חיפושדלג על חיפוש
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מחקר משולב

חלק א': חומרת סימפטומים ויעילות טיפול פסיכולוגי בקרב ילדים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית בעקבות תאונת דרכים : השוואה בין ילדים עם mTBI לילדים ללא TBI

חלק ב': תרומתם של הפרעת דחק פוסט טראומתית וחבלת ראש טראומתית קלה לסימפטומים מתמשכים של זעזוע מח

המחקר פורסם ב-17/09/17
17/09/2017

 

החוקרים הראשיים:

פרופ' אלן אפטר, המחלקה לרפואה פסיכולוגית, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל
ד"ר מעין שורר, המחלקה לרפואה פסיכולוגית, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל

 

המחקר נערך בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח בישראל

 

תקציר המחקר

תאונות דרכים מהוות את אחד מגורמי הסיכון הגדולים ביותר לילדים ומתבגרים בחברה המודרנית, ומהוות ללא ספק חוויה טראומטית עבורם. פציעה בתאונה מלווה לעתים קרובות בפגיעת ראש, לרוב פגיעה קלה. על כן, תאונות דרכים מהוות את אחד הגורמים הנפוצים ביותר להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder; PTSD) ופגיעת ראש טראומטית (Traumatic Brain Injury; TBI) באוכלוסיה זו. עבודה זו עוסקת בבחינת חומרת הסימפטומים הרגשיים והקוגניטיביים ויעילות טיפול פסיכולוגי בקרב ילדים ומתבגרים עם PTSD בעקבות תאונת דרכים, ומשווה בין ילדים עם TBI לבין ילדים ללא TBI. מחקרים קודמים הראו שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בשיטת חשיפה ממושכת יעיל בטיפול ב-PTSD בקרב מבוגרים, אך טיפול זה נבדק מעט מאוד בקרב ילדים. כמו כן, מעט מאוד מחקרים בדקו האם טיפול מסוג זה יעיל גם כאשר ישנה קומורבידיות של PTSD ו-TBI, והאם ישנם הבדלים בהשפעת הטיפול במצב כזה. מאחר וקיימת חפיפה רבה בין הסימפטומים ב-PTSD וב-TBI, חשוב לזהות את המאפיינים הייחודיים של כל הפרעה, דבר העשוי לסייע לקלינאים להגיע לאבחנה מבדלת, ובעקבות זאת גם להחלטה בנוגע להתערבות המתאימה ביותר לכל מקרה. המחקר הנוכחי הוא מחקר פיילוט, בו השתתפו 29 ילדים ומתבגרים בגילאי 7-16, 14 מתוכם עם TBI ו-15 ללא TBI, אשר הציגו סימפטומים פוסט טראומטיים מלאים או חלקיים בעקבות תאונת דרכים. חומרת הסימפטומים הוערכה באמצעות שאלונים ומבחנים נוירופסיכולוגיים. יעילות הטיפול הוערכה באמצעות השוואה בין תוצאות האבחונים והשאלונים לפני הטיפול לתוצאותיהם בסיומו. במחקר זה, לא נמצאו טרם הטיפול הבדלים בין הקבוצות בסימפטומים הרגשיים, אשר כללו פוסט טראומה, חרדה ודיכאון. עם זאת, נמצאו הבדלים בחלק מן הסימפטומים הקוגניטיביים, כך שקבוצת ה-TBI תפקדה פחות טוב, בין היתר בתפקודי קשב וזיכרון, קשב מתמשך וגמישות מחשבתית. הטיפול הפסיכולוגי נמצא יעיל ביותר בהפחתת סימפטומים פוסט טראומטיים, וכן סימפטומים של חרדה ודיכאון, בקרב שתי הקבוצות. הטיפול לא נמצא יעיל בהפחתת סימפטומים קוגניטיביים, למעט בתחום התפקודים הניהוליים, אשר השתפרו, לפי דיווח ההורים. ניכר שטיפול פסיכולוגי בשיטת חשיפה ממושכת יעיל בהפחתת סימפטומים רגשיים גם בקרב ילדים עם פגיעת ראש קלה. ישנו צורך במחקרים נוספים שיעזרו במציאת טיפול שיוכל לעזור גם בשיקום היכולות הקוגניטיביות, וכן במחקרים שיבחנו האם טיפול כזה יכול להועיל גם לילדים עם פגיעת ראש קשה.

 פרופ' אלן אפטרד"ר מעין שורר

 

 

 

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד