אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: נדחתה תביעתו של מבוטח שלא עמד בפירעון הלוואות לחברת הביטוח

השופט אלעזר נחלון: המשיבה נהגה בהתאם לזכויותיה בכך שפרעה את יתרת חובו של המבקש באמצעות פדיון חוזי הביטוח וזקיפת סכומי החיסכון שעמדו לרשותו על חשבון יתרת החוב. פעולה זו הייתה בהתאם להסכמים התקפים בין הצדדים
 

 

  

הפ (י-ם) 33922-12-14  מיכאל יעיש נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בירושלים

 

פסק הדין ניתן ביום: 18/9/2016

 

ע"י כב' השופט: אלעזר נחלון

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של מבוטח המבקש להצהיר כי חברת הביטוח לא הייתה זכאית לזקוף לחשבונה סכומי חיסכון שנצברו לזכותו מכח חוזי ביטוח לכיסוי הלוואה כספית שלא נפרעה אותה נטל המבוטח מחברת הביטוח? בנוסף טען המבוטח, כי חברת הביטוח לא היתה רשאית לבטל את פוליסות הביטוח והוא ביקש מבית המשפט להורות לחברת הביטוח לבטל את הביטול ו"להקים את הפוליסות שבוטלו רטרואקטיבית".

 

בית המשפט דחה את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"האם המשיבה זכאית הייתה לדרוש מן המבקש לפרוע את יתרת החוב במועד שבו דרשה זאת? לטעמי התשובה לשאלה זו היא חיובית, ואין לקבל את טענת המבקש בדבר התגבשות סיכום מחייב לפירעון נדחה של יתרת החוב.

 

...

 

אין לקבל, אפוא, את הטענה שהעלה המבקש במקור (ושעליה חזר כאמור גם בעדותו), לפיה כבר בעת העמדת איזו מן ההלוואות לרבות ההלוואה משנת 2003, היה סיכום תקף בינו לבין המשיבה בדבר פירעון יתרת חובו רק בסיום חוזי הביטוח בינו לבינה. לטעמי, ההסכם התקף בין הצדדים בעת מתן ההלוואה האחרונה היה זה שהשתקף בהוראותיו הכתובות של הסכם ההלוואה משנת 2003, ומכוחו היה על המבקש לפרוע את ההלוואה ב-60 תשלומים חודשיים במהלך השנים 2004 – 2009.

 

...

 

מן המקובץ עולה, אפוא, כי הוראות הפירעון שחלו על ההלוואה שנטל המבקש היו ונותרו הוראות הסכם ההלוואה משנת 2003. הצדדים לא חלקו על כך שהמבקש לא עמד בהוראותיו הכתובות של הסכם ההלוואה משנת 2003, ולא פרע את ההלוואה כנדרש על פי הוראות אלה. מן החומר שלפניי עולה גם כי המשיבה מצדה לא פעלה נמרצות לאכוף את הוראות ההסכם, וכאמור רק בשנת 2006 החל המבקש לשלם מדי חודש סך מופחת של 1,500 ₪, ובשנת 2010 הוגדל התשלום החודשי לסך של 2,000 ₪ (ראו סעיפים 5-6 לתצהיר המבקש וסעיפים 28-31 לתצהיר גברת יולזרי מטעם המשיבה). לא מן הנמנע, כפי שטוענת המשיבה, כי מצבו הרפואי של המבקש הוא שעמד בבסיס התנהלות זו (וראו עדות גברת יולזרי בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-3, בעמוד 19 שורות 23-25, ובעמוד 21 שורות 6-9). בכל מקרה, לטעמי אין לראות בהתנהלות זו משום שינוי של ההסכם והשלמה עם אי פירעון ההלוואה בהתאם לתנאיו.

 

...

 

במקרה שכאן, פעלה המשיבה לקיזוז יתרת החוב כנגד סכומי החיסכון של המבקש מכוח חוזי הביטוח (וראו סעיפים 59 ו-62 לתצהיר מר קרן צבי). נוכח האמור לעיל, לא הייתה כל מניעה שבדין מלפעול באופן זה.

 

...

 

הגעתי אפוא למסקנה כי המשיבה הייתה רשאית לגבות את יתרת חובו של המבקש מן הסכומים שעמדו לזכותו מכוח חוזי הביטוח ביניהם. האם משמעות צעד זה הייתה גם ביטול הכיסוי הביטוחי מכוח אותם חוזים?

 

...

 

הוראות הסכם ההלוואה קובעות כאמור כי במקרה של אי עמידה בתנאי הפירעון, רשאית המשיבה "לגבות את כל יתרת החוב בגין ההלוואה... על ידי פדיון הפוליסות ו/או בהליך משפטי אחר, והכל בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי...", וכן עומדות לה כל התרופות מכוח דיני החוזים ואף קיזוז (סעיף ז להסכם, ההדגשה הוספה). זהו כאמור הצעד שנקטה המשיבה, אשר כלשונה "העמידה לפדיון את הפוליסה בגובה יתרת חוב ההלוואה", וקיזזה את סכומי החיסכון כנגד יתרת החוב (מכתב המשיבה מיום 12.12.12 נספח ח לתשובה להמרצת הפתיחה, ההדגשה הוספה).

 

המשיבה טוענת כי שתי הוראות של חוזי הביטוח מלמדות שבמצב דברים זה בטל הכיסוי הביטוחי מכוח אותם חוזים.

 

ההוראה הראשונה שאליה מתייחסת המשיבה קובעת כי "בעל הפוליסה רשאי להפסיק את תשלום הפרמיות ולדרוש את ערך פדיון הפוליסה אם קיים" וכי במצב זה "יבוטל הביטוח וישולם ערך הפדיון לפי תנאי הפוליסה" (סעיף 4(א) לנספח 299). המבקש טוען כי הוראה זו חלה כאשר הוא עצמו, כבעל חוזה הביטוח, מבקש לפדותו, אך לא מקום שבו מי שעושה כן הוא נושה שלו (לרבות המשיבה), ואילו המשיבה טוענת כי הנושה בא בנעליו של בעל חוזה הביטוח.

 

איני נדרש להכריע במחלוקת זו, מה גם שלא הוברר לטעמי האם ההוראה חלה כלל על חוזי הביטוח שכאן (וראו הוראות נספח 764 והסעיף הכלול בו כסעיף 4). לדעתי, זכותה של המשיבה לבטל את חוזי הביטוח עומדת לה מכוח ההוראה הנוספת שאליה הפנתה.

 

...

 

מן המקובץ עולה כי המשיבה נהגה בהתאם לזכויותיה בכך שפרעה את יתרת חובו של המבקש באמצעות פדיון חוזי הביטוח וזקיפת סכומי החיסכון שעמדו לרשותו על חשבון יתרת החוב. פעולה זו הייתה בהתאם להסכמים התקפים בין הצדדים, ובוצעה לאחר שניתנה למבקש התראה זמן הולם מראש. כמו כן פעלה המשיבה כדין בכך שהפסיקה לשלם למבקש תגמולי אובדן כושר עבודה מכוח אותם חוזים והפסיקה לראות בו כמי שמשלם את דמי הביטוח הנדרשים עבורם (כאשר זכויותיו מכוח החוזים האחרים עם המשיבה נותרות בעינן).

 

לפיכך, אין ליתן למבקש את הסעדים שלהם עתר, ויש לדחות את התובענה."