסכימה מראש למתן הסעדים שהתבקשו, אך נוכחותה ועדותה של גב' אלמלח בודאי שהיתה דרושה, מה גם שבחלק מהתקופה שנדונה בתביעה זו הסוכנות היתה בשליטתו של אסולין, ולא ניתן היה להפריד בינו ובין הסוכנות. "