אתר הביטוח - איגוד והתאחדות המבטחים בישראל
















תאונה בשל ניצול הכח המכני של הרכב

אלמלא היה המשיב משתמש בייעודו של המנוף להרמת משאות, לא הייתה מתרחשת התאונה ומכאן מתקיים הקשר הסיבתי

 

 

עא (ת"א) 2530-08‏ ‏ מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' גדעון כהן

 

בית משפט: המחוזי בתל אביב - יפו

 

פסק הדין ניתן  ביום: 12/1/2012

 

על ידי הרכב השופטים: כבוד השופטת אסתר קובו, סגנית נשיאה - אב"ד, כבוד השופטת מיכל רובינשטיין, סגנית נשיאה, כבוד השופטת  עפרה צ'רניאק

 

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו אשר קיבל את טענת הנפגע כי תאונה שנגרמה לו במהלך פריקת סחורה ממשאית - הינה "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

 

בית המשפט דחה את הערעור

 

מתוך פסק הדין:

"החזקה המרבה – ניצול הכוח המכני

1.  הצדדים חלוקים באשר לקיומו הקשר הסיבתי - העובדתי והמשפטי - בין ניצול הכוח המכני של הרכב לבין התאונה, והאם הרכב לא שינה את ייעודו המקורי בזמן התאונה.

2.  הקשר הסיבתי העובדתי הוא הסיבה שבלעדיה אין לקרות הנזק - הזיקה בין גורם מסוים לבין התוצאה המזיקה, בין השימוש ברכב תוך ניצול הכוח המכני לבין נזק הגוף.

3.  הקשר הסיבתי משפטי מתבטא בשילוב בין מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.  מבחן הסיכון, בוחן אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני יוצר ושבגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי. מבחן השכל הישר בוחן את מידת תרומתו של ניצול הכוח להתהוות התוצאה המזיקה ( ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואד קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 671 (1996)).

4.  כאמור, נסיבות האירוע כפי שמצאה ערכאה דיונית תואמות את גרסת המשיב בכתב התביעה: המטען נקשר תחילה למנוף באמצעות עובד זר, ובעת שרשתות הברזל הורמו באמצעות המנוף, הן קרסו ופגעו במשיב. מכאן, כי בעת שאירעה התאונה מנוע הרכב פעל, שכן אין אפשרות להפעיל את המנוף אם המנוע אינו פעיל – ולכן נעשה שימוש בכוח המכני של הרכב.

5.  לטענת המערערות, אף אם נאמץ את גרסתו העובדתית של המשיב באשר לנסיבות האירוע, אין המדובר בתאונת דרכים מאחר וסיבת התאונה הייתה המשקל העודף של המטען, ולא ניצול הכוח המכני של הרכב.  הן מפנות לאמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נ"ו(3) 707, (להלן: "פס"ד פטאפטה") לחיזוק עמדתן.

6.  ברם, בפס"ד פטאפטה נדחתה תביעה לפיצויים מכוח הפלת"ד משום שהנזק נגרם עקב ניצול הכוח המכני של מחפרון, אולםהכוח המכני  של המחפרון  נוצל לייעוד שמעולם לא היה ייעודו המקורי. שם ניצלו את הכוח המכני של המחפרון להורדת צינור שנקשר באמצעות רצועה לכף המחפרון. הצינור התנתק מן הכף ופגע בתובע. נקבע כי שיני כף המחפרון נועדו להינעץ בעפר, הן לא נועדו לשמש מתלה לרצועות מאולתרות שתשמשנה להנפת חפצים, ולכן אין הפיצוי במקרה זה עולה בקנה אחד עם מבחן הסיכון הייעודי של הרכב הדו-הייעודי.

7.  המקרה שם איננו דומה למקרה כאן. בעניינו, אין חולק כי הרכב לא שינה את ייעודו המקורי. התאונה אירעה בעת שהמשיב השתמש ברכב לאחת ממטרותיו הייעודיות, ובעת שהשתמש בכוח המכני של הרכב על ידי הפעלת המנוף. עסקינן במשאית אשר מותקן עליה מנוף אינטגרלי, שמיועד להרמת משאות ולשימוש בהליכי פריקה וטעינה. הרמת המטען באמצעות המנוף – נגרם כתוצאה מסיכון ייעודי אותו יצרה המשאית ככלי תחבורה המיועד גם להובלת משאות – זהו הייעוד הלא תעבורתי של הרכב. כאשר הנזק שנגרם נופל במתחם הסיכון שניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו הלא תעברותי יצר, יש להסיק כי מתקיים הקשר הסיבתי בחזקה המרבה (ראו רע"א 4027/03 איתי כהן נ' אריה ואח' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 22.9.2003).

8.  מכאן, אלמלא היה המשיב משתמש בייעודו של המנוף להרמת משאות לצורך הרמת רשתות הברזל, לא הייתה מתרחשת התאונה ומכאן מתקיים הקשר הסיבתי

9.  הדרוש בין ניצול הכוח המכני של הרכב לבין התאונה, ועסקינן בתאונת דרכים על פי ההגדרה בסעיף 1 לפלת"ד."