אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: תביעת תחלוף בגין נזקי הצפה התקבלה במלואה

השופט אהרון שדה: הנתבעת איננה יכולה להתנער מאחריות ולתלות את האשם רק בטבע ובמבנה. הנתבעת היא הגורם המקצועי, היא זו שעובדת בשטח, היא זו שעושה את הבדיקות וההכנות לקראת ההצפה, היא זו שצריכה לצפות תוצאות אפשריות של ההצפה, היא זו שהייתה לה האפשרות להתעדכן על התחזית
 

 

 

 

תא (חי') 60927-01-12  הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסא איטום בע"מ

 

בית המשפט: השלום בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 14/8/2016

 

על ידי כב' השופט: אהרון  שדה

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף (השיבוב) של חברת הביטוח כנגד המזיק בגין סכום תגמולי הביטוח בו נשאה חברת הביטוח עקב נזקי הצפה שנגרמו למפעל שביטחה?

 

רקע: התביעה הוגשה כנגד משכיר המבנה, החברה שביצעה את העבודות בגג וכנגד מנהלה.

 

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעות לפצות את חברת הביטוח בסכום של מיליון ₪ בתוספת הוצאות.

 

מתוך פסק הדין:

 

"הגם שמדובר בתביעה שסכומה גבוהה, בסופו של יום העניין פשוט למדי, חוות דעת המומחה מדברת בעד עצמה, התובעת על פי הודעתה מיום 27.10.15 הודיעה שהיא מסתמכת על חוות הדעת (מה שמייתר דיון בטענות שונות מצדה בעניין זה), התביעה היא תביעת שיבוב וסיכומי הצדדים מפורטים כדבעי, מצויים בתיק ואין צורך בחזרה על כל טענה וטענה אלא במידה הנדרשת להכרעה בלבד ולפי הנושאים בהם עוסקים הסיכומים כאשר הסדר יהיה מן הקל אל הכבד:

 

...

 

סכום התביעה

מדובר בתביעת שיבוב, התובעת הציגה ראיות על הסכומים ששילמה ואשר נתמכים גם בתצהיר ועמדה בנטל בעניין זה. הנתבעים לא הגישו חוות דעת או ראיות אשר יכולות לעלות הרהורים או ערעורים ביחס לקרן הסכום הנתבע.

 

חבות הנתבעת

הנתבעת מנסה להיתפס בכל מיני טענות שלא באמת רלבנטיות להכרעה, מה זה משנה אם סתמה את כל המרזבים שבגג או חלקם? מה זה משנה אם כל הגג (העצום בשטחו) היה מוצף או רק רובו או חלקו? לצורך העניין הנני מקבל גם טענת הנתבעים לפיה הסרטונים שצולמו עם ההגעה למקום האירוע אינם קבילים אך מפנה גם לעובדה כי גם הנתבעת, שמנהלה הגיע למקום זמן קצר לאחר שהתגלה הנזק, לא תיעד דבר, לא הגיש דבר והנתבעים לא ביססו את טענותיהם בחוות דעת "מומחה" כלשהו (אם כי מר סבן בהחלט מקצוען בתחומו ואיכות עבודת האיטום כפי שתוארה ע"י המומחה מעידה על כך).

 

אלא שתביעה זו לא עוסקת באיכות האיטום, היא עוסקת בהכנות לקראת ההצפה ובביצועה ושם התרשלה הנתבעת.

 

הנתבעת איננה יכולה להתנער מאחריות ולתלות את האשם רק בטבע ובמבנה. הנתבעת היא הגורם המקצועי, היא זו שעובדת בשטח, היא זו שעושה את הבדיקות וההכנות לקראת ההצפה, היא זו שצריכה לצפות תוצאות אפשריות של ההצפה, היא זו שהייתה לה האפשרות להתעדכן על התחזית, לפני ותוך כדי ביצוע ההצפה (עדות מר סבן) והיא זו שלאחר ימים של עבודת איטום, הכירה את גג המבנה לא פחות טוב מכל אחד אחר.

 

מעיון בנספח לחוות דעתו של המומחה, ספק אם הנתבעת פעלה על פי הוראות התקן כולן ואין בנמצא טופס בדיקה מקדימה,תיעוד ומעקב אחר ההצפה בהתאם לתקן.

 

היות ואין חולק בדבר חובת הזהירות המושגית של הנתבעת ביחס לעבודתה קרח ההצפה ותוצאותיה, נשאלת השאלה האם התקיימה כאן גם חובת זהירות קונקרטית? מעיון בחוות דעת המומחה כמו גם בראיות שבתיק, עולה כי התשובה חיובית.

 

האם הייתה צריכה הנתבעת לחזות גשמי זעף? התשובה חיובית, לא נסתרה הטענה כי התחזית חזתה גשמים, כך גם ניתן היה להתעדכן בדבר כמויות הגשם בזמן אמת או מיד לאחר מכן וממה שעולה מהתיק, למרות כמויות הגשם, מזג האוויר הכללי והאזור בו מצוי המבנה, הנתבעת לא עשתה דבר, לא תכננה דבר ולא בדקה מה מצב הצפה במשך קרוב ל-4 ימים.

 

האם הייתה צריכה הנתבעת לצפות כי המרזבים שהיו פתוחים (לטענתה) לא ינקזו את כמויות המים?

 

התשובה חיובית. גם אם אקל עם הנתבעת ואקבל את טענתה שלא סתמה במכוון את כל המרזבים שעל הגג, הוכח ולפחות במאזן הנדרש ועל פי התרשמות המומחה מהממצאים והשיחות עמו כי הגג לא היה נקי לגמרי עובר להצפה ופחיות שתיה וגופים אחרים סתמו את המרזבים הפתוחים, המומחה ציין כי התקן מחייב בדיקה וניקוי הגג מכל חפץ היכול להביא לסתימת מרזב.

 

האם הייתה צריכה הנתבעת לצפות כי המים יגלשו מהגג אל תוך המבנה?

 

הנתבעת מפנה ותולה את האשם בגובה סף דלת הכניסה לגג ברם מי שהיה צריך לבדוק את גובה הסף הייתה היא כגורם המקצועי המבצע. השאלה הראשונה שצריך לשאול עצמו אדם המבקש להציף גג היא איך, מהיכן ומתי יגלשו המים למקום אחר. ניחא אם הגג מצוי בהשגחה מתמדת אך מקל וחומר כשהוא לא מצוי בשום השגחה (ועל כך בפסקה הבאה). אנשי הנתבעת שלכאורה תכננו את ההצפה, בדקו את השיפויים, את מיקומי המרזבים והיו צריכים לבדוק גם את המקום היחידי ממנו היו יכולים המים להיכנס לבניין עצמו-דלת הכניסה לגג. מה חשבו לעצמם האנשים כשראו (אם בכלל בדקו וייחסו לדבר משמעות) כי גובה המדרגה כשני ס"מ (ואפילו היה הגובה כפול)? הרי הצפה משמעה אגירת מים בגובה משמעותי, מבט אחד לשמיים, בתקופת החורף ובאזור הצפון, היה צריך להביא למסקנה כי ייתכן וגובה המים יעלה. הנתבעת מודה היום שעניין מדרגת הסף קרדינלי כשהיא תולה במבנה את האשם לתוצאה הקשה אך האשם איננו נחלת המבנה בלבד, הוא גם נחלתה.

 

האם היה נכון לבצע את ההצפה במועד בו בוצעה (לקראת סוף השבוע)?

 

התשובה שלילית. לא משנה מה הייתה התחזית, בצפון הארץ-בתקופת החורף אין זה זהיר וסביר להשאיר גג מוצף ללא שום ביקורת, מעקב והשגחה. ניחא אם ההצפה הייתה מתבצעת במהלך השבוע אז נמצאים במרבית שעות היום אנשים במבנה ובוודאי אם אותם אנשים (מנהלי המבוטחת למשל) היו מקבלים הנחייה לבדוק ולהיות ערים לכל התפתחות ולדווח מיידית אם יש משהו חריג, במקרה כזה אפשר היה להבין (אך בקושי) את שיטת הנתבעת לפיה איש מטעמה לא מגיע לבדוק מה קורה.

 

...

 

לסיום, במסקנות דלעיל תומך גם מומחה בית המשפט, השילוב של אי בדיקת גובה סף הדלת (או אי מתן משקל לגובה) עם אי ניקוי הגג וסילוק כל חפץ היכול לסתום מרזבים, עם ביצוע הצפה בימי גשם, בסוף השבוע, ללא מעקב וללא מתן משקל לתחזית לפני ההצפה ולגשמים תוך כדי ההצפה מביאים למסקנה כי הנתבעת לא עשתה דבר ולמצער לא עשתה מספיק כדי למנוע את הסיכונים הטבועים בהצפה.

 

חבות הנתבע 2

באופן עקרוני, ניתן לראות בנתבע 2 כ"מזיק" או "מעוול" נפרד. לא ניתן "להרים מסך" ע"מ לייחס לנתבע 2 עוולה נזיקית  ולכן יש לבחון האם הוכחה התביעה האישית כנגדו במנותק מהוכחת התביעה כנגד הנתבעת.

 

הנתבע העיד כי הפעיל מספר צוותי עבודה במספר אתרים במקביל, חלקם של העובדים הם עובדים מקצועיים ומאלו חלקם משמשים כראשי צוות וחלקם האחר של העובדים היו עובדים כללים מהם גם פלסטינים בעלי רישיון עבודה ברם כיום, בחלוף השנים אין הוא מסוגל לומר מי עבד בצוות שביצע את ההצפה.

 

הנתבע 2 העיד כי ביקר כפעמיים אולי שלוש במבנה ברם איננו זוכר שהיה בעת ביצוע ההצפה ואיננו זוכר האם ידע פרטים כלשהם לגביה שכן מדובר בפעולה שגרתית הנעשית ע"י הצוות בגמר עבודת האיטום. הוא הדגיש כי יש אתרים בהם כלל איננו מגיע ולמעשה כמי שעומד בראש הנתבעת, הוא עוסק בעיקר בעבודה ניהולית, מנהל מו"מ ומתקשר בעבודות, גובה כספים ועוסק בהנהלת החשבונות, מפנה צוותים לעבודות באתרים השונים אך ברובם של המקרים אין לו מעורבות אישית בעבודה המתבצעת.

 

בשאלה מס' 15 לשאלון שנשלח אליו נשאל האם נכח בעצמו בעת ביצוע העבודה והוא השיב בתצהיר התשובות שלא נכח אישית (מוצג ת/1).

 

אשר לסף הדלת, ב"כ התובעת ניסה לקשור את הנתבע 2 לאמרה לפיה הסף היה תקין ברם בהמשך החקירה התברר כי הנתבע 2 לא בדק את סף הדלת ואיננו יודע מי עשה זאת.

 

הנתבע 2 איננו נתבע בתביעה זו על בסיס סעיף 13 לפקנ"ז, הוא איננו "המעביד", לא על פי דיני העבודה, לא על פי דיני החברות ולא על פי דיני הנזיקין. גם הוא בסה"כ שכיר בנתבעת.

 

...

 

אמת, הנתבע 2 גם על פי הודעתו בחקירה ובסיכומיו, היה מגיע לאתרים השונים מספר פעמים למטרות מוגדרות ויש להניח כי כך נעשה גם במקרה דנן, הוא זה שנתן הצעת מחיר ומן הסתם לאחר שראה את הגג, הוא זה שאולי ביקר פעם במהלך העבודה (אין על כך תיעוד אך מדובר בהנחה מסתברת) והוא זה שבא לגבות את הכסף עם תום העבודה.

 

כדי להטיל אחריות נזיקית על אדם פרטי שפעל ללא זדון בתיק שיבוב שסכומו כמיליון ₪, על בית המשפט להיות משוכנע שמדובר באשם של ממש, לא כך התרשמתי, בוודאי שמהפן הניהולי הנתבע 2 הוא הדמות בדומיננטית ברם לא די בכך, מעבר לאי מעורבותו בביצוע ההצפה, במקרה דנן יש עוד שני גורמים (הנתבעת ובעל/מתכנן/מבצע המבנה) שאשמם יחדיו מהווה אשם מכריע כהגדרתו בסעיף 64(2) לפקנ"ז.

 

אלא שהנתבע 2 לא יצא פטור בלא כלום, אותה אחריות ניהולית שגרמה לנזק ראייתי, שגרמה לכך שלא נעשה ביטוח אחריות מקצועית ושבה יש גם אשם נזיקי מצומצם שנדחה מפני אשמם המכריע של הגורמים האחרים, תבוא לידי ביטוי בשאלת ההוצאות והנתבע 2 יחויב בהוצאות המשפט, יחד ולחוד עם הנתבעת.

 

אשם תורם/אשמו של גורם אחר

אמנם כותרת פרק זה מדברת על שני דברים שונים ברם מבחינת המשמעות הפרקטית להכרעה זו, מדובר בעניין אחד.

 

אשם תורם איננו חבות, הוא הפחתה בדמי הנזק שנובעת מאשם או תרומה של הניזוק לנזק.

 

המבוטחת איננה בעלת המבנה אלא השוכרת בלבד. לא הובאה ראיה כי הייתה שותפה בתכנון הבניין, בבנייתו או באחזקתו. אין טענה, בוודאי לא ראיה כי המבוטחת היא מזמינת העבודה.

 

האם יש לייחס למבוטחת אחריות לשיטת הבנייה או לתכנון או לאופן ביצוע הבניה? סבורני שהתשובה על כך שלילית. מרגע שלא הובאו ראיות על כך שבכל קונסטלציה אחרת נכנסת המבוטחת בנעלי בעל המבנה או מתכננו או מבצעו, אין מקום לקבוע אשם תורם.

 

האם יש מעוול נוסף? לכאורה כן. פקודת הנזיקין מאפשרת חיובו של מעוול אחד מבין מספר מעוולים ומאפשרת אחר כך למעוולים להתדיין ביניהם בעניין קביעת שיעור אשמם והשיפוי ביניהם (מסגרת דיון כזו אגב, רחבה מאד ומאפשרת לבית המשפט לשקול גם שיקולי צדק למשל). בהליך זה, לא הובאו די ראיות כדי לקבוע מה שיעור אחריות "המבנה" או בעל המבנה, גם אינני נדרש לכך אך די לעיין במסקנות חוות דעת מומחה בית המשפט כדי להיווכח שלמבנה, לאופן תכנונו, לצורת ביצוע בנייתו, יש תרומה של ממש לקרות הנזק והיקפו. ער אני לכך שלמשל בעניין גובה המדרגה נקבע בתחילה ע"י המומחה שאיננו על פי התקן, אחר כך בשאלות ההבהרה לא נמצאה הפנייה לפריט ספציפי בתקן אך התקן מהווה רק אמת מידה ולא הוא זה שקובע מהי התרשלות ומהי הפרת חובת צפיות וגם אם אין תקן, המומחה עדיין סבור, והדבר לא נסתר, שבגג הספציפי, בשים לב לנתוניו, היה מקום לבנות סף כניסה גבוה יותר ולראיה, לאחר קרות המקרה כאן, בוצעה הגבהה של סף הדלת כפי שגם צוין בחוות הדעת.

 

משכך לנתבעת שותפים נוספים לחבות אם כי בהתאם להוראות הפקנ"ז והיות ושאר המעוולים לכאורה אינם משתתפים בהליך זה וממילא כל קביעה בעניינם לא תהווה השתק, תחויב רק היא בנזק.

 

סיכום, הפרשים והוצאות משפט.

 

היות ומדובר בתביעה בסכום גבוה מאד שהוגשה בינואר 2012 והיות ופסיקת מלוא ההפרשים נראית שלא מתאימה במקרה זה היות והימשכות ההליכים איננה רק באשם הנתבעת מה גם שבזהירות הראויה, חוק פסיקת ריבית והצמדה לא תמיד משקף את הריבית האפקטיבית שיש כיום.

 

משכך אפסוק הפרשים חלקיים וכל הסכומים בערכם להיום.

 

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 1,000,000 ₪ בגין התביעה.

 

כמוכן הנני מחייב את הנתבעת והנתבע 2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט כדלקמן:

 

אגרות 25000 ₪.

 

שכ"ט שמאי+יועץ אלקטרוניקה+חלק משכ"ט מומחה בית המשפט (ללא מע"מ) 38,000 ₪.

 

שכ"ט עו"ד כולל מע"מ 46,800 ₪."