מתי יחשב תיקון או טיפול ברכב כ"תיקון או טיפול דרך"
מחבר המאמר, עו"ד מיכאל צלטנר הוא מחבר אוגדני "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" מזה כ- 20 שנים, נמנה עם מקימי "קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" וכיהן כמנכ"ל הקרן במשך עשרות שנים. כמו כן הוא הרצה והעביר סמינריונים בפקולטה למשפטי באונ' ת"א בתחום זה לאורך חצי יובל.
התובע, המשמש נהג משאית, טיפס על משאיתו וקשר באמצעות חבל את המטען שהועמס עליה קודם לכן. במהלך הקשירה השתחרר החבל בפתאומיות וכתוצאה מכך נפל התובע מן המשאית ונפגע.
בערכאות הנמוכות נדחתה התביעה ונקבע כי קשירת המטען על ארגז המשאית באה בגדרי חריג הטעינה שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי", ומשום כך לא קמה לתובע עילה לפי חוק הפלת"ד. על פסק דינו של בית משפט השלום ערער התובע לבית המשפט המחוזי שדחה את הערעור.
השאלה שניצבה בפני ביהמ"ש העליון היתה האם קשירת מטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך – פעולה אשר ללא ספק נכנסת לגדרי חריג הטעינה שבחוק הפלת"ד מקיימת בנוסף גם את אחת מדרכי השימוש "נסיעה ברכב" או "טיפול דרך".
נפסק (מפי כב' המשנה לנשיאה השופט א.ריבלין):-
קשירת מטען על גבי משאית לקראת הנסיעה אינה יכולה להיחשב "נסיעה ברכב" כמשמעות מונח זה בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב". אכן, פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצוין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק. כך למשל, הליכתו של הנהג מביתו לעבר הרכב חיונית, פיסית, לתחילת הנסיעה, אך אין לראות בה פעולה המקיימת את דרך השימוש של "נסיעה ברכב". לעניין גבולותיו של השימוש הזה נקבע ברע"א ב-9085/05 (עליון) אגד בע"מ נ. ינטל (ראה צלטנר בתמציות עמ' ג- 347). כי "פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי". לפי מבחנים אלה אין מנוס מלומר כי במקרה זה לא התקיים, לצד השימוש הממעט, גם שימוש של "נסיעה ברכב".
לגבי השאלה מהו המבחן המדויק "טיפול-תיקון דרך" לבין "טיפול- תיקון בית" קיימים מספר מבחנים אפשריים כמו המבחן הגיאוגרפי ,"מבחן הזמן" ו"מבחן המהות". דהיינו: סוג הטיפול שבוצע ברכב.
על-פי מבחן זה "טיפול דרך" ו"תיקון דרך" הם "טיפול ותיקון 'שנוהגים לעשות בדרך' ולא נזקקים בו בדרך כלל למוסכים ולבעלי מקצוע, היינו – תיקון וטיפול שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מקצוע לתיקון כזה או להביא את הרכב למוסך לשם תיקונו. החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת 'חגורה' הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דווקא" .
"טיפול דרך" כמשמעותו בחוק הוא אך ורק טיפול שנעשה לאחר תחילת הנסיעה, לאחר היציאה לדרך, ואינו יכול להיות טיפול המתרחש במקום חניית הרכב טרם היציאה לדרך. עמדה זו מעוגנת בלשון הסעיף, בהיסטורית החקיקה ובתכלית החוק. לעניין הלשון, הפירוש הפשוט של המושג "טיפול דרך" הוא טיפול הנעשה במהלך הדרך, באותו אופן שבו הפירוש הפשוט והיומיומי למושג "תאונת דרכים" הוא תאונה המתרחשת במהלך הדרך, או במהלך הנסיעה.
נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב "טיפול דרך". תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה. התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעהבמובנה הרחב.
בענייננו, קשירת המטען נעשתה לפני היציאה לדרך ומשום כך אין לראות בה "טיפול דרך" כמשמעותו בחוק. יתר על כן, לא מדובר בטיפול פתאומי, אלא בפעולה שגרתית שיש לבצע דרך קבע לפני תחילת הנסיעה וגם מטעם זה לא ניתן לראות בה "טיפול דרך". לפיכך, נפילתו של התובע מארגז המשאית שעה שקשר את המטען שהיה על גבה אינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד.
הערת המחבר:-
כב' ממלא מקום הנשיאה השופט א.ריבלין קובע שיש צורך בשלושה תנאים על מנת שטיפול ייחשב כ"טיפול דרך" שיאפשר את המשך הנסיעה:-
האחד- שהאירוע המחייב טיפול יתרחש "בדרך".
השני- שהאירוע יתרחש באופן פתאומי וכחלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה.
והשלישי- שהתקלה לא תהיה תקלה ממושכת ומורכבת המצריכה טיפול ע"י איש-מקצוע.
שני התנאים הראשונים ברורים למדי ולא צריכים לעורר בעיות מיוחדות.
לעומת-זאת התנאי השלישי עלול לעורר בעיות פרטניות ולפעמים "הבחנות דקות" מהי תקלה מורכבת ומהי תקלה פשוטה והאם הקריטריון הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי.
שאלה אחרת היא, האם התנאי השלישי באמת הכרחי, מה הפסול במתן פיצוי לאדם המנסה לטפל ו/ ו לתקן תקלה מורכבת כל עוד המדובר באירוע פתאומי שארע בדרך.
שלילת הפיצוי לאדם שמקצועו הוא מכונאי והתיקון נעשה במסגרת עבודתו מוצדקת מנקודת הנחה שאדם כזה מבוטח בביטוח המכסה את עסקו (ביטוח לאומי ואולי אף בביטוח מעבידים) מצב שאינו כך לגבי נהג או מתנדב המנסה לטפל או לסייע בתיקון דרך.
ראה: רע"א (עליון) 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פסק דינם של כב' השופטים: א' ריבלין- משנה לנשיאה, א' גרוניס, ס' ג'ובראן ניתן בתאריך 4/2/09).
