אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: המחוזי דחה ערעור של בעל אופנוע חסר ביטוח שטען כי נפגע כאשר צעד כשהוא אוחז באופנוע

השופט ישעיהו שנלר: אין זה הגיוני כי המערער נסע כ-100 ק"מ מפתח תקווה לנירים, ככל הנראה ללא ביטוח, ויימנע לרכב על אופנועו בארבע בבוקר מאות מטרים בלבד, ויבחר להוליך את האופנוע בידו - בטענה כי אין לו ביטוח...
 

 

 

עא (ת"א) 50551-10-15  פלוני נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

בית המשפט: המחוזי בתל אביב

 

פסק הדין ניתן ביום: 7/12/2016

 

ע"י כב' השופט: ישעיהו שנלר, סג"נ, אב"ד ובהסכמת  כב' השופטים  ד"ר קובי ורדי וסג"נ, עינת רביד

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את הערעור על פסיקת השלום שדחה את תביעת הנפגע כנגד קרנית, לפי הוראת סעיף 12 לחוק הפלת"ד ?

 

רקע: המערער נפגע בתאונה שהתרחשה בכביש הגישה לקיבוץ נירים, לטענתו התאונה אירעה שעה שהוליך בצד שמאל של הכביש אופנוע בבעלותו, בלתי-תקין וחסר ביטוח חובה תקף, כשלפתע פגע בו ובאופנוע רכב בלתי-ידוע, העיף אותו ואת האופנוע למרחק רב, ונמלט מהמקום.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

"גם במקרה זה נטל ההוכחה הוא על המערער - להוכיח את עצם התרחשות "תאונת הדרכים" לה הוא טוען, וקיום התנאים אשר לטענתו בגינם חייבת קרנית לפצותו לפי הוראת סעיף 12 לפלת"ד.

 

כמפורט לעיל, בית משפט קמא דחה את תביעת המערער לאחר שבחן את מסכת הראיות שבפניו ולא נתן אמון בעדות המערער, ש"לא הייתה אמינה" ואשר נפלו בה "סתירות מהותיות היורדות לשורש העניין", כמו גם בעדויות העדים מטעם המערער - שהתגלו בהן סתירות, אי-התאמות וריבוי גרסאות עובדתיות. ביחס לעדים הנוספים, עדים אובייקטיבים / מקצועיים, קבע בית המשפט כי אין בעדויותיהם - ככל שהמדובר בעדויות מידיעה אישית - כדי להצביע על מעורבות רכב נוסף, כנטען ע"י המערער. בנוסף, פירט בית המשפט אודות "מספר נקודות נוספות המעלות תמיהות ותהיות באשר לגרסתו הכוללת של התובע" והמשליכות על מהימנותה.

 

בהתאם להלכה הפסוקה - כשמסקנת בית משפט קמא נקבעה על בסיס התרשמותו כערכאה דיונית מהעדים שהופיעו בפניו, אין כל מקום להתערבותנו בעניין זה (וראו, למשל, ע"א 1278/15 מחמוד עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30.8.16), וסיכום ההלכה בספר "הערעור האזרחי", חמי בן-נון וטל חבקין, מהדורה שלישית (2012), פרק 14: אמות-המידה לביקורת ערעורית - ובפרט עמ' 489-474).

 

...

 

אין זה הגיוני כי המערער נסע כ-100 ק"מ מפתח תקווה לנירים, ככל הנראה ללא ביטוח, ויימנע לרכב על אופנועו בארבע בבוקר מאות מטרים בלבד, ויבחר להוליך את האופנוע בידו - בטענה כי אין לו ביטוח - כדי להיפגש עם אחיו, ללא תיאום טלפוני ובמקום שהאח יסור למקום הימצא האופנוע, אם אכן כגרסת המערער.

 

לסיום יצוין כי מסקנתנו כאמור לעיל עומדת בעינה אף אם היינו מקבלים כקבילים ראייתית את שנכתב במסמכי מד"א, כ"רס ג'סטה" - אמרה שנאמרה בשעת מעשה או בסמוך לו - לפי הוראת סעיף 9 לפקודת הראיות. זאת בבחינת האמור באותם מסמכים למול שאר העדויות, על הכשלים והחסרים שפורטו לעיל.

  

ויצוין כי ניתן לטעון כי אין להחיל את החריג הנ"ל לכלל האוסר "עדות שמועה" - משבנסיבות העניין ספק רב אם מתקיים תנאי סמיכות הזמנים, משאמירות המערער לאנשי מד"א נאמרו כחצי שעה לאחר התאונה עצמה ולאחר שהמערער שוחח עם קדוש וזעפרני. וראו מפסיקת בית המשפט העליון: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13); ע"פ 8704/09 יחזקאל באשה נ' מדינת ישראל (11.11.12)).

 

אכן המערער הקשה הכיצד בוצעה ה"קנוניה" - המצאת גרסה עובדתית לפיה המערער נפגע על ידי רכב חולף - בסמוך לאחר התאונה. תשובה חד-משמעית לכך לא הובאה. אולם, קיימת התכנות לטענת קרנית כי משידע המערער כי נהג ללא ביטוח העלה את הגרסה של הליכה לצד האופנוע ופגיעה על ידי רכב חולף - אשר נמלט מזירת התאונה.

 

מכל מקום, יובהר כי משנטל השכנוע היה על המערער, וזה כשל מלהרימו כנדרש - די בכך כדי לדחות את התביעה כנגד קרנית. בית המשפט - בית משפט קמא ובית משפט שלערעור - אינו חייב לקבוע בפסק דינו מה אכן התרחש בפועל בעולם המעשה, ודי לו בדחיית התביעה כפי שהועמדה כנגד הנתבע.

 

בהקשר זה יוזכר את שנפסק ב-ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.13) - והנקבע באותו מקרה כאילו נקבע ביחס למקרה כאן:

 

"בהחלט ייתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו הוא ובכך להביא לדחיית התביעה."

 

סופו של דבר: הערעור נדחה."