אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: המחוזי דחה ערעור על דחיית כיסוי בשל היעדר ביטוח לגניבת משאית

שופטי המחוזי בחיפה: הוכח חד משמעית שהכיסוי הביטוחי החלקי נעשה לפי בקשת המבוטח/ המערער בכבודו ובעצמו, וכנגד החרגת כיסוי נזקי הגניבה והפריצה ניתנה למערער הנחה בפרמיה.
 

 

 

 

 

עא (חי') 59810-06-16  שאהר נעאמנה נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ

 

בית המשפט: המחוזי בחיפה

 

פסק הדין ניתן ביום: 22/12/2016

 

על ידי הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט בכיר [אב"ד], ס. ג'יוסי, שופט וע. ורבנר, שופטת

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום שדחה את תביעתו של המבוטח לפיצוי על-פי פוליסות לביטוח מקיף בגין גניבת משאית המבוטח והעגורן שהותקן עליה?

 

רקע: לטענתה של חברת הביטוח ביטוח המקיף למכונית לא כלל כיסוי כנגד סיכוני גניבה.

 

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

 

" לאחר שעיינו בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, בטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בפנינו בכתב ובעל-פה ובמוצגים השונים, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

 

טענת המערער היא כי השאלה העומדת לדיון בערעור זה היא שאלת פרשנות חוזי ביטוח. בשים לב לטענה זו העלה ב"כ המערער שורה ארוכה של טענות בנוגע לפרשנות פוליסות, ובכלל זה גם סוגיית החריגים לכיסוי הביטוחי, לרבות הבלטת החריגים, נטלי ההוכחה, סייגים לביטוח, חובת גילוי ועוד.

 

ואולם, מעיון בתשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית משפט קמא נעלה מכל ספק שהסוגיה שעמדה לדיון בפני בית משפט קמא כלל לא הייתה שאלה של פרשנות חוזי ביטוח אלא סוגיה עובדתית מובהקת.

 

גרסתו של המערער הופרכה מכל וכל והוכח חד-משמעית שמאז חוזה הביטוח 2002-2003 נקבע מפורשות בפוליסות הביטוח של המערער (הן באשר למשאית והן באשר לעגורן), שנה אחר שנה, ולרבות בפוליסות הרלוונטיות לשנת 2006-2007, שאין הן מכסות נזקי גניבה ופריצה.

 

עסקינן בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן הראיות שהובאו בפניה (ע"א 3601/96 בראשי נ' בראשי, פ"ד נ"ב(2) 582, וכן ע"א 288/08 לוין נ' בלום, בפסקה 9 (8.11.09)).

 

אמנם, גם לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, אך לא זה המקרה שבפנינו, הואיל ובית משפט קמא בחן וניתח את הראיות הרלוונטיות ומסקנותיו מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, כמו גם בדין, ובהגיון.

 

אכן, על המבטח ליידע את המבוטח על כך שהכיסוי הביטוחי שברשותו חלקי בלבד (ע"א 420/83 חליל אבו סקייק אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ד(2) 627, בעמ' 650), וסעיף 3 של חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, מורה אותנו כי: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת" (ההדגשה שלנו).

 

בענייננו, עולה באופן ברור מן הפוליסות החל משנת 2002-2003 שהכיסוי הביטוחי של המשאית ושל העגורן אינו מכסה נזקי גניבה או פריצה, ולא זו בלבד אלא שהוכח חד משמעית שהכיסוי הביטוחי החלקי נעשה לפי בקשת המבוטח/ המערער בכבודו ובעצמו, וכנגד החרגת כיסוי נזקי הגניבה והפריצה ניתנה למערער הנחה בפרמיה.

 

הוצג בפני בית משפט קמא מוצג נ/1, דהיינו, כיתוב המתייחס לפוליסת הביטוח של 2002- 2003, ולפיו כיסוי הגניבה והפריצה ייכנס לתוקף לאחר בדיקת המיגון והשלמתו לפי דרישת מיגון 33.

 

כך גם מוצג נ/2 לגבי שנת 2004-2005 לפיו אין כיסוי ביטוחי לגניבה וכיתוב נוסף, מוצג נ/3, על נייר פירמה של המערער עצמו, לגבי שנת 2005-2006, ובכיתוב זה נאמר מפורשות: "נא לרכוש את הפוליסה הנ"ל לפי אותם תנאים, ללא גניבה ופריצה... ".

 

על שלושת הכיתובים הנ"ל מופיעה חתימתו של המערער, עובדה שלא מנעה ממנו להתכחש לחתימותיו אלה, אך משהגישה המשיבה חוות דעת גרפולוגית לפיה החתימות הנ"ל הינן אכן חתימותיו של המערער, לא הגיש המערער חוות דעת נגדית ואף וויתר על חקירתו הנגדית של המומחה אשר מטעם המשיבה. 

 

העובדה שאין כיתוב כאמור של המערער לגבי שנת הביטוח 2006-2007, אין בה ולא כלום שהרי אין טענה של המערער על כך שהתחדש או השתנה דבר מה בשנת הביטוח 2006-2007 לעומת שנות הביטוח הקודמות מאז שנת 2002-2003, דהיינו, אין טענה לפיה ביקש המערער שבשנת 2006-2007 תכסה הפוליסה גם נזקי פריצה וגניבה אלא מדובר בחידוש פוליסה שבה צוין מפורשות שאין היא מכסה נזקי גניבה ופריצה, כפי שאכן היו הפוליסות הרלוונטיות (לגבי המשאית ולגבי העגורן) מאז שנת הביטוח 2002-2003, וכפי שאישר סוכן הביטוח מר בדארנה בעדותו, עמ' 28 לפרוט': "משנת 2002 ועד 2007 הייתה החרגה".

 

מעדות קצין הביטחון של "איתוראן" מר אבי מדעי עלה שמכשיר ה"איתוראן" הותקן במשאית בדצמבר 1996 (משמע, כ-11 שנה לפני האירוע נשוא הדיון) ומאז, ובמהלכן של כל אותן שנים, לא נעשו כל בדיקות.

 

ראוי לציין שבתום ישיבת 2.1.14, בה העיד קצין הביטחון של "איתוראן", הודיע ב"כ המערער כי הוא שוקל להביא עדי הזמה (עמ' 33 לפרוט') דבר שלא נעשה.

 

על כך יש להוסיף שבאוגוסט 2001 הייתה שריפה במשאית (עמ' 21 לפרוט'), וכן עיינו בעניין זה בסעיף 3 לתצהירו של סוכן הביטוח מר בדארנה, שמסר כי בשריפה זו נפגעו חלקים פנימיים במשאית, ומכאן שהיה צריך לבדוק האם המיגון שהותקן בעבר תקין.

 

מר בדארנה הסביר מפורשות בעדותו עמ' 28 סיפא לפרוט': "לבקשת ביהמ"ש אני מבהיר כי מאחר ולא היו לו אמצעי מיגון כנדרש, אזי הוחרג גם עניין הגניבה בפוליסה".

 

ברישא של עמ' 29 לפרוט' הוסיף מר בדארנה והסביר, שאם היה המערער רוצה בפוליסה שתכסה נזקי גניבה ופריצה היה עליו להמציא אישורי מיגון מתאימים. 

 

מתצהירו של מר בדארנה עולה, שעקב השריפה מאוגוסט 2001 התבקש המערער לקראת חידוש הביטוח של שנת 2002 להמציא אישור מיגון הכולל השלמת רמת המיגון לרמה 33, אך מכיוון שהמערער לא המציא אישור מיגון כנדרש, הופקה הפוליסה ללא כיסוי גניבה ופריצה.

 

מציין מר בדארנה בתצהירו, שהוא הסביר למערער, והלה ידע היטב שהפוליסה אינה מכסה גניבה ופריצה. עוד מסר מר בדארנה, שפוליסה לביטוח מקיף ללא כיסוי גניבה זולה בהרבה מפוליסה לביטוח מקיף הכוללת כיסוי גניבה וכי עקב ההחרגה קיבל המערער הנחה בפרמיה הן בפוליסת המשאית והן בפוליסת העגורן (סעיף 3 בתצהירו).

 

בסוף שנת 2006 חודשה פוליסת הביטוח של המערער אוטומטית לשנת 2007 באותם תנאים דהיינו, ללא כיסוי גניבה ופריצה (סעיף 9 בתצהיר מר בדארנה). בעדותו אמר מר בדארנה: "אני לא המלצתי לתובע לעשות בלי פריצה וגניבה כדי לחסוך כמה שקלים. זאת לא הכוונה. כשנבדק המיגון והוא התבקש להחליף אותו כי האיתוראן לא היה פעיל ולא התאים לדרישות, צריך היה להחליף את כל המערכת". ובהמשך: "הוא רצה צד ג', כי המיגון לא  מתאים" (עמ' 31 לפרוט').

 

עדות סוכן הביטוח מר בדארנה לא הופרכה, ומן התשתית הראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא עולה שפוליסות הביטוח של המשאית וכן של העגורן לא כללו כיסוי ביטוחי לנזקי גניבה ופריצה, וזאת בידיעתו ועל דעתו של המערער, שלא היה  מעוניין לשאת בהוצאות שדרוג המיגון כפי שנדרש כתנאי לקבלת כיסוי ביטוחי לגניבה ופריצה.

 

שוכנענו, כי לא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא. למעשה אף ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הואיל ואין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ואין לגלות במסקנה זו טעות שבחוק.

 

נוכח כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור."