אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















אשם תורם בחידוש פוליסה אוטומטי

בית המשפט, קבע, כי המבוטח לא שיכנע אותו, כי דבר גביית הפרמיות נעלם מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושלא יכול היה למנוע בזהירות סבירה

 

א  014504/06

א 14504.1/06

 

פלשקס דב ושנטיב 93 בע"מנגד איילון חברה לבטוח בע"מ, ליאורה בן עמי ואח'נגד ליאורה בן עמי

 

בית משפט: השלום  תל אביב-יפו

 

פסק הדין ניתן  ביום:  23/11/2008  ע"י כבוד השופט יאיר דלוגין

 

עניינו של פסק הדין: המבוטח התגורר בדירה יחד עם בת זוגו. לאחר שעברו 12 שנים מהיום בו עזב את הדירה, גילה המבוטח בעת בדיקת החשבונות, כי נגבו מחשבונו תשלומים לטובת איילון  בהוראת קבע. מסתבר, כי מדובר בחידוש אוטומטי, למרות שלא התגורר כלל בדירה ולא ביקש לבטח את הדירה והמבוטח המשיך לשלם הואיל והבין שמדובר בביטוח חיים באותה חברה. על כן  ביטל את הוראת הקבע ואת הפוליסה לביטוח הדירה. על כן תבע את חברת הביטוח ואת הסוכן להשיב לו את הפרמיות שנגבו במשך 12 שנים, כולל הפרשי הצמדה וריבית  וזאת מכוח האיסור על חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח כקבוע בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, מכוח עשיית עושר ולא במשפט, בשל הטעיה, טעות, חוסר תום לב, רשלנות, הפרת חובת נאמנות, תרמית ועוד. המבוטח ביקש לחייב גם את בת זוגו לשעבר בהשבת הפרמיות, מכוח עשיית עושר ולא במשפט, לאחר שנהנתה מביטוח הדירה במשך שנים.

 

התביעה כנגד חברת הביטוח והסוכן, לגבי התקופה עד 1.2.99, נדחתה בשל התיישנות ולגבי התקופה מיום 1.2.99 ועד מרץ 2006, בשל אשם תורם וכן רשלנות תורמת של התובע, בשיעור 100%.

 

התביעה של המבוטח כנגד בת זוגו לשעבר התקבלה חלקית, לגבי הפרמיות שנגבו למן יום 2.2.99 ועד לשנת 2006.

 

חברת הביטוח והסוכן טענו, כי דין חלק מהתביעה להידחות בשל התיישנות. בית המשפט מצא, כי יש ממש בטענת ההתיישנות, לגבי החיובים שחויבו בחשבון, עד ליום 1.2.99.

 

המבוטח הודה כי קיבל דיווחים שנתיים, לגבי הפרמיות לביטוח חיים ויכול היה לדעת את שיעורם.

 

בית המשפט, קבע, כי המבוטח לא שיכנע אותו, כי דבר גביית הפרמיות נעלם מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למונען.

 

בית המשפט קבע, כי, התביעה להשבת החיובים (מחברת הביטוח ומבת הזוג לשעבר), עד יום 1.2.99, נדחית בשל התיישנות, הואיל והתביעה הוגשה ביום 2.2.06.

 

בית המשפט דן בשאלה אם הפוליסות חודשו שלא כדין בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק חוזה הביטוח, והוראות המפקח על ביטוח. בית המשפט הופנה לפסיקה של בתי משפט השלום, בה הובעה דעה מחמירה, לגבי חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח [ת.א. (ח"י) 10493/01 מגדל נ' ממן , ות.א. (ת"א) 47572/01 סהר נ' אינפלד.

 

חברת הביטוח והסוכן טענו, כי גם לפי הנחיות הפיקוח, כאשר הונהגה פרקטיקה של חידוש אוטומטי, יראו את חוזה הביטוח כחוזה שהתחדש והפנו ל(ת.א. (ב"ש) 273/72 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' שושן בוחניק, פ"מ תשל"ה (2) 202).

 

הסוכן וחברת הביטוח טענו, כי כאשר מדובר ביחסים מתמשכים בין סוכן למבוטח, אך טבעי הוא כי החידוש לא יעשה בכתב [ת.א. (ת"א) 113805/99 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ישראלי דוד, וממילא לא קיימת דרישת כתב לגבי חידוש פוליסה, אלא לכל היותר, מדובר בדרישה ראייתית בלבד [ת.א.(ת"א) 713247/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שלמוני יובל, וכן כאשר מוכח בדרך אחרת הסכמת מבוטח לחידוש, הסכמה זו תופסת.

 

בית המשפט התייחס לאיסור על חידוש אוטומטי לפי הנחיות המפקח על הביטוח. "אם הפוליסה חודשה, ללא קבלת הסכמת המבוטח, הרי שלפי ההנחיות, אף לא חלה על המבוטח, החובה להודיע למבטח, על העדר רצון לחידוש הפוליסה ומאחר וההצעה מחייבת תשלום פרמיה, לא יחולו עליה דיני ההצעה המזכה, שבדיני החוזים. משמעות הדבר, כי במקרים אלו, המבוטח אינו קשור בחוזה ואינו חב לשלם את פרמיית הביטוח בגין הפוליסה."

 

בית המשפט בדק את הסוגיה האם הסכמת המבוטח לחידוש הפוליסה, חייבת להינתן אך ורק בכתב או שמא יכולה היא להינתן גם בדרך אחרת? והגיע למסקנה כי, אין מניעה לחידוש הפוליסה בהסכמה שאינה בכתב. וזאת משום, שבין היתר חוזה הביטוח המקורי אינו חייב להיכרת בכתב ומהנחיות הפיקוח לא ברור אם ההסכמה לחידוש צריכה להינתן בכתב.