אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: היה או לא היה? נדחתה תביעה מחמת מרמה מצד המבוטח

השופט הבכיר ג'מיל נאסר: סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 שעניינו "מרמה בתביעת תגמולים" נועד להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות פטור מוחלט של המבטח מחובתו
 

 

  

תאמ (עכו) 44728-11-13‏ ‏ אשרף פאלח בדארנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: השלום בעכו

 

פסק הדין ניתן ביום: 8/12/2016

 

על ידי כב' השופט: ג'מיל נאסר, שופט בכיר

 

עניינו של פסק הדין: המבוטח הגיש תביעה נגד חברת הביטוח בשל נזק שאירע לרכבו המבוטח בביטוח מקיף. חברת הביטוח טענה למרמה בתגמולי ביטוח. האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח למבוטח?

 

בית המשפט דחה את התביעה ופסק, כי במקרה הנדון התקיימו שלושת התנאים המצטברים הנדרשים לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח שעניינו מרמה בתביעת ביטוח.

 

מתוך פסק הדין:

 

"אין חולק כי הנתבעת ביטחה את השימוש ברכב היונדאי במועד הרלבנטי לתביעה כשהכיסוי הביטוחי הינו ביטוח רכוש מסוג מקיף. הנתבעת מתגוננת מפני התביעה בשתי טענות מרכזיות: האחת, לתובע אין זיקה קניינית לרכב המבוטח והוא רשום כבעליו באופן פורמלי בלבד. השנייה, התאונה הנטענת לא אירעה בפועל כפי שדווח לה ע"י המבוטח (או מי מטעמו), ועל כן, היא פטורה מחבותה עפ"י הפוליסה בהתאם לסע' 25 לחוק חוזה הביטוח (תביעת מרמה).

 

נדון בשתי טענות אלה כסדרן.

 

האם הוכח כי התובע רשום כבעלי היונדאי באופן פורמלי בלבד?

עיון בהעתק רישיון רכב היונדאי מעלה כי התובע רשום כבעליו במשרד הרישוי באופן רציף החל מיום 7.1.07  (התובע רשום כבעלים יד ראשונה). עוד עולה כי קיים שעבוד על היונדאי לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט. אין חולק כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי (יוצר) אלא דקלרטיבי (הצהרתי). מאחר והנתבעת טוענת כי הרישום במשרד הרישוי אינו משקף את המציאות (לעניין הבעלות האמיתית על הרכב), מוטל עליה הנטל להביא ראיות שיש בכוחן לסתור את הרישום.

 

...

 

רק במסגרת כתב הגנתה (ס' 2 ג') טענה הנתבעת לראשונה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף גם מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות מאחר והתובע אינו הבעלים בפועל של הרכב ו/או לא נשא בנזק (המוכחש). לאור האמור, ובטרם אפתח בדיון והכרעה במחלוקת שהוצגה לעיל, יש מקום להקדים דיון והכרעה בשאלה: האם רשאית הנתבעת, בנסיבות העניין, להעלות לראשונה במסגרת כתב הגנתה נימוק נוסף לדחיית תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, מקום שנימוק זה לא נכלל על ידה במסגרת מכתב הדחיה ששלחה לתובע באמצעות סוכן הביטוח שלו?

 

בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 נקבע כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות ראשונה". בהנחיה מאוחרת מיום 29.5.02 סויגה ההנחיה הראשונה בכך ש" חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות ראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם במועד בו נדחתה התביעה".

 

...

 

בעניינו, עיון בתצהיר החוקר אלזם (נ/6) מעלה כי, בין יתר, ממצאי חקירתו שנערכה על ידו ביום 18.7.13, הוא הגיע למסקנה כי הבעלים האמיתי של רכב היונדאי הינו יוסף בדארנה ולא התובע (ראו: סע' 10). מכתב הדחיה של תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח טרם הגשת התביעה ע"י הנתבעת הינו כאמור מיום 13.8.13, ועפ"י תוכנו ואופן ניסוחו הוא נסמך על ממצאי חקירת החוקר אלזם. חרף זאת, לא מצאה הנתבעת לנכון לפרט במסגרת נימוקי הדחייה כי לתובע אין זיקה קניינית לרכוש המבוטח, למרות שמדובר בנימוק שהיה בתחום ידיעתה ואותו יכלה לטעון בהזדמנות ראשונה במסגרת הודעת הדחייה לתובע. בכך פעלה הנתבעת בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח ולפסיקה. מאחר ולא נטען (וכל שכן לא הוכח) ע"י הנתבעת כי התקיימו נסיבות חריגות כגון גילוי העובדות בנוגע לבעלות האמיתית על הרכב רק לאחר משלוח מכתב הדחייה ו/או כי לא היה ביכולתה של הנתבעת לדעת עליהן במועד שבו דחתה את תביעת התובע, היא מנועה מלהרחיב את נימוקי הדחייה לראשונה במסגרת כתב הגנתה. לאור מסקנה זו, מתייתרת ההכרעה בסוגיית זהות הבעלים האמיתי של רכב היונדאי.

 

מכאן נעבור למחלוקת המרכזית שבין הצדדים: האם הדיווח שנמסר לנתבעת ע"י התובע (המבוטח) בנוגע לנסיבות קרות התאונה הינו דיווח כוזב? ואם כן, מה הנפקות המשפטית לכך בהקשר של זכות התובע לפיצויים בגין נזקיו?

 

האם הדיווח שנמסר לנתבעת אודות נסיבות התאונה היה כוזב? 

 

עיון בהעתק המסמך שכותרתו "הודעה על מקרה ביטוח- רכב" (צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית התובע) מעלה כי טופס הדיווח אודות התאונה מולא ע"י פאוזי (נהג היונדאי) רק ביום 3.7.13 (כ- 3 שבועות וחצי לאחר התאונה !!), למרות שלפי גרסת התביעה התאונה דווחה לאחיו של התובע יוסף/לתובע בעצמו ביום התאונה, ולכל המאוחר למחרת היום. כעולה מטופס ההודעה הנ"ל, התאונה אירעה ביום 11.6.13 בשעה 22:00 ביישוב סח'נין, כאשר פרטי המבוטח הינם "בדארנה אשרף" ואילו פרטי הנהג ברכב היונדאי הינם "פוזי סלימאן" (פאוזי).

 

...

 

כעולה מתצהיר עדות ראשית התובע, הוא לא נכח ביונדאי (כנהג/כנוסע) ולמעשה לא נכח במקום התאונה כלל, ונודע לו לראשונה על אודות התרחשותה מפי הנהג פאוזי רק למחרת היום ובעת שהיונדאי כבר הועברה למוסך (ס' 4), כך שאין התובע יכול להעיד מידיעה אישית דבר לגבי נסיבות קרות התאונה. כעולה מתצהיר עדות ראשית פאוזי, הפגיעה ברכב היונדאי כמפורט בדו"ח השמאי, הינה כתוצאה ישירה של התאונה נשוא התביעה (ס' 4). התאונה אירעה בשעת לילה מאוחרת, בעת שסטה פאוזי ימינה עם רכב היונדאי לעבר שולי הנתיב שבו נהג ופגע ברכב חונה, וזאת מאחר ורכב צד ג' שבא ממולו ביצע עקיפה של רכב אחר שנסע לפניו, ואילץ אותו לסטות מנתיב נסיעתו (ס' 5). הוא הודיע לתובע על אירוע התאונה וגרירת היונדאי למוסך רק למחרת (ס' 6). לאור השעה המאוחרת שבה אירעה התאונה, הוא העדיף שלא להתקשר לתובע, ודאג להעביר את היונדאי למוסך רק למחרת (ס' 7).

 

מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי למרות טענתו שהיונדאי שבבעלותו ניזוקה קשות עקב התאונה והוכרזה כאבדן כללי לרבות פגיעתה ברכב צד ג' (הרכב החונה), עדותו  התאפיינה באי ידיעה/אי זיכרון/אי מעורבות/אדישות בכל הנוגע לפרטים/פעולות מהותיות שניתן היה לצפות מבעל רכב סביר כי יהיה מודע להם/יטפל בהם, בנסיבות העניין.

 

...

 

אם לא די באמור לעיל, התובע מנסה להוכיח את גרסתו לאירוע נשוא התביעה באמצעות עדות יחידה של נהג היונדאי (פאוזי), על כל הקשיים שהתגלו בה, כאמור. עולה מחומר הראיות כי נהג הרכב הנוסף שהיה, עפ"י הנטען, במקום התאונה (הרכב הנעקף), עצר ו"ראה שהכול בסדר" (ראו: מוצג נ/3/א' עמ' 4), אך באופן תמוה לא נמסרו ע"י התובע פרטים מזהים לגביו ו/או הוא לא זומן לעדות ע"י התובע. לפי גרסת פאוזי, הוא לא השתמש בשרותי הגרירה להם זכאי התובע מכוח הפוליסה, והעדיף להסתייע בשניים מחבריו אשר סייעו לו, לפי הטענה, לגרור את היונדאי למוסך טרבייה, אולם גם במקרה זה נמנע התובע מזימונם לעדות בביהמ"ש, ללא שניתן לכך כל הסבר.

 

לפי גרסאות התובע ופאוזי, היה אחיו של התובע, יוסף, שהינו גם מעסיקו של פאוזי, מעורב באופן אישי בהתנהלות  מול סוכן הביטוח/השמאי/סוחר הרכב, לרבות מתן הנחייה לפאוזי לאן לגרור את היונדאי מיד לאחר התאונה, אולם גם הוא לא הובא לעדות בביהמ"ש (מדובר בעד מרכזי ורלבנטי שבשליטת התובע), ללא שניתן כל הסבר לפשר מחדל זה, ומובן כי יש לזקוף, בנסיבות אלה, את אי העדתו של יוסף לחובת התובע. גם בעל רכב צד ג' (רכב הוולוו בו פגע, עפ"י הנטען, הנהג פאוזי עם היונדאי), שהינו סוחר רכב, ובעל עסק לחלקי חילוף לרכבים, לא זומן לעדות ע"י התובע, על אף היותו עד רלבנטי, שעדותו הייתה עשויה לחזק את גרסת התביעה.

 

עיון בתצלומי הנזק של שני כלי הרכב המעורבים, בחוות הדעת השמאית מטעם התובע, ובתרשים ההדגמה שנערך בפני החוקר אלזם (החתום ע"י פאוזי) מעלה ספק לגבי היתכנות נסיבות התרחשות התאונה, כפי שתוארה בכתב התביעה. ולטעמי, קיים בסיס לטענה כי מוקדי הנזק ברכבים המעורבים ואופי הנזקים, אינם תואמים את נסיבות התאונה הנטענת.

 

כאמור, בפתח חקירתו הנגדית של החוקר אלזם, ביקשה ב"כ הנתבעת להגיש את קלטת החקירה של פאוזי (נוסף על עדותו בכתב בפני החוקר אלזם מיום 18.7.13 ותדפיס העדות), בקשה שנדחתה מהנימוקים שפורטו לעיל. עם זאת אציין, כי איני רואה כל מניעה לקבל את תוכן עדותו של פאוזי בפני החוקר אלזם, כראיה לאמיתות תוכנה, כאשר ההודעה ותדפיס ההודעה הוגשו כראיות הגנה ללא התנגדות, ולאחר שפאוזי אישר בחקירתו הנגדית את דבר קיומה של אותה חקירה ואת חתימת ידו על ההודעה (פ' עמ' 10 ש' 22-23). לא מצאתי ממש בטענה כי פאוזי מתקשה בהבנת השפה העברית ו/או כי החוקר אלזם "השלים" פרטים בהודעה שלא נאמרו ע"י פאוזי, כאשר דווקא הגשת קלטת החקירה (לה התנגד ב"כ התובע) עשויה הייתה לאפשר לביהמ"ש לבחון את הטענה באופן מעשי. הטענות הנ"ל התבררו כטענות בעלמא, מה גם ומחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש, עולה כי הבין היטב את השאלות שהופנו אליו בשפה העברית.

 

שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל בכל הקשור לקביעת התשתית העובדתית של התאונה דנן,  מוביל למסקנה כי התובע, אשר נטל הראיה רובץ לפתחו, לא הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי עפ"י מאזן הסתברויות כי רכבו ניזוק בנסיבות להן הוא טוען בכתב תביעתו. משקלן המצטבר של הסתירות והתהיות שהתגלו במהלך שמיעת הראיות בגרסת התביעה ועדיה כמפורט לעיל, הן לגבי הנסיבות שקדמו לאירוע הנטען והן לאחריו, מובילות אותי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה רכב היונדאי נפגע בנסיבות שונות מאלו אשר דווחו לה על ידי המבוטח (התובע).

 

האם הוכחו נסיבות הפוטרות את הנתבעת מחבותה החוזית לפיצוי התובע?

 

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 שעניינו "מרמה בתביעת תגמולים" נועד להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות פטור מוחלט של המבטח מחובתו.

 

סעיף 25 נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי הטמונה ביתרון המידע שיש למבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח. לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מחברת הביטוח. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה הביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל. הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו. הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי. (ראו: שחר ולר, "חובת הגילוי לאחר קרות  מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח", עלי משפט א (2000) 277, 278. פסקה 6 לפסק הדין ברע"א 9215/10 יצחק פלדמן נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו ביום 12.4.11), להלן "עניין פלדמן").

 

בפסיקה נקבע כי לצורך הוכחת תחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, יש להוכיח התקיימות שלושה תנאים מצטברים:

 

א.     מסירת עובדות לא נכונות או כוזבות.

 

ב.      מודעות של המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו.

 

ג.      כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

 

ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד אחמד נסרה (פורסם בנבו ביום 19.5.88) נפסק כי הואיל ומדובר בטענה של תביעת מרמה, המייחסת למבוטח מעשה פלילי, הרי שיש להוכיח אותה ברמה גבוהה מרמת ההוכחה הרגילה הנדרשת במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות). באשר לתנאי השלישי – "כוונת מרמה" ולנטל הוכחתו, הרי שהדעות בפסיקה היו חלוקות ונמצאו שתי גישות: אחת המחמירה עם המבוטח ולפיה די בהוכחת שני התנאים הראשונים ע"י המבטחת (א'- ב' לעיל), בכדי לבסס כוונת מרמה, ואין נפקא מינה, אם מסירת המידע הנכון הייתה משפיעה על חיובה של חברת הביטוח, אם לאו. הגישה השנייה גורסת כי היסוד השלישי של כוונת מרמה הוא יסוד נפשי הטעון הוכחה. על פי גישה זו יש לברר מה המניע שהביא למסירת המידע הכוזב ומקום בו המידע הנכון היה מזכה אף הוא בקבלת תגמולי ביטוח, יהיה זה בלתי צודק לפטור את המבטחת מתשלום דמי הביטוח, על אף מסירת המידע הכוזב.

 

המחלוקת בין שתי הגישות הנ"ל הוכרעה בפסק הדין בעניין פלדמן (פסקה 8 לפסה"ד):

 

"בית המשפט המחוזי ציין, בצדק, כי שתי הגישות מעוררות קשיים: לפי הגישה הראשונה מאיינים אנו את היסוד השלישי הנזכר, ואילו לפי הגישה השנייה, נותנים אנו, במובן מסוים, יד למבוטח שמסר במודע מידע כוזב. עם זאת, בבחירה בין השתיים דומה כי יש להעדיף את הגישה השנייה, לפיה מקום בו הפרטים הכוזבים נמסרו ממניע שאינו קשור לתנאי חבות המבוטח על פי הפוליסה- לא יהיה מקום לפטור את המבטח...".

 

באשר לנטל ההוכחה הדרוש להוכחת היסוד השלישי נקבע (פסקה 9 לפסה"ד):

 

"....אכן, הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25, לרבות כוונת המרמה מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקה לכת- של שלילת תגמולי ביטוח מהמבוטח- דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה (ע"א 475/81 זיקרי נגד כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986)....יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט- יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת המרמה כזו".

 

בעניינו, כפי שקבעתי לעיל, הנתבעת הוכיחה את קיומם של שני התנאים הראשונים לעיל (לאמור: המבוטח (התובע) מסר למבטחת הודעה על מקרה הביטוח (באמצעות מילוי טופס "הודעה על מקרה ביטוח- רכב" ע"י פאוזי מיום 2.7.13)), הכוללת פרטים כוזבים בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה הנטענת, תוך אימוץ גרסת הנהג פאוזי לגבי נסיבות התאונה, ועל כן, מיוחסת לו ידיעה קונסטרוקטיבית לגבי אי נכונות העובדות שנמסרו). בכך הוכח ע"י הנתבעת לכאורה כי התובע פעל בעניין זה מתוך כוונת מרמה להוציא ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין, ועל כן, הנטל עובר לשכמו של המבוטח (התובע) להציג את המניע שלו לכך שמסר למבטחת פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. התובע לא עמד בנטל זה, ואף המשיך לדבוק בגרסתו כי התאונה הנטענת התרחשה במציאות בהתאם לנסיבות כפי שדווחו על ידו למבטחת.

 

אי לכך, ניתן לקבוע כי 3 התנאים המצטברים הנדרשים לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, כפי שלובנו בפסיקה, התקיימו במלואם. אין חולק כי למסירת דיווח אמיתי של האירוע הביטוחי יש השלכה ישירה על שאלת בירור חבותה של הנתבעת עפ"י הפוליסה. במקרה דנן, לא רק שנמסר דיווח כוזב על מקרה ביטוח אלא שהדיווח הכוזב נמסר באיחור בלתי סביר למבטחת (כחודש לאחר מועד התאונה הנטענת), ולאחר שרכב צד ג' כבר היה מצוי בשלבי פירוק, דבר שהקשה על המבטחת לברר את חבותה (ראו: סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח המחייב את המבוטח להודיע למבטח על מקרה הביטוח, מיד לאחר שנודע לו). המסקנה המשפטית הנגזרת מכך הינה כי יש לפטור באופן מלא את הנתבעת מתשלום פיצויים לפי הפוליסה.

 

סוף דבר

 

אני מחליט לדחות את התביעה..."