אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל

















פסיקה: על המבטח להוכיח שהמבוטח ידע על ביטול רישיון הנהיגה

הרשם הבכיר קייס נאשף: לצורך שלילת זכאותו של נהג על פי פוליסה יש לקבוע תחילה כי הנהג ידע על פסילת הרישיון וזאת משום שפסילת הרישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא נמסרה לו הודעה עליה
 

 

 

 

 

תאמ (ת"א) 21238-02-15‏ ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' לבנה סבן

 

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן ביום: 3/1/2017

 

על ידי כב' הרשם הבכיר: קייס נאשף

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת המבוטח ולחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח לפי ביטוח צד ג' למרות שהמבוטח נהג ברכב כשהוא נתון בפסילה?

 

בית המשפט קיבל את התביעה

 

מתוך פסק הדין:

 

"בגדרי פסק דין זה נדרש אני להכריע בשאלת האחריות לקרות תאונת דרכים ונזקי רכוש שהוסבו בעטיה לרכב התובעת, כמו גם בשאלה באם המבטחת פעלה כדין עת הסירה את הכיסוי הביטוחי בטענה כי הנהג ברכב הנתבעים לא אחז ברישיון נהיגה בר תוקף במועד אירוע התאונה. כן אדרש במסגרת פסק הדין לניתוח השאלה מהו הרף הראייתי הנדרש להוכחת טענה בדבר נהיגה בזמן פסילה.

 

 ...

 

תחילה אדרש לשאלת האחריות לקרות אירוע התאונה, ואך לאחר מכן אדרש לשאלת הכיסוי הביטוחי. אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת, אציין שככל שהדברים אמורים בשאלת האחריות, הרי מסקנתי בסופו של יום תהא כי עיקר האחריות (85%) לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים, ואילו התובעת נושאת אך באשם תורם בשיעור 15%. באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי, מסקנתי בסופו של יום תהא כי מנורה לא צלחה את הרף הנדרש ולא עמדה  בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את הטענה בדבר נהיגתו של מר סבן ללא רישיון נהיגה בר תוקף נכון למועד אירוע התאונה. במסגרת פסק הדין אעמוד על עיקרי הדברים שהביאוני למסקנות האמורות. 

 

...

 

בחינת עדותה של עדת התביעה בבית המשפט מלמדת שהיא לא הבחינה ברכב היונדאי עד רגע התרחשות התאונה. אף שדובר ביום גשום ותנאי ראות לא מן המשופרים, עדיין מצופה היה כי עדת התביעה תבחין ברכב היונדאי עוד קודם אירוע התאונה, וזאת ללא כל קשר עם שאלת אשמו המכריע של מר סבן לקרות אירוע התאונה, ועל כך אין חולק. זאת עוד, העובדה כי מר סבן השלים כמעט את מהלך הפרסה, כפי שעלה מהראיות ומהתמונות המתעדות את מוקדי הנזק ברכבים המעורבים, מלמדת שהיה על עדת התביעה להבחין בו קודם אירוע התאונה, כאמור. בנסיבות אלה, אני קובע כי עדת התביעה אשמה, במידה חלקית בלבד, לקרות אירוע התאונה, ולפיכך אני מייחס לה אשם תורם בשיעור של 15%, כאשר מר סבן הוא שנושא בחלק הארי 85% מהאחריות לקרות אירוע התאונה.

 

...

 

 טענתה של מנורה לעניין הסרת הכיסוי הביטוחי נשענת הלכה למעשה על שאילת של משרד התחבורה (נ/1) הימנה עולה לכאורה כי רישיון הנהיגה של מר סבן נפסל עפ''י פסק דין של בית המשפט החל מ- 13/7/10, הווי אומר, שנים מספר קודם אירוע התאונה. כן עולה מהשאילתא (נ/1) כי רישיון הנהיגה של מר סבן לא הופקד. למען שלמות התמונה יובהר כי המידע הכלול בשאילתא נכון ל- 28/4/14. לטענת מנורה הואל ומר סבן נהג ברכב היונדאי מבלי שאחז ברישיון נהיגה בר תוקף, כי אז בצדק היא לא הכירה בכיסוי הביטוחי.

 

במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי, ועל רקע המחלוקת שנתגלעה בין הנתבעים לבין מנורה בשאלת הכיסוי הביטוחי, בית המשפט הפנה למר סבן מספר שאלות הקשורות בנושא שלילת רישיון הנהיגה ע''י בית המשפט לתעבורה. עיון בעדותו של מר סבן בבית המשפט מלמד שהלה העיד כי אינו זוכר באם אי פעם הוזמן לדיון בבית המשפט לתעבורה, כפי שגם אינו זוכר באם אי פעם הורשע בדין ע''י בית משפט לתעבורה. בהמשך עדותו בבית המשפט, מר סבן העיד כי לפני מספר שנים הוא הופיע בבית המשפט לתעבורה ברחוב שוקן בתל-אביב, וכי אינו זוכר באם רישיונו נפסל אם לאו. כן אישר מר סבן כי זו הייתה הפעם האחת והיחדה בה היה נוכח בבית המשפט לתעבורה.

 

עם תום ישיבת ההוכחות, בית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב הן בשאלת האחריות לקרות התאונה והן בשאלת הכיסוי הביטוחי. לאחר שהתובעת הגישה כבר את סיכומיה, או אז הנתבעים הגישו את בקשתם להבאת ראיה חדשה בדמות פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, כאמור, וזאת על רקע השאלות אשר מר סבן נשאל ע''י בית המשפט. הנתבעים הסבירו כי

 

לפסק הדין של בית המשפט לתעבורה נודעת חשיבות רבה להכרעה בפלוגתאות שבמחלוקת, במיוחד כיוון שעל פי ההלכה של בית המשפט העליון נדרשת ידיעה ממשית ובפועל על אודות הפסילה של רישיון הנהיגה.

 

כן טענו הנתבעים כי עיון בפסק הדין של בית המשפט לתעבורה מלמד שבית המשפט הטיל על מר סבן אך קנס כספי ועונש בדמות פסילה על תנאי בלבד, זאת להבדיל מעונש של פסילה בפועל שלא הוטל על מר סבן, ומכאן, שלא היה כל בסיס להתנערותה של מנורה מהכיסוי הביטוחי.

בגדרי החלטתי מ- 15/8/16 ולאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה בדבר הגשת פסק הדין של בית המשפט לתעבורה כראיה בתיק, וכן אפשרתי הן לתובעת והן למנורה להגיש ראיות משלימות ככל שרצונן בכך. כן קבעתי שבמידת הצורך ייקבע מועד חדש להמשך ההוכחות וזאת פועל יוצא מהראיה הנוספת אשר התרתי את הגשתה, כאמור. איני רואה מקום לחזור על עיקרי החלטתי האמורה, ודי לציין שלא התובעת ולא מנורה ביקשו להגיש ראיות נוספות וגם לא ביקשו לחקור פעם נוספת את מר סבן על אודות הראיה החדשה שהוגשה.

 

כאמור, הראיה החדשה בדמות פסק הדין של בית המשפט לתעבורה מ- 24/5/10, כחודש וחצי לפני המועד הנקוב בשאילתה של משרד התחבורה (נ/1) (13/7/10) ומספר שנים קודם אירוע התאונה , מלמדת שרישיון הנהיגה של מר סבן לא נפסל בפועל. למען הדיוק, הייתה אומנם פסילה אך על תנאי בלבד למשך חודשיים וזאת במשך שנתיים. ושוב יובהר, לא הייתה פסילה בפועל, כאמור.

 

...

 

לא בכדי בחרתי להביא חלקים נרחבים מעדותו של מר סבן בבית המשפט סביב שאלת הידיעה לגבי נהיגה בזמן פסילה. השאלה הנשאלת האם מנורה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי מר סבן נהג את רכב היונדאי כשהיה מודע שהוא נוהג בזמן פסילה? 

 

 

חוששני שהתשובה היא בשלילה, וזאת חרף קשיים עליהם מנורה הצביעה, בצדק, בטיעוניה. אפתח ואמר שלא נעלמו מעיניי טענות מנורה כי מר סבן לא אמר אמת עת הציג את עצמו כבעל עבר נקי בתחום עבירות התעבורה שכן מעיון בטיעוני המאשימה כפי שאלה עולים מפסק הדין של בית המשפט לתעבורה מ- 24/5/10 הוברר כי לחובת מר סבן רשומות לא מעט עבירות תעבורה וזאת בניגוד לתמונה החיובית אשר ביקש להציג בפני בית המשפט והיותו "צח כשלג", כאמור.

 

כן לא נעלמה מעיני טענת מנורה המתבססת על עדות עדת התביעה כי לאחר אירוע התאונה מר סבן ביקש הימנה שלא לערב את המשטרה דבר המלמד לשיטתה על כך שהוא ידע בעיני רוחו כי הוא נוהג בזמן פסילה. אומנם, מדובר בקושי שיש בו כדי לתמוך לכאורה בטענות מנורה, דא עקא בל נשכח כי מר סבן הודה באחריותו לקרות התאונה, ואף חתם על אישור מתאים במסגרתו נטל על עצמו את האחריות, כאמור, ובהחלט ייתכן כי בקשתו שלא לערב את המשטרה באה על רקע חששו שמא ויועמד לדין פלילי בגין האחריות לקרות התאונה, להבדיל משאלת הנהיגה בזמן פסילה. מכל מקום, בחינת עדותו של מר סבן בבית המשפט מלמדת שהוא עמד באופן חד משמעי על כך כי הוא לא ידע על אודות הפסילה.

 

ודוק, עדת התביעה אינה יכולה להעיד על כך כי מר סבן נהג בזמן פסילה במועד התאונה, חרף החשד שקונן בלבה שמא והמסמכים שברשותו אינם תקינים כפי שהיא העידה בבית המשפט. מכל מקום, חששה זה של עדת התביעה אינו יכול למלא את החלל הראייתי הקיים לגבי השאלה באם מר סבן ידע או לא ידע שהוא נוהג בזמן פסילה. זאת ועוד, בהחלט ייתכן כי מר סבן חשש מאימת הדין הפלילי בשים לב לאחריותו לקרות התאונה, ומכאן הסיבה להתנהלותו במועד אירוע התאונה, כאמור. לא זו אף זו, יתכן וזו חוכמה לאחר מעשה מצד עדת התביעה אשר מפרשת, כיום ובדיעבד, את התנהלותו של מר סבן במועד התאונה, וזאת על רקע טענת מנורה בדבר הסרת הכיסוי הביטוחי.

 

היבטים משפטיים/הסרת הכיסוי הביטוחי

 

סבורני כי מנורה כשלה בהוכחת טיעוניה בנושא הסרת הכיסוי הביטוחי. במה דברים אמורים! מנורה כשלה במלאכת ההוכחה של ידיעתו בפועל (ידיעה פוזיטיבית) של מר סבן, להבדיל מידיעה קונסטרוקטיבית, על אודות הפסילה, ולפיכך, מנורה אינה צודקת בדחותה את הכיסוי הביטוחי. לא הובאו ראיות כלשהן בדבר ידיעתו הממשית של מר סבן על אודות הפסילה של בית המשפט לתעבורה. מצופה היה כי מנורה תגיש את מלוא הראיות המלמדות על ידיעתו בפועל של מר סבן על אודות הפסילה, והדבר לא נעשה.

 

כל אשר מנורה השכילה להגיש התמצה בשאילתה של משרד התחבורה מ- 29/4/14 (נ/1) המופנית לכל המעוניין, כאמור. מצופה היה כי מנורה תגיש תעודת עובד ציבור מתאימה מטעם משרד התחבורה כדי להיווכח באם ההחלטה בדבר הפסילה נשלחה למר סבן, מתי נשלחה למר סבן, באיזה אופן נשלחה, האם בדואר רשום או שמא בדואר רגיל, האם קיים אישור מסירה בדבר מסירת ההחלטה, זהות המקבל, ועוד שורה של נתונים עובדתיים אקוטיים להכרעה בשאלת הסרת הכיסוי הביטוחי.

 

כן מצופה היה כי מנורה תזמין גורם מתאים מטעם משרד התחבורה שיעיד על אודות השאלה באם ההחלטה בדבר הפסילה נשלחה ונמסרה למר סבן, מתי נמסרה, ובאיזה אופן. זאת ועוד, מצופה היה כי מנורה תפעל להגשת תיק התעבורה המלא במסגרתו הוטל עונש הפסילה, וזאת על מנת ללמוד באם מר סבן היה נוכח במועד מתן פסק הדין, באם לא, מי כן נכח מטעמו, ובאיזה אופן פסק הדין נמסר לו. היה על מנורה אף להזמין נציג מתאים על מנת שיעיד על השאלה באם רישיון הנהיגה של מר סבן הופקד בשלב כלשהו. הספק בעניין זה אמור להיזקף לחובת מנורה , חרף הקשיים אליהם מנורה הפנתה בטיעוניה ואשר לא נעלמו מעיניי, כאמור.

 

בעניין זה מן הראוי להפנות להלכה המכוננת סביב שאלת הידיעה הממשית, להבדיל מהידיעה הקונסטרוקטיבית, כפי שזו באה לידי ביטוי בע"א 11924/05 שומרה בע"מ נ' עזבון ממו ואח [פורסם בנבו]. בית המשפט העליון דן בסוגיה דומה, בקשר לפיצוי בגין נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.  באותו עניין נדונה טענת חברת הביטוח להעדר חבות כיוון שבזמן התאונה היה הנתבע נתון בשלילת רישיון. באותו עניין נשלל רישיונו של הנתבע בגזר דין שניתן בהעדרו בבית המשפט לתעבורה והערכאה הדיונית קבעה כי הנתבע לא היה מודע לפסילת רישיונו. בית המשפט העליון קבע כי באין הודעה לנהג, אין לראותו כמי שנוהג בזמן פסילה. נקבע, כי כשם שהדין הפלילי מחייב שיודע לנאשם דבר שלילת רישיונו ראוי שכך יהיה גם בדין האזרחי. בית המשפט אימץ את עמדתו של פרופ' אנגלרד בעניין זה שלפיה "פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרישיון, בתור שכזו, אינה שלמה כל עוד לא הודעה לנוהג". יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית 2005 עמ' 259 והאסמכתאות שם). ר' גם רע"א 2330/12 עזבון המנוח מנור נ' מויאל; [פורסם בנבו] (6.5.2012) ע"א 703/11 כלל נ' עזבון פלוני ואח' [פורסם בנבו]  (26.6.2012); ע"א 7602/06 עזבון חג'ג' נ' מלכה [פורסם בנבו] (11.10.2011).

 

לתוצאה דומה הגיע בית המשפט גם בעניין  (ע"א) ת"א 3374/06  כלל ואח' נ' קרנית ואח', [פורסם בנבו], שם עמדה בפני בית המשפט השאלה אם יש כיסוי ביטוחי לנהג שרישיונו נפסל במסגרת גזר דין שנתן נגדו בית המשפט לתעבורה, אך ההודעה על גזר הדין והפסילה לא נמסרו לנהג שכן הוא נהרג מאוחר יותר בתאונת דרכים. בית המשפט קבע, בהסתמך על פס"ד הנ"ל בעניין שומרה, כי לצורך שלילת זכאותו של נהג על פי פוליסה יש לקבוע תחילה כי הנהג ידע על פסילת הרישיון וזאת משום שפסילת הרישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא נמסרה לו הודעה עליה (ור' אנגלרד , שם, עמ' 286). ). .שומרה הפנתה בסיכומיה לת"א 20669/06  עז' המנוח מנור נ' מויאל [פורסם בנבו] בטענה שנקבע שם כי יש לצמצם בפרשנות המונחים הרלוונטיים ולהטיל אחריות על נהגים לבל ישכחו שהם בפסילה וייקחו את ההגה בזמן פסילה, ואולם ברע"א 2330/12 עז' מנור ז"ל נ' מויאל, [פורסם בנבו] שהוגש באותה פרשה, חזר בית המשפט העליון על הלכת שומרה בקובעו כי :

 

"בקשר ליסוד הנפשי שצריך להתקיים אצל הנוהל ללא רישיון, הפסיקה דחתה את רעיון "הידיעה הקונסטרוקטיבית", ונקבע שחבותו של המבטח תפקע רק אם הנהג המבוטח מודע לפסילה או לפחות נמסר לו גזר הדין בדרך מקובלת. בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה".

 

עוד קבעה הפסיקה כי אין מקום לפרשנות שונה של תנאי הפוליסה על פי השאלה האם מדובר בנזק גוף או בנזק רכוש וכי שאלת נפקות הכיסוי הביטוחי צריכה לקבל מענה אחיד רע"א 2605/07  אריה חברה לביטוח נ' אבו ואח' [פורסם בנבו]   (10.3.2009); ע"א (חי') 1958/05 אבו נ' אריה [פורסם בנבו]  (15.2.2007)). מכאן, שאין די בכך שרישיונו של הנתבע נשלל,  ויש צורך בברור עובדתי האם ידע הנתבע על שלילת הרישיון או האם הודעה על שלילת הרישיון או התלייתו הומצאה לו כדין.

 

עוד אני מבקש להדגיש כי הנטל להוכיח את שאלת הידיעה של מר סבן על אודות הפסילה מוטלת על שכמי מנורה. הלכה היא, כי נטל ההוכחה להוכחת חריג בפוליסה מוטל על החברת הביטוח הטוענת טענה זו (ראה לענין זה: ע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ,   "י מ"ג(4) 177). בנטלי הראיה והשכנוע- נושאת הנתבעת שמחובתה להוכיח כי בנסיבות העניין האירוע מוחרג מתחולתה של הפוליסה, (ע"א 1854/90  רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5), עמ, 661, ע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ג (1), 450)..

 

 

סיכומם של דברים

 

ככל שהדברים אמורים בשאלת האחריות, הרי מסקנתי היא איפוא שיש לייחס לעדת התביעה אשם תורם בשיעור 15% כיוון שלא הבחינה כלל ברכב היונדאי עוד קרות אירוע התאונה, כאשר מר סבן נושא בעיקר האחריות (85%) לקרות אירוע התאונה. באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי, הרי לא נעלמו מעיניי הקשיים אליהם הפנתה מנורה בסיכומיה, כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל, דא עקא, סבורני שבנסיבות העניין מנורה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מר סבן נהג ברכב היונדאי בהיותו מודע לכך שהוא נתון בפסילה. לא די בהצגת אישור או שאילתא של משרד התחבורה הימנו עולה לכאורה כי מר סבן היה נתון בפסילה, אלא שיש להוכיח בצורה מפורשת כי מר סבן ידע בפועל (פוזיטיבית) שרישיונו נפסל. אין בדעתי לשוב על ניתוח סוגייה זו כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל, אולם, מבקש אני להדגיש כי מנורה אף לא ביקשה לזמן פעם נוספת את מר סבן לחקירה בבית המשפט לאחר שפסק הדין של בית המשפט לתעבורה התקבל כראיה בתיק. מצופה היה כי מנורה תזמן את מר סבן על מנת לחוקרו על רקע הראיה החדשה, בדמות פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, אשר התקבלה לתיק, כאמור."