אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: לא בכל מקרה המעביד אחראי לפגיעה שנגרמה לעובד במהלך עבודתו

השופט אבישי זבולון: אף במספר פסקי דין, אשר דנו בתופעה של כאבי גב כתאונת עבודה, במצב בו הנפגע סבל מ-ספונדילוליזיס, לא נמצא קשר סיבתי בין הכאב לתאונת העבודה.
 

 

 

תא (ק"ג) 40780-03-13  אבי (אבבאו) אלמה נ' ליימן שליסל בע"מ

בית המשפט: השלום בקריית גת

פסק הדין ניתן ביום: 16/11/2016

על ידי כב' השופט: אבישי זבולון

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של עובד ולחייב את המעביד ואת חברת הביטוח שביטחה את המעביד בביטוח אחריות מעבידים לפצות את העובד בגין נזק גוף שנגרם לו במהלך עבודתו?

רקע: העובד טען, כי תוך כדי עבודתו ב"עמדה האחורית" במפעל המעביד ולאחר שחזר מחופשת מחלה בשל כאבי גב, הרים באופן ידני ארגזי סחורה כבדים והעבירם ממשטח אחד למשנהו ואז חש לפתע בכאב חד וחזק המפלח את גבו, בחלקו התחתון.

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"אין הנתבעת יכולה להתכחש לעובדת עצם קרות הארוע הנטען, כמתואר על ידי התובע. משהוכיח התובע את גרסתו, הרי שהנטל עובר אל הנתבעת לסתור גרסתו, אלא שלא עלה בידה להוכיח באמצעות מסמכים או עדים כי האירוע הנטען לא התרחש כלל.

אשר על כן, מתקבלת גרסת התובע כי חש כאבים  בגבו במהלך עבודתו, בגינם נאלץ להפסיקה טרם עת, באותו יום עבודה.

תורת מיקרו-טראומה

בהסתמך על תורת המיקרו-טראומה, ניתן להכיר "בתאונה" לא רק מעצם פעולת פגיעה חד פעמית מאוחרת בזמן, אלא גם בצירוף מספר פגיעות בודדות שכל אחת מהן מנותקת זו מזו, אך כל אחת מהן היא בעלת אופי "תאונתי" שניתנת לאיתור בזמן ובשטח מסוים, ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק.

 

 

 

בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999) הוסבר כי על-פי תורת המיקרו-טראומה, לא רק נזק שאירע כתוצאה מתאונה אחת ייחשב כ"תאונה", אלא גם נזק שאירע כתוצאה מהצטברותן של פגיעות זעירות אחדות שגרמו כולן יחד לנזק הסופי.

הובהר כי על-פי פסיקת בית הדין לעבודה, נדרשים שלושה תנאים להוכחת מיקרו-טראומה: (1) הוכחת קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, שניתנים לזיהוי ובידוד.

(2)  הוכחה, באמצעות חוות דעת רפואית, שטיב הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בנפגע.

(3) הוכחת קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה.  

בהתייחס לקשר הסיבתי הנדרש בתביעות המבוססות על תורת המיקרו-טראומה, נקבע ב- דב"ע נה/ 0-116; המוסד לביטוח לאומי נ' שטיין, פד"ע לז, 577, כי במקרה של ניסיון ליישום תורת המיקרו-טראומה, צריכה הוכחת הקשר הסיבתי להיות מבוססת בצורה מספקת מבחינה סטטיסטית, תוך שימוש עקבי במחקרים מדעיים רלבנטיים, וביסוס רוחב יריעה של המחקר המדעי במדינות השונות תוך הנחת תשתית קוהרנטית וספציפית לממצאי העובדה, עליהם מבוססת חוות הדעת הרפואית, והתייחסות ישירה לנסיבות העניין.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הראיות והעדויות הגעתי למסקנה כי לא מתקיים בענייננו עקרון המיקרו-טראומה, כפי שיפורט להלן.

...

כן הבהיר המומחה בחוות דעתו כי המהלך הטבעי של ספונדילוליסטיזיס על רקע ליטי הוא של התחלת כאב, אצל חלק מהחולים, לעיתים בהקשר למאמץ ולעיתים ללא קשר למאמץ ומוסכם בכל העבודות המדעיות שאין למאמץ חלק משמעותי בהופעתם או בכלל, ועל כן אין לקשור בין כאביו של התובע לבין התאונה.

...

מהאמור לעיל, עולה כי התובע לא חצה את הסף הנדרש לקיום שלושת התנאים הנדרשים שפורטו לעיל ועל כן נדחית טענתו לקיום קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה בגבו, ככל שהיא נסמכת על תורת המיקרו-טראומה.

עוולת הרשלנות

אין מחלוקת ביחס לחובת הזהירות המושגית אותה חב מעביד כלפי עובדו על פי דין. במובן זה, עליו ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות, וכן לספק חומרים ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים. חובה נוספת המוטלת עליו היא החובה לפקח באופן יעיל ורציף אחר נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי העובדים, להדריך את עובדיו ולהזהירם מפני סיכונים הכרוכים בביצוע העבודה. הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות (ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף [פורסם בנבו] (2011))

החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעביד אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומלוי כראוי של כל ההנחיות (ראו ע"א 663/88 שיריזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172; ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345).

...

השאלה הנשאלת היא האם הנתבעת הפרה אותן חובות זהירות המוטלות על שכמה.

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, תהא התשובה לשאלה זו, שלילית, כי הנתבעת לא הפרה חובת הזהירות כלפי התובע.

...

נמצא איפוא כי כאב הגב אשר נגרם לתובע במהלך עבודתו הינו חלק בלתי נפרד מסיכונים סבירים העלולים להתרחש במקום עבודה, אשר אינם מחייבים כדבר מובן מאליו את המעביד באחריות כלפי העובד, אלא אם הוכחה רשלנות המעביד.

בנסיבות המקרה דנן לא עמד התובע בנטל להוכיח הפרת חובת הזהירות הקונקרטית וקיום רשלנות מצד הנתבעת כנטען על ידו,  הן בשיטות העבודה הנהוגות ואף לא באמצעים אשר סופקו על ידה לצורף ביצועה. אף לעניין טענת התובע באשר לשיטת התגמול בדמות פרמיה המשולמת בהתאם להספקי העבודה, לא הונחה כל תשתית ראייתית אשר יהא בה כדי לבסס רשלנות הנתבעת. 

להוסיף לאמור את קביעת המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו ובחקירתו בבית המשפט, כי כאביו של התובע קשורים בקשר ישיר לספונדילוליזיס, המהווה פגם גנטי בגבו של התובע ועל כן מדובר בתופעה מתמשכת ממנה סובל התובע, עת הכאבים יכולים להופיע בזמן מאמץ או הרמת מסעות ולהיעלם בזמן מנוחה (עמ' 59 ש' 5). כאמור, בסיום חקירתו השיב המומחה לשאלה האם יש קשר בין הופעת הסימפטום בעקבות מאמץ או ללא מאמץ והשיב "כן. הייתי אומר שגם אם היה עובד בעבודה משרדית, יכול היה לסבול מכאבי גב. זה אנו לומדים ממחקרים של תאומים זהים, שהיו להם אותה מחלה בגב, ואחד עושה עבודה משרדית ואחד עבודה פיזית ושניהם מקבלית כאבי גב באותו הזמן בלי קשר לסוג עבודתם." (עמ' 69 ש' 20).

לאור המפורט לעיל, לא מצאתי להטיל אחריות על הנתבעת מס' 1, בגין התרחשות האירוע מושא התובענה.  

התוצאה היא איפוא כי התובענה נדחית."