אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: נדחתה תביעת תחלוף לאחר שנקבע, כי היה בידי המבוטח למנוע את הנזק

השופט אבי סתיו: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להידחות. זאת, לאחר ששוכנעתי כי המבוטח התחבר לשוחת הביוב הציבורי ללא היתר, וכי אם היה מתחבר באופן חוקי יש להניח כי הנזק היה נמנע
 

 

 

תאמ (ראשל"צ) 29348-06-15  מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מי רקת טבריה בע"מ והראל חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בראשון לציון

פסק הדין ניתן ביום: 28/11/2016

על ידי כב' השופט: אבי סתיו

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח כנגד העירייה וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות חוקית בגין תגמולי ביטוח ששילמה חברת הביטוח התובעת למבוטח שלה, לכיסוי נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהצפת ביתו במי ביוב?

בית המשפט דחה את התביעה

מתוך פסק הדין:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להידחות. זאת, לאחר ששוכנעתי כי המבוטח התחבר לשוחת הביוב הציבורי ללא היתר, וכי אם היה מתחבר באופן חוקי יש להניח כי הנזק היה נמנע. בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי מדובר בהרחבת חזית, בשל כך שהטענה לחיבור פיראטי לא נטענה בכתב ההגנה. כפי שצוין לעיל, בכתב התביעה לא נטען כי ההצפה נגרמה עקב פריצת מים מהשוחה הפרטית של התובע, אלא שההצפה אירעה כתוצאה מ"הימלטות מי ביוב מבריכת הביוב והזרמתם לדירת המבוטח". תיאור כוללני זה אינו ממלא אחר דרישת התקנות בקשר לפירוט הנדרש בכתב תביעה (תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מעיון בכתב ההגנה עולה, כי אכן הגרסה אשר הנתבעות הבינו כי עליהן להתמודד עימה הינה כי הבריכה המכילה את מי הביוב עלתה על גדותיה והמים זרמו לבית המבוטח, ולא כי המים חדרו לבית המבוטח דרך שוחת הביוב הפרטית שלו. זו גם הייתה הגרסה שהעלה בא כוח התובעת עצמו בישיבה המקדמית. בנסיבות אלו ודאי שלא ניתן להלין על כך שהנתבעות לא טענו בכתב ההגנה כי החיבור של התובע אינו חוקי. רק בהודעה שהגיש לאחר הישיבה המקדמית ציין בא כוח התובעת כי ההצפה אירעה כתוצאה מפריצת מי הביוב מהשוחה הפרטית של התובע. על אף שהנתבעות טענו שמדובר בשינוי חזית, לא הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה. אף אם קו הטיעון שהוצג על ידי התובעת במסגרת ההוכחות אינו עולה בפני עצמו כדי שינוי חזית אסור, ברי כי בהתחשב בשלב בו הועלתה גרסת התובעת לא ניתן להלין על כך שהנתבעות לא טענו בכתב ההגנה כי החיבור של המבוטח אינו חוקי. על כך יש להוסיף, כי כבר בישיבה המקדמית טען נציג הנתבעת 1, באופן ברור ומפורש, כי החיבור של המבוטח היה פיראטי. היינו, אין מדובר בטיעון שהפתיע את התובעת.

לגופו של עניין, מר מזרחי העיד כי החיבור של המבוטח לשוחת הביוב הציבורית היה ללא היתר, ועדותו מקובלת עלי. גם המבוטח, בעדותו, לא ידע לומר באופן ספציפי כי קיבל היתר להתחברות לביוב, וטען באופן כללי כי קיבל את האישורים הנדרשים לתוספות הבנייה שביצע ושילם את האגרות הנדרשות. אולם, מקובלת עליי עדותו של מר מזרחי כי קבלת אישורים לתוספות בנייה אינה כוללת בהכרח אישור לחיבור לביוב, שכן לצורך כך יש להגיש לאישור הרשות נספח סניטרי הכולל הוראות מדויקות כיצד להתחבר, ודבר זה לא נעשה. עוד אעיר, כי בהתחשב בעובדה שהטענה כי החיבור של המבוטח היה פיראטי הועלתה במפורש בישיבה המקדמית, הרי שככל שהתובעת הייתה מעוניינת לחלוק על כך היה באפשרותה לפנות לנתבעת 1 ולבקש את המסמכים אשר יוכיחו כי החיבור היה כדין, והדבר לא נעשה. לצד האמור אציין, כי מן הראוי היה שהנתבעות היו מגישות, באופן מסודר, תעודת עובד ציבור המעידה על כך שלא ניתן היתר לחיבור שנעשה על ידי המבוטח. יחד עם זאת, בנסיבות העניין אין בכך כדי לקעקע את המסקנה כי החיבור נעשה ללא היתר.

המבוטח אישר בחקירתו כי כשהתחבר לשוחה הציבורית לא התקין שסתום "אל חזור". מר מזרחי העיד, ועדותו מקובלת עלי בהיותה סבירה והגיונית, כי בהתחשב בגובה השוחה הפרטית בבית המבוטח לא הייתה הרשות מאשרת חיבור ללא שסתום "אל חזור". אילו היה מותקן שסתום "אל חזור", אזי יש להניח כי ההצפה הייתה נמנעת. היינו, אין מדובר רק בפגם פורמאלי של חיבור לביוב שנעשה ללא קבלת מלוא האישורים הנדרשים. כתוצאה מה"פיראטיות" של החיבור לא ננקטו אמצעי ביטחון, אשר אילו היו ננקטים הרי שניתן להניח בסבירות גבוהה כי הנזק היה נמנע.

צירוף הנסיבות האמורות – העובדה שהחיבור נעשה ללא היתר וכתוצאה מכך לא ננקטו אמצעי הבטיחות אשר היו יכולים למנוע את הנזק – מוביל בנסיבות המיוחדות של המקרה למסקנה כי אין מקום להטיל אחריות על הנתבעת 1. זאת, גם אם אניח כי ההצפה בקו הביוב הציבורי נגרמה עקב התרשלות של הנתבעת 1. דומה כי בנסיבות האמורות יש לקבוע כי אין לנתבעת 1 חובת זהירות כלפי המבוטח, וזאת משיקולים של מדיניות משפטית (למקומם של שיקולי מדיניות בקביעתה של חובת הזהירות ראו למשל, ע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה נ' הבורסה לניירות ערך (29.6.2008)). הדעת אינה נותנת כי אדם יתחבר לתשתית ביוב ציבורית ללא היתר ובלא שינקוט את אמצעי הזהירות הנדרשים על ידי הרשות, וכאשר מתברר כי כתוצאה מאי נקיטתם של אמצעי זהירות אלו נגרמו הנזקים שלשם מניעתם הם נועדו, יבקש אותו אדם להיפרע את נזקיו מהרשות (או מהגוף הפועל מטעמה). יוזכר, כי בגדר קביעתה של חובת הזהירות יש להביא בחשבון גם את נתוניו והתנהלותו של הניזוק הספציפי (ע"א 224/51 פריצקר נ' פרידמן, פ"ד ז 682 (1953)).

אותה תוצאה מתקבלת על ידי בחינת המקרה באספקלריה של הקשר הסיבתי המשפטי. בגדרו של תנאי זה יש לבחון האם הסיכון בו מדובר הוא מסוג הסיכונים שבגינם נקבעה התנהגות מסוימת ככזו שיש עימה התרשלות (ראו למשל, ע"א 7144/14 מכנס נ' מעון רוחמה, פסקה 15 (3.9.2015)). גם בהנחה שהנתבעת 1 התרשלה באופן טיפולה בקו הביוב הציבורי, הרי ששיקולים של צפיות ומדיניות משפטית מובילים למסקנה כי הסיכון בו מדובר, פריצת מים דרך חיבור פיראטי שאינו כולל שסתום "אל חזור" אשר היה יכול למנוע את הנזק ואשר היה מותקן אילו התקבלו אישורים כדין, אינו מסוג הסיכונים הצפויים והבלתי סבירים שסטנדרט הזהירות בו מחויבת הנתבעת 1 נועד למנוע (למקרה דומה בו נקבע שלא מתקיים קשר סיבתי משפטי ראו, ת"א 5978/03 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (18.5.2005)).

לאור האמור, התביעה נדחית."