אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: על המבטח לפרט את המשתנים שמורידים את ערך הרכב

הרשם הבכיר בנימין בן סימון: משהוטלה החובה להודיע למבוטח מהם "המשתנים המיוחדים" ואף נדרש מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, אזי מחדלו של המבטח בקשר עם חובה זו תעלה לו במניעתו מלעשות שימוש במשתנים אלו.

 

 

 

 

תאמ (י-ם) 44497-07-15‏ ‏ מאיר חן נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 25/8/2016

 

על ידי: כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח בביטוח רכב מקיף המבקש הטוען כי חברת הביטוח לא שילמה לו את מלוא סכום תגמולי הביטוח להם הוא זכאי בשל מקרה  של "אובדן גמור" (Total Loss)?

 

רקע: לטענת המבוטח, בו במקום, שוחח בטלפון עם נציגת חברת הביטוח והיא ציינה בפניו שבקרות האירוע הביטוחי תשלם חברת הביטוח למבוטח את המחירון המלא של הרכב ללא התחשבות בבעלות הקודמת של הרכב. עוד טען המבוטח, כי חברת הביטוח לא פירטה בפניו בכתב בשלב הצעת הביטוח, את המשתנים המיוחדים שבמחירון, העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור.

 

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח בתשלום ריבית מיוחדת על סכום ההפרש.

 

מתוך פסק הדין:

 

"האם אובדן גמור/מוחלט משמעו גם גניבה

 

הנתבעת טענה בסעיף 11 לכתב ההגנה כי בעת מכירת הביטוח הובהר והוסבר לתובע כי "רק במקרה של "טוטאל לוס" ישולם לתובע מחיר מלא". כן הוסיפה כי בפוליסה אשר הועברה לתובע נכתב כי "מוסכם כי במקרה ביטוח שבו יוכרז הרכב כאובדן מוחלט לא יופחתו תגמולי הביטוח בגין גורם הפחתה של ליסינג/השכרה (למעט מקרה גניבה בו לא יימצא הרכב בתוך 30 ימים)."

 

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת טוענת שטוטאל לוס, היינו אובדן גמור/מוחלט, משמעו אובדן שלא דרך גניבה, בעוד שהתובע סבור כי אובדן גמור משמעו גם גניבה.

 

ראשית, נמקד מבט בסוגיית ההגדרה. בעוד שלפי טענות התובע יש להסתמך על הפוליסה התקנית והתקנות העוסקות בה, טוענת הנתבעת כי יש להסתמך על תקנות התעבורה.

 

כאמור, הנתבעת מבקשת לתמוך יתדותיה בהגדרה המופיעה בתקנות התעבורה שלפיה הגדרה של אובדן גמור/מוחלט הינה כדלקמן:

 

"רכב באבדן גמור"  (Total Loss)  — רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב."

 

מנגד, התובע מבקש להסתמך על ההגדרה לאובדן גמור המופיעה בפוליסה התקנית, תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986, ולפיה:

 

            "6. רכב באבדן

 

(א)      נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; בפוליסה זו, "רכב באבדן גמור" –

 

(1)      רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה;

 

(2)      רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה:

 

(א)      הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח כולל מסים;

 

(ב)      הרכב אינו ניתן עוד לשיקום והוא נועד לפירוק בלבד."

 

כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית והוראת חוק כללית - גוברת ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית ( Lex specialis derogat generali) (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית 551 (1992); ע"פ 946/94 מדינת ישראל נ' עובד, פ"ד נח(6) 951, 959 (2004)). כלל זה נוסח על ידי המלומד חיים כהן אשר הבהיר כדלקמן:

 

"וכבר ראינו שאם יש לך שני חוקים סותרים הדנים באותו נושא - אחד מהם כללי ואחד מהם מיוחד לענין פלוני - הרי שלגבי אותו ענין פלוני החוק המיוחד עדיף על החוק הכללי ... וכבר עמדנו על פעולת הכלל והפרט שבחוק אחד; אך כשהכלל הוא במעשה חקיקה השונה מן החוק אשר בו נקבע הפרט, החוק המיוחד עדיף" (חיים כהן, המשפט, עמ' 218).

 

בענייננו, הוראת החוק הכללית היא תקנות התעבורה והוראת חוק ספציפית היא ההוראה המופיעה בפוליסה התקנית, תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986. עסקינן במקרה דנא בעניין הקשור לניסוח פוליסת ביטוח ולא לתקנות התעבורה, כאשר הקשר היחיד לתקנות התעבורה בא לידי ביטוי בכך שמדובר ברכב מנועי בלבד. מכאן, הפרשנות הקובעת היא זו המופיעה בפוליסה התקנית ולפיה רכב באבדן גמור הוא בין השאר "רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה".

 

האם ניתן להתנות כנגד הפוליסה התקנית

 

היקף חבותו של המבטח לנזקי רכוש נגזר, בראש וראשונה, מחוזה הביטוח ("הפוליסה"). כלל פרשני מנחה בהבנת חוזה ביטוח הוא כלל הפרשנות כנגד המנסח. הגיונו של הכלל טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא, כי המנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כאשר מדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח.

 

הפוליסה התקנית מצויה בתוספת לתקנות שהוצאו מכוח סעיפים 38 ו-39 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 (תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי),התשמ"ו-1986. תקנה 4 לתקנות אלו קובעת כי - "מבטח רשאי לשנות תנאי מתנאי הפוליסה התקנית אם השינוי הוא לטובת המבוטח". תקנה זו אינה אלא ביטוי להוראה המובאת בסעיף 38(א) לחוק הנ"ל, אשר על פיה -

"הסדר הסותר תנאי שיש לקבעו על פי תקנות שהותקנו כאמור לא ינהגו לפיו, ויראו כאילו הותנה במקומו התנאי שיש לקבעו כאמור, זולת אם ההסכם הוא לטובת המבוטח". (רע"א 3577/93 - הפניקס הישראלי חברה נ' אהרון מוריאנו, פד מח(4), 70(18/08/1994)

 

מכאן, טענתה של הנתבעת לפיה אובדן גמור אינו בגדר גניבה דינה להידחות מכל וכל. אין

 

להתנות כנגד הפוליסה התקנית והתניה מעין זו דינה להידחות.

 

 זאת ועוד, כנגד הנתבעת בא גם נוסח הפוליסה שנמסרה לתובע ולפיה משמעותו של  "קביעת שווי באובדן גמור" הינו כך: "המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן גמור של הרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק" . הנה כי כן, בנוח לה, קובעת חברת הביטוח שאובדן גמור כולל (כך יכול לפרש האדם הסביר את התיבה "לרבות") גניבה.

 

די בכל אלה כדי לקבל את התביעה, ואולם מעל לצורך אדון בשאר מרכיביה.

 

משמעות השיחה בין נציגת חברת הביטוח למבוטח

 

 כאמור, לטענת התובע, מעולם לא הוצג לו טופס הצעת ביטוח, הוא לא מילא הצעת ביטוח וכן לא חתם על כל הצעת ביטוח. כמו כן, לטענתו, הנתבעת לא פירטה בפני התובע בשלב הצעת הביטוח, פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור. מנגד, הנתבעת טענה, כי אופן חישוב ערך רכב לרבות שתי דוגמאות מופיע בפוליסת הביטוח, אשר הועברה לתובע.

 

...

 

מעיון בתמלול ההקלטה עולה, כי לא רק שלא נאמר בה דבר על "משתנים מפחיתים" אלא נאמר בה שגם אם קיימים משתנים מפחיתים הם לא ישנו דבר בשיעור הפיצוי. צריך לקחת בחשבון, בהקשר זה, כי על פי ההלכה הנוהגת, די באי אזכור של "משתנים מפחיתים" בשלב הקדם חוזי כדי לקבוע, חברת הביטוח הפרה את כללי ההתקשרות ועל כן עליה לשאת בתוצאות ההפרה.

 

בחוזר ביטוח 2000/12 המפקח קבע כי חובתה של המבטחת לגלות למתעניין בפוליסה, כבר בשלב הטרום-חוזי מהם המשתנים המפחיתים בהם ייעשה שימוש בחישוב גובה תגמולי הביטוח, בעת קרות אירוע ביטוחי.

 

בחוזר נאמר כי מטרת ההסדרה היא, ליצור, בעת קשירת העסקה כמו גם בשלב יישוב התביעה, הבנה ברורה של היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב מבוטח, וזאת באמצעות הוראה לפיה כבר בשלב הצעת הביטוח יפרט המבטח את הכללים שיחולו לעניין קביעת תגמולי הביטוח במקרה ביטוח כאמור, וכמפורט להלן:

 

א.     מבטח יפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח, פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור, או לחילופין יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון.

 

ב.         על המבטח לכלול בשלב הצעת הביטוח ובהבלטה מיוחדת הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על חישוב תגמולי הביטוח במקרה ביטוח, תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות לפחות. הסבר כאמור יכלל גם בדף פרטי הביטוח.

 

נאמר מפורשות בחוזר האמור, כי אם לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו. לא מן המותר לציין כי הנחיות המפקח על הביטוח מחייבות את חברות הביטוח וזאת כאמור במסגרת רע"א 10641/05 הפניקס חברת ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין [פורסם בנבו].

 

בפסק דין מנחה (ת"א 2405-04  בן עמי ואח' נ' הדר בע"מ - חברה לבטוח [פורסם בנבו])  נפסק ע"י כב' השופט מגן אלטוביה, כי משהפר מבטח את הנחיות חוזר המפקח בעניין גילוי "המשתנים המפחיתים" בטרם כריתת חוזה הביטוח, ראוי היה לקבוע כי בעת קרות אירוע הביטוח, לא יוכל המבטח להזדקק למשתנים אלו בעת חישוב תגמולי הביטוח. כלומר, לאחר שהוטלה חובת הגילוי על המבטח, בשלב הטרום חוזי, וזו הופרה, היה על בית המשפט לקבוע כי המבטח אינו רשאי להסתמך על הפרט שלא גולה. זאת כאמור מקל וחומר לעניין פרטים שגולו אך לא בהבלטה הנדרשת. משהוטלה החובה להודיע למבוטח מהם "המשתנים המיוחדים" ואף נדרש מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, אזי מחדלו של המבטח בקשר עם חובה זו תעלה לו במניעתו מלעשות שימוש במשתנים אלו.

 

בענייננו לא הזכירה נציגת המבטחת בשלב הצעת הביטוח כל משתנים מפחיתים ומכאן  יש לומר כי מחדלה של הנתבעת לציין את "המשתנים המפחיתים" ללא מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, חייבת להביא לתוצאה לפיה מנוע ממנה מלעשות שימוש במשתנים אלו – לרעתו של המבוטח.

 

...

 

יש לקחת בחשבון שנציגת חברת הביטוח הבטיחה למבוטח כי במקרה של אובדן גמור/מוחלט הוא יקבל מחיר מלא על הערך של הרכב:               

 

"וגם במקרה של טואטאלוס אתה מקבל מחיר מחירון מלא, על הערך של הרכב, בכל חברה אחרת, אוטומטית, במקרה של טוטאלוס מפחיתים לך 20 אחוז מהערך של הרכב, כבר אתה יכול להפסיד במקרה של טוטאלוס עשרת אלפים שקל, אצלנו לא מפסידים שקל, אתה מקבל מחיר מחירון מלא".

 

במסגרת הפוליסה עצמה ביצעה חברת הביטוח תפנית ובמסגרתה קבעה "משתנים מפחיתים" יחולו וכי משתנים המשפיעים על ערך הרכב לצורך קביעת תגמולי ביטוח כאמור לעיל הם אלה המפורסמים במחירון לוי יצחק וזאת בלווית שתי דוגמאות כחוק. ברי הדבר שבית המשפט לא יקבל תפנית זו, שכן יש להתחשב אך ורק באמור בהצעה לחוזה הביטוח וזאת לפי האמור בחוזר המפקח כאמור לעיל. כמו כן, יש לראות בשינוי הנוסח לרעת המבוטח פעולה מכוונת שלא בתום לב של חברת הביטוח אותה יש לדחות מכל וכל.

 

ב"כ המבוטח העלה דרישה כי כיוון שהנתבעת שילמה לו את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת שלא בתום לב, במועדים שבהם היה עליה לשלמם לפי סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981. חייבת הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת כאמור בסעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981. שקלתי טענה זו מלפני ולפנים ולהלן החלטתי בעניין:

 

סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובע כך:

 

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, 'ביטוחים אישיים' - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות".

 

הפסיקה התייחסה למקרים בהם יעשה שימוש בסנקציה של ריבית מיוחדת. כך נקבע  בעניין רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]:

 

"בעמדו על תכלית הוראת החוק בענין הריבית המיוחדת ציין בית המשפט המחוזי כי אמצעי זה נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את ביצוע חיוביהן לתשלום תגמולי הביטוח מקום שאלה אינם שנויים במחלוקת והמטרה היא למנוע העלאת טענות סרק ונקיטה בטקטיקה של התשת המבוטחים. עם זאת, בית  המשפט הדגיש כי למבטח עומדת זכות לברר בתום לב את עצם חבותו לשלם תגמולים ואת שיעור החבות, ולהעלות טענות כנות וענייניות ביחס לכך. גם אם טענות המבטח נדחות לבסוף, אין בכך בלבד כדי להפוך את עצם העלאתן לפעולה שלא בתום לב המצדיקה נקיטה בסנקציה עונשית של ריבית מיוחדת. מוקד השאלה טמון באופי טענותיה והתנהגותה של חברת הביטוח, ואינו נעוץ בשאלה האם המבוטח נהג בתום לב אם לאו. "

 

בית המשפט העליון ציין, כי הפרמטרים לבחינת תום הלב של המבטח הם כדלהלן:

 

"'על מנת להראות, כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה'... יודגש: הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש" (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' ישר' [פורסם בנבו] המפנה למאמר "הטלת ריבית מיוחדת על מבטח", עו"ד י. לוי, ביטוח 66 (תשמ"ט) ).

 

בראש ובראשונה אציין כי החלטתי לאשר את הריבית החריגה נובעת מכך, כי טענה זו נותרה ללא מענה מטעם הנתבעת. כאשר מועלית טענה על ידי צד והצד שכנגד שותק לגביה, יש לצאת מנקודת הנחה שלצד שכנגד אין לה מענה סביר ומכאן נובעת שתיקתו. על פי המלומד י' זוסמן: "זה הכלל, שתיקת הנתבע כהודאה דמיא. במידה ששתק ולא כפר בטענות התובע, כל שאלת מחלוקת לא תקום והתובע אינו חייב בהוכחה" (י' זוסמן, עמ' 257).

 

מעל לצורך אבהיר, כי החלטתי לעיל נובעת מתוך אינדיקציות, מהן עולה כי מדובר בחוסר תום לב קיצוני. במיוחד כוונתי לפער הקיצוני בין הבטחות בהצעה בע"פ לבין ההתנערות מהן בפוליסה בכתב. כך לדוגמה, כוונתי לפער בין הבטחתה של נציגת חברת הביטוח ממנה ניתן להסיק, כי  "משתנה מפחית" כגון ליסינג לא יילקח בחשבון, כגון אמירתה להלן:

 

"שזה כולל ביטול השתתפות עצמית במוסך הסדר, כולל זה שאין הפחתה על זה שרכב שהוא ליסינג, בכל חברה אחרת, אתה השתתפות עצמית, אם ייגרם לרכב שלך, זה 1000 שקל לפחות".

 

לבין נוסח הפוליסה שבו נאמר כי משתנים מפחיתים כן יילקחו בחשבון ולבין העובדה שמוקד המחלוקת בענייננו הוא הפחתה בגין ליסינג.

 

עצם הטענה על ידי חברת ביטוח שאובדן גמור/מוחלט אינו כולל גניבה היא טענה שיש בה חוסר תום לב קיצוני, שכן מופיעה התייחסות לעניין בפוליסה עצמה. הרי בפוליסה עצמה נאמר, כי: "המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן גמור של הרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק" . בחוזי ביטוח הפרשנות היא כנגד המנסחת שהיא חברת הביטוח וחזקה עליה שהיא תדע היטב מה כתוב בפוליסה וגם אם הדברים יופעלו כנגדה בבוא העת.

 

התוצאה

 

דין התביעה להתקבל במלואה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של  15,472 ₪, שהוא ההפרש בין ערך הרכב הבסיסי לבין תגמולי הביטוח, וזאת תוך 14 יום.

 

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע תשלום ריבית מיוחדת על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, דהיינו, פי 3 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית על תגמולי הביטוח שהייתה צריכה לשלם, כלומר – על סכום של  15,472  ₪. המועד יחושב מיום 10.6.15 ועד ליום התשלום בפועל.

 

בנוסף תשלם הנתבעת סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך של 5,500 ₪."