אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: לחברת הביטוח אין זכות לתחלוף למי שנהג ברשות המבוטח

השופט אלדד נבו: כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה בלתי אפשרית לפיה פוליסות ביטוח מקיף אינן מעניקות כיסוי ביטוחי לנהגים אשר נוהגים ברכב מבוטח ברשות הבעלים. תוצאה זו אינה אפשרית במיוחד לנוכח העובדה שאין בנמצא פוליסות ביטוח המבטחת אדם בכל רכב בו ינהג
 

 

תאמ (כ"ס) 7888-02-16  איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' רון שטין

בית המשפט: השלום בכפר סבא

פסק הדין ניתן ביום: 19/11/2016

על ידי כב' השופט: אלדד נבו

עניינו של פסק הדין: האם לחברת ביטוח אשר שילמה תגמולים לבעל רכב המבוטח אצלה בביטוח מקיף, זכות שיבוב כלפי נהג הרכב (שאינו הבעלים), אשר נהג ברשות הבעלים וברשלנותו גרם לנזק?

בית המשפט דחה את תביעתה של חברת הביטוח נגד הנהג ברשות וקבלה באופן חלקי את תביעתה של בעלת הרכב נגד הנהג

מתוך פסק הדין:

"סעיף 62 (א) לחוק קובע:

"הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח, ובשיעור התגמולים ששילם."

כלומר, על מנת שתקום לחברת הביטוח זכות שיבוב, עליה להראות כי מתקיימים כל התנאים הבאים:

א.  למבוטח הייתה זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי.

ב.  הזכות אינה מכוח חוזה ביטוח.

ג.  שולמו תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת הביטוח.

לסעיף 62 (א) חריגים המפורטים בסעיף 62 (ד) לחוק, אולם אינם חלים במקרה שלפנינו, הואיל ובין הצדדים אין קרבה משפחתית או יחסי עובד-מעביד.

אם כך, על פי לשונו של סעיף 62 (א) לחוק, קמה לכאורה לתובעת 1 זכות שיבוב כלפי הנתבעים:

א. לתובע 2, הוא המבוטח, יש זכות פיצוי מהנתבעים אשר גרמו ברשלנותם נזק לרכבו.

התובע 2 רשאי היה שלא להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף של רכבו ולתבוע את הנתבעים ישירות בגין הנזק שגרמו לרכבו.

התנאי הראשון התקיים.

ב. הזכות מכוחה זכאי המבוטח לקבל פיצוי מהנתבעים אינה מכוח חוזה ביטוח אלא מכוח פקודת הנזיקין ו/או דיני החוזים.

גם, התנאי השני התקיים.

ג.  אין מחלוקת שהתובעת 1 שילמה לתובע 2 תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת הביטוח המקיף שהוציאה ועל כן, אף התנאי השלישי התקיים.

טענת הנתבעים היא כי יש להחריג אותם מתחולתו של סעיף 62 (א) לחוק, הואיל והנהג הנוהג ברשות המבוטח, נכנס בנעליו, נהיגתו מכוסה במסגרת הפוליסה ולכן אין להכיר בזכות השיבוב כלפיו.

בטענה זו, מקבלת ביטויה אי הנוחות הנגרמת מסיטואציה יום –יומית בה נוטל אדם רכב של זולתו, מברר היטב כי הרכב ונהיגתו מכוסים בפוליסת ביטוח מקיף הכוללת גם נזקים עצמיים וגם נזקים לצדדי ג', ולאחר שנגרמה תאונה, מוצא עצמו נתבע על ידי חברת הביטוח המבטחת את הרכב בו נהג.

חוסר נוחות – מכיוון שההנחה בביטוח רכוש לנזקים עצמיים היא שהכיסוי הביטוחי חל גם על נזקים שנגרמו באשמת המבוטח, כלפיו אין זכות חזרה.

גישה השוללת את זכות החזרה כלפי נהג ברשות ניתן למצוא בפסק דין בת.א. (תל-אביב) 19718-01-12 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חיים פוזנר (מוסך "פוזנר" יהוד) (פורסם בנבו) בסעיף 18 לפסק הדין:

"לאור האמור, אני קובע כי מר דימיטרי נהג ברכב ברשות המבוטח,

כאשר השימוש ברכב מכוסה בפוליסה...

... מר דימיטרי היה בנהיגתו מבוטח אצל התובעת, ולכן אין לתובעת

זכות לתבוע תביעת תחלוף, עבור הכספים ששילמה לאחר התאונה"

גם בע"א (מחוזי מרכז) 15488-10-15 שירביט – חברה לביטוח בע"מ נ' רמי יונס (פורסם בנבו) נקבע כי זכות התחלוף מכוח סעיף 62 (א) לחוק אינה זכות מוחלטת וייתכנו מצבים נוספים, שאינם מפורטים בסעיף 62 (ד) לחוק, מפניהם תיסוג זכות התחלוף.

שם הועלתה האפשרות שהנתבע, המזיק, כלל אינו נחשב כ – "אדם שלישי" לצורך קיומו של התנאי הראשון הקבוע בסעיף 62 (א) לחוק:

"לא יכול להיות חולק, כי במקרה דנן קארים אינה צד שלישי פורמלי, שכן חזקה היא שרכושו של יונס הוא גם רכושה והינם מבוטחים של הרכבים המעורבים בתאונה, ואין כל ספק כי נהג המשאית, ראמי, הינו שלוח של מעסיקו ראעד, ולפיכך גם אין כל היגיון בהענקת זכות תביעה לשולח בעניינים הנוגעים לשליחות שהוטלו על השלוח במסגרת עבודתו. לכן, הענקת זכות שיבוב למבטחת במקרה שכזה אינה הגיונית ואינה סבירה בהתחשב בתכליתה ומטרתה של פוליסה הבאה להגן ולהיטיב עם המבוטח ולא עם המבטחת".

(סעיף 27 לפסק דינו של כב' השופט שינמן)

אף אני סבור, כי למרות לשונו של סעיף 62 (א) לחוק, המקנה זכות שיבוב כלפי אדם שלישי שלמבוטח יש זכות לפיצוי ממנו – הרי שהמקרה דנן הוא מאותם מקרים בהם אין לראות בנהג שנהג ברכב ברשות המבוטח – כ"אדם שלישי".

בפוליסת הביטוח שצורפה לכתב התביעה נקבע כך:

"פרטי כיסוי – כל נהג

נהג עיקרי: מוזס לירן

בנוסף, מורשה לנהוג ברכב כל נהג שגילו מעל 24 שנים..."

מלשון הפוליסה ניתן ללמוד כי כל נהג העומד בתנאיה (והנתבע 1 אחד מהם) מכוסה במסגרת הפוליסה ולכן הוא אינו יכול להיחשב כ – "אדם שלישי" לצורך הכרה בזכות התחלוף כלפיו.

כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה בלתי אפשרית לפיה פוליסות ביטוח מקיף אינן מעניקות כיסוי ביטוחי לנהגים אשר נוהגים ברכב מבוטח ברשות הבעלים. תוצאה זו אינה אפשרית במיוחד לנוכח העובדה שאין בנמצא פוליסות ביטוח המבטחת אדם בכל רכב בו ינהג [בדומה לפוליסות סחר המוגבלות לשימושים מסוימים].

אין לטעמי מקום לעשות כל הבחנה בין נהג שהוא חברו של בעל הרכב או בעל המוסך לו נמסר הרכב לתיקון.

גם בעל מוסך רשאי להסתמך על קיומה של פוליסת ביטוח מקיף המכסה כל נהג, ולצאת מנקודת הנחה שבמקרה של תאונה, לא יהיה צפוי לתביעת שיבוב מצד חברת הביטוח שביטחה את נהיגתו ברכב.

אילו רצתה, יכולה היתה התובעת, חברת הביטוח, להחריג נהיגה במסגרת תיקון או טיפול שנעשה ברכב – אולם היא לא עשתה זאת.

משנקבע שהנתבע 1 אינו "צד שלישי" לצורך סעיף 62(א) לחוק, אין כל חשיבות למקור החוקי המקנה למבוטח את זכות התביעה כלפיו. בין אם מקורה בדיני הנזיקין ובין אם בדיני החוזים.

ויובהר, מסקנתי דלעיל אינה גורעת מזכות התביעה המוקנית לבעל הרכב, המבוטח, בתביעת ההפסדים או בתביעת הנזק – אם היה בוחר שלא להפעיל את הפוליסה.

התאונה ארעה עקב רשלנותו של הנתבע 1 אשר נהג ברכב מטעם הנתבעת 2. על כן, אין להבחין גם בין הנתבעים המהווים לצורך קביעת זכות התחלוף – גוף אחד. לעניין זה ראו גם את הוראות סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע את חבות המעביד בגין מעשה שעשה עובדו.

לאור האמור לעיל – דין תביעת התובעת 1 להידחות.

התובע 2 טוען כי נגרם לו נזק בסך 897 ₪ בגין השתתפות עצמית לנזק, 566 ₪ בגין השתתפות עצמית לירידת ערך ועגמת נפש בסך 500 ₪.

התובע 2 לא העיד על כל עגמת נפש שנגרמה לו.

את נזקיו בגין השתתפות עצמית הוכיח באמצעות חוות דעת השמאי ואישור התובעת 1 מיום 13.5.15. התובע 2 לא נחקר בעניינים אלה.

יחד עם זאת, בהודעה שמסר ביום 1.11.16, הוא מודה בקבלת הנחה בסך 300 ₪ מאת הנתבעים ומסכים להפחתת סכום זה מנזקו.

לכן, הנזק שהוכיח הוא בסך 1,163 ₪.

על הנתבעים לפצות את התובע 2 בגין נזק זה שנגרם ברשלנותם.

התוצאה היא כי תביעת התובעת 1 נדחית.

 תביעת התובע 2 מתקבלת באופן חלקי והנתבעים ישלמו לו סך של 1,163 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 30.3.15 ועד לתשלום בפועל.

התובעת 1 תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ [כולל מע"מ].

זאת לאחר שלקחתי בחשבון שתביעת התובעת 1 נדחתה במלואה ואילו תביעת התובע 2 התקבלה בחלקה ולאחר שנלקח בחשבון גם היחס בין סכומי התביעות והיקף ההליך ביחס לכל אחת מהן. "