מהו כלי רכב מעורב בתאונת דרכים?

רע"א  9115/11 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד עזבון המנוח חראזי אייל ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 2/4/2012

על ידי כב' השופט: המשנה לנשיא  א' ריבלין

עניינו של פסק הדין: האם יש ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שקבע, כי מדובר למעשה בתאונה אחת משולבת באירוע שבו נהרג המחלץ חראזי אייל, ז"ל ?

רקע: רוכב אופנוע בכביש בין-עירוני עצר בצד הכביש בשל תקלה באופנוע, החנה את האופנוע על השול הימני והזעיק מחלץ אופנועים. סמוך לאחר מכן הגיעה למקום הדר כץ, ברכב פיז'ו, החנתה אותו מאחורי האופנוע ונשארה ברכב. לאחר מכן הגיע לאזור המחלץ, אייל חראזי, ברכב יונדאי אליו הייתה מחוברת עגלה לגרירת האופנוע. ברכב הייתה גם ריקי ג'רבי, אשר נשארה בו בזמן התאונה. חראזי החנה את הרכב בין הפיז'ו לבין האופנוע, יצא מהיונדאי והחל ללכת לכיוון האופנוע. בשלב זה הגיעה למקום משאית אשר נסעה בשולי הכביש. המשאית התנגשה בחלק האחורי של הפיז'ו, המשיכה בנסיעה על השוליים, ולאחר מכן פגעה באופנוע ובחראזי וגררה אותם תחתיה עד שנעצרה. חראזי והדר כץ נהרגו בתאונה; ריקי ופנחס ג'רבי נפצעו בה.

בית המשפט העליון דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"דין הבקשה להידחות. סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים קובע כך:

"נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."

פסקנו בעבר כי שאלת האחריות בגין פגיעה בהולך רגל בתאונה שבה היה מעורב יותר מכלי רכב אחד נבחנת בשני שלבים: בשלב הראשון, נבחנת השאלה האם כלי הרכב הקשורים לתאונה הם אכן כלי רכב "מעורבים". בחינה זו נעשית לפי הגדרת תאונת הדרכים שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. המעורבות יכולה להיעשות בשתי דרכים – על-ידי קיום התנאי של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" או על-ידי קיומה של אחת החזקות המרבות שבסעיף 1, ביניהן החזקה בדבר חניה במקום אסור. בשני המקרים יש להראות גם כי קיים קשר סיבתי בין ה"שימוש" או בין החזקה המרבה לבין תאונת הדרכים (ראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים273, 312-308 (מהדורה רביעית, 2012); עניין דוידי, בפס' 9; עניין סוהאחסן, בפס' 5; עניין אדרי, בעמ' 822; ע"א 6527/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ'ארד(טרם פורסם, 7.10.2008)).

דרישת הקשר הסיבתי בין החזקה המרבה לבין התאונה נובעת מפרשנות התנאי "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", שבסעיף 1 לחוק הפיצויים (ההדגשה הוספה). במסגרת בחינת הקשר הסיבתי יש לתת את הדעת הן לקשר הסיבתי העובדתי, הן לקשר הסיבתי המשפטי. באשר להוכחת הקשר הסיבתי לעניין חניה במקום אסור ציינתי:

"יש להוכיח אפוא שתיים: קיומו של שימוש ברכב או התקיימות אחת החזקות המרבות; וקשר סיבתי בין השימוש או החזקה המרבה לבין התאונה. אין די בעובדה כי התרחש מאורע 'שנגרם עקב פגיעה ברכב במקום שאסור לחנות בו'; על מנת שתקום זכאות לנפגע צריך שתתקיים הזיקה התחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה – גישה הבאה לידי ביטוי בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש להקמת הזכאות בהתרחש האירוע נשוא החזקה החלוטה הזו" (ריבלין, בעמ' 308).

רכב אשר אינו עונה על הגדרה זו – מסתיימת הבדיקה מבחינתו, והוא אינו מעורב בתאונה. אם קיים רק רכב אחד העונה על ההגדרה – יכנס המקרה להוראת סעיף 2(א) לחוק הפיצויים, לפיו אחראי הרכב הפוגע בגין הפגיעה שנגרמה להולך הרגל (ריבלין, בעמ' 273, 311).

אם קיים יותר מרכב אחד העונה על הגדרה זו, תיכנס הבחינה לשלב השני. בשלב זה יבחן בית המשפט את שאלת האחריות לנזק במישור היחסים שבין כלי הרכב השונים, במסגרת סעיף 3(ב) לחוק. במילים אחרות, לאחר שנבחנת המעורבות בתאונה במישור שבין הנפגע לכלי הרכב – עוסק סעיף 3(ב) ביחסים ה"פנימיים" בין כלי הרכב המעורבים, וביניהם – בשאלת המגע שהתקיים בין כלי הרכב. כאמור, סעיף 3 (ב) אינו נועד להרחיב את מעגל החייבים במקרה של פגיעת אדם מחוץ לכלי רכב, אלא להסדיר את החיוב בין החייבים השונים הנכנסים תחת החוק.

"הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את 'המעורבות' בתאונה במשקפי 'המגע'. אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה" (עניין סוהא חסן, בפס' 5; ריבלין, בעמ' 273, 311).

בסיכומו של דבר – המעורבות נבחנת במבחנים שמציב סעיף 1 לחוק, לרבות החזקה של חניה במקום אסור ודרישת הקשר הסיבתי שהיא מקימה. ההשתתפות בין כלי הרכב המעורבים נבחנת בשלב השני, דרך התנאים שבסעיף 3(ב), לרבות המגע.

מן הכלל אל הפרט

כזכור, בית משפט השלום מצא כי חראזי היה הולך רגל בעת התאונה. כמו כן נפסק כי המשאית פגעה בפיז'ו וביונדאי, ומיד אחר כך המשיכה ופגעה באופנוע ובחראזי. על כן, על בית המשפט הוטל לבדוק אילו כלי רכב היו מעורבים בתאונה. בתוך כך היה על בית המשפט לבחון את תנאי קיומה של החזקה המרבה, לרבות שאלת הקשר הסיבתי שבין החניה לבין הפגיעה בחראזי. רק לאחר שמצא בית המשפט כי בתאונה היו מעורבים מספר כלי רכב – היה עליו לבחון את שאלת המגע.

כך אכן נעשה. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה הקונקרטיות לא הייתה אפשרות להבחין בין הפגיעה ביונדאי ובפיז'ו לבין הפגיעה בחראזי. על כן, במסגרת בחינת המעורבות בתאונה מצא בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין הימצאותם של הרכבים בחניה אסורה לבין הפגיעה בחראזי. בקביעה זו אין בכוונתנו, כערכאה שלישית, להתערב.

המבקשים טוענים כי עצם המגע בין כלי הרכב אינו צריך להיות סוף פסוק באשר לשאלת המעורבות, ואכן כך – לפני בחינת תנאי המגע יש לשאול אם אכן היו הרכבים מעורבים בתאונה, לפי ההגדרה הרגילה כאמור. רק כאשר מתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה ברכב לבין הפגיעה בהולך הרגל – יש לעבור ולבחון את חלוקת האחריות במשקפי סעיף 3(ב). כך אכן עשה בית המשפט קמא. אין אפוא טעות בהלכה ולא עולה במקרה זה צורך לקיים דיון בשאלות החורגות מעניינם של הצדדים הישירים לתיק. "

פסק הדין באתר הרשות השופטת.