אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: מגבלות הכיסוי לפי הפוליסה לביטוח סיכוני סחר רכב

השופטת אביגיל כהן: אין ביכולתי לקבל את המסקנה ולפיה פוליסת סחר מכסה כל רכב שהוא של הנתבע, גם כשאינו קשור למוסך המבוטח
 

 

רעא (ת"א) 29822-06-16  הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אלירן חמו

בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 25/10/2016

על ידי כב' השופטת: אביגיל כהן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעורה של חברת הביטוח על פסיקה של בית המשפט לתביעות קטנות לפיו התקבלה הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח ונקבע כי הפוליסה לביטוח סחר רכב מכסה את הנזקים שאירעו לרכבו של התובע בתאונת דרכים.

רקע: חברת הביטוח טענה, כי התובע מעולם לא רכש אצלה כיסוי ביטוחי ואין לו כל עילת תביעה נגדה. הפוליסה שהוא הציג הוצאה למבוטחת "מוסך מעלה בע"מ". הרכב הפוגע (בגינו הוגשה התביעה נגד הנתבע – המשיב 2) אינו בבעלות מוסך מעלה בע"מ. הפוליסה שהוצאה למוסך מעלה בלבד מכסה "כל כלי רכב מנועי כולל אופנועים וקטנועים הנמצא אצל המבוטח לצורך עיסוקו בסחר מכוניות ו/או תיקוני רכב במוסך.

בית המשפט קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א)   הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל  (20.5.15)).

ב)  צודק ב"כ המשיב בכך שרק "במשורה שבמשורה" תינתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ואין חולק על כך, אך אני סבורה, כי במקרה דנן, פורשה פוליסת הסחר באופן שגוי, שאינו תואם את ההלכה הפסוקה ועל כן יש מקום להתערב בפסק דין.

ג)  יובהר, אינני מתערבת בממצאי מהימנות או בקביעת עובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית אלא מסתמכת על עדותו של הנתבע ועל גרסתו העובדתית וכן על פוליסת הביטוח, עליה הוא הסתמך.

אין ביכולתי לקבל את המסקנה ולפיה פוליסת סחר מכסה כל רכב שהוא של הנתבע, גם כשאינו קשור למוסך המבוטח.

ד)  הנתבע אישר בעדותו, כי מבחינתו פוליסת הסחר מכסה אותו לכל רכב שהוא (כולל סירה) ובלבד שהוא הנהג. (עמ' 3 שורות 1-3 לפרוטוקול).

האמנם?

פוליסת סחר איננה פוליסה המכסה נהג מסוים לכל כלי רכב שבו ינהג בכל מקום שהוא.

לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט (5) 26, 41:

"התכלית הבסיסית של פוליסת סחר – לאפשר לעוסק בסחר בכלי רכב לנהוג, במסגרת עבודתו ולצרכיה, בכלי הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח חובה. הצורך שעליו באה פוליסה כזאת לענות הוא צורך עסקי בלבד, שעניינו מניעת התקורה והעלות הכרוכות בהשבתתם התכופה של כלי רכב במאגר העסקי עד לבדיקת ביטוחם ולהשלמתו במידת הצורך".

העובדה שהנתבע נרשם כנהג מורשה ברכבים של המוסך המבוטח אין בה כדי להקנות לו כיסוי ביטוחי גם לכל רכב פרטי שלו.

לעניין זה יפה הפסיקה שהובאה ע"י ב"כ המבקשת: (סעיפים 26.1 ו- 26.2 לבר"ע).

ברע"א 8502/15 א.א. קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (הלן: "הלכת קאר סנטר מוטורס"), שם נקבע:

"פוליסה המכונה "פוליסת סחר" (להלן הפוליסה או פוליסת הביטוח). פוליסה זו נועדה לאפשר כיסוי ביטוחי לעוסקים בסחר כלי רכב, למוסכים, ולמכוני בדיקה או מבחן של כלי רכב – עסקים בהם מצויים במסגרת העסק כלי רכב רבים מדי יום. ייחודה הוא בהיותה "צמודת נהג" ואינה מוגבלת לשימוש בכלי רכב מסוים. פוליסה כזאת מאפשרת למבוטחים, או לעובדיהם (ובלבד ששמותיהם פורטו בפוליסה), לנהוג בכלי הרכב השונים הנמסרים לעסקם, בלא שיהיו תלויים בקיומו של ביטוח חובה תקף המכסה את השימוש ברכב המסוים. כמובן יש היגיון ב"מוסד פוליסה" מעין זה, על פי צרכיו של עולם המעשה".

ועוד נקבע שם:

"צמצום הגיוני של מספר הנהגים הנוהגים ברכבי החברות המבוטחות בפוליסת סחר. כאמור, מדובר בפוליסה המשמשת לביטוח עסקים אשר תחת ידיהם עוברים כלי רכב רבים, ובעסקים מסוג זה, ישנה, מטבע הדברים תחלופת נהגים, ובהם עובדי מוסך מתקן, או קונים פוטנציאליים המבקשים לקחת רכב לנסיעת מבחן. בנסיבות אלה, הצמדת הפוליסה לנהג ספציפי משמשת את חברת הביטוח לשם הקטנת הסיכון לקרות אירוע הביטוחי, קרי – חלילה – תאונה כזו או אחרת, מאפשרת הוצאת פוליסה בפרמיה מופחתת. כידוע, הדרישה לנקוט אמצעים להקלת סיכונו של המבטח היא נדבך מרכזי במרבית חוזי הביטוח (ראו י' אליאס, דיני ביטוח (מה' 2, 2009 – תשס"ט), 212). דרישת הליווי נועדה גם להבטיח כי פוליסה מסוג זה לא תנוצל שלא לטובה על ידי המבוטחות, אשר ישלמו פרמיה מופחתת בעבור פוליסת סחר שבה נהג מורשה אחד, כפי שאירע כאן, בעוד שבפועל ינהגו נהגים רבים בכלי רכבן של המבוטחות בלא פיקוח. ברי כי לא ניתן להשיג מטרות אלה כראוי על ידי "ליווי חיצוני", כמוצע על ידי המבקשת, דבר העלול למסמס את הרעיון שביסוד הליווי והפוליסה, וגם אם הכוונות טובות, ובעולם הריאלי יתכן הבדל בין נסיעה פנימית במוסך – למשל – לנסיעת מבחן לצורך רכישה, הפוליסה היא אחת וכל עוד נוסחה כפי שהיא, יש להביט אל המכלול".

כלומר – העובדה ששמו של נהג נכתב בפוליסה הסחר, אין משמעה, שמדובר בכיסוי ביטוחי פרטי של הנהג לכל רכב שהוא, שאינו קשור לעסק המבוטח.

בית המשפט העליון קבע בהלכת קאר סנטר מוטורס כי הפעלת הכלל ולפיו חוזה מפורש לרעת מנסחו היא רק כאשר לחוזה הביטוח יש יותר מפירוש תכליתי אחד.

חוזה ביטוח מפרשים כשם שמפרשים חוזה (סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 וכאשר לא ניתן לפרש תכלית סובייקטיבית, יש לקבוע את מטרתו העסקית של החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית.

בית המשפט היפנה להלכת שלו (רע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח פ"ד מח (1) 221), שם נקבע, כי התכלית נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך והיא נגזרת מהגיונו ומלשונו.

ה) בכל הכבוד, פוליסת סחר, איננה נותנת כיסוי ביטוחי לרכבו הפרטי של הנתבע (שאיננו המבוטח כזכור) לא על פי לשונה ולא על פי תכליתה.

על פי הגיונו של המשיב, הוא רשאי (לצורך הדוגמא) לרכוש 5-6 כלי רכב פרטיים על שמו שאין להם קשר לסחר או למוסך (לרבות רכב אספנות יקר ערך או רכב יקר ערך במיוחד), והוא לא יצטרך לבטחם בביטוח, כיוון שהם "יכוסו" ע"י פוליסת סחר שהופקה למוסך או מבוטח כלשהו, רק כיוון שהוא הנהג באותם כלי רכב.

הגיון שכזה אין לו קשר לרציונל שמאחורי פוליסת ביטוח סחר ופירוש שכזה הינו חסר הגיון כלכלי מסחרי.

ו) בנסיבות אלו, אני סבורה, כי לשון הפוליסה ומהותה – פוליסת סחר אינה מאפשרת כיסוי ביטוחי לרכב הפוגע של הנתבע ולפיכך, דין הודעת צד ג' היה להידחות.

לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער והערעור מתקבל.

ב) קביעת בית משפט קמא ביחס להודעת צד ג' – בטלה.

ג) פסק הדין במערכת היחסים שבין התובע והנתבע יישאר בעינו.

ד) המשיב 2 ישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ה)  הערבון שהפקידה המבקשת יוחזר לה באמצעות בא כוחה."