תוכניות התערבות בבתי ספר למניעת תאונות דרכים של נהגים צעירים
מיפוי, אפיון והערכת האפקטיביות של התוכניות בקרב תלמידי בתי הספר - פברואר, 2013
המחקר נערך בחסות קרן מחקרים בענייני ביטוח ליד אגוד חברות הביטוח בישראל
שמות החוקרות:
ד"ר ענת גסר-אדלסבורג, ביה"ס לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה
פרופ' אורנה בראון-אפל, ביה"ס לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה
ד"ר ציפי לוטן, אור ירוק
ד"ר לינור הדר, החוג ללמידה, הוראה והדרכה, אוניברסיטת חיפה
תודה מיוחדת: ד"ר מינה צמח, מכון דחף
רכזת המחקר: ריקי טסלר
סייעו בהכנת הדו"ח: עינת גרינברג, נגה צין, חן יערי, יעל שחם, שאול טרבלסי, לימוראפורי, גלי פלטי, כרמית פלר, דוד אבישי, שוש לונדון ספיר, אורי ברנע ונתן סטולרו.
המחקר בתמצית
קיימות מגוון תכניות התערבות חווייויתיות בבתי הספר שמטרתן מניעת תאונות בקרב בני נוער. עם זאת, תכניות אלו לא נחקרו בצורה שיטתית באשר לאפקטיביות שלהן. מטרת מחקרה זה היא לנתח ולאפיין את מגוון תכניות ההתערבות החווייתיות בבתי הספר למניעת תאונות דרכים של נהגים צעירים ולהעריך את תרומתן האפשרית של הפעילויות כחלק מתכניות התערבות המקדמות את נושא הבטיחות בקרב צעירים. לחקר הנושא חשיבות מרובה מאחר שהשימוש בתכניות התערבות מגוונות הכוללות סדנאות, הרצאות והצגות, כאלמנט פדגוגי ומניעתי נעשה במספר גבוה של בתי ספר.
למחקר היו שבעה יעדים מרכזיים: מיפוי השימוש בתכניות התערבות בבתי הספר, איתור עמדות בוני התכניות והרכזים התעבורתיים, בדיקת מטרות התכניות מול יישומן בפועל, בדיקת ההשפעות של תכניות ההתערבות, איתור המודלים ההתערבותיים התיאורטיים שעליהם מושתתות התכניות, ופיתוח המלצות להערכת תכניות התערבות.
מרבית התכניות שנבדקו, הן בשאלון הכמותי והן בראיונות ובקבוצות המיקוד, התקבלו באופן חיובי על ידי התלמידים והמורים. נקודה נוספת לחיוב היא כי מהמחקר עולה כי נושא תכניות ההתערבות חווייתיות, זוכה לחשיבות ולסדר עדיפות גבוה בקרב כלל הגופים המעורבים. עם זאת, כפי שניתן היה לראות מממצאי המחקר האמפירי, האפקטיביות של תכניות ההתערבות הייתה נמוכה מאוד, עד כדי לא אפקטיבית בכלל בחלק גדול מן המקרים. כמו כן, בחלק קטן מאוד מהתכניות היה מרכיב של התייעצות עם מומחים, כשמרבית התכניות לא הסתמכו על מודלים תיאורטיים והמרכיב הדיוני; קרי השיחה והעיבוד אחרי הצפייה בהן, לא קיבלו התייחסות מספקת.
על כן, ההמלצות לפיתוח קריטריונים להערכת תכניות מתבססות על מספר מישורים. ראשית, יש להעריך אם התוכנית נבנתה תוך שימוש במודלים התיאורטיים המקובלים, אשר נתמכים במחקר האמפירי, כמו למשל מודלים היררכיים ותפיסת סיכונים העולים בספרות שקשורה להתנהגות סיכונית של צעירים בנהיגה. המלצה נוספת בעניין זה, אשר נשענת על הספרות המקצועית, נוגעת לחשיבות המחקר השיתופי עם קהל היעד וביצוע הערכה מעצבת שמאפשרת לשפר את התכניות הקיימות. שנית, יש לבחון אם התוכנית כוללת בתוכה מרכיבי התאמה אישית לתתי אוכלוסיות שונות (הקרויה סגמנטציה) או מורכבת במתכונת של "מידה אחת מתאימה לכל". סגמנטציה היא עיקרון חשוב בתכניות התערבות, אשר מדגיש את היתרון שבחלוקה לתתי קבוצות והתאמת הפניה למאפייני של כל אחת מהן. שלישית, יש לזכור כי המרכיב הדיוני הוא חשוב בהערכת התכניות. כפי שניתן היה לראות במחקר, וכן בספרות המקצועית שקדמה לו, דיון מעמיק מסוגל להעניק את הערך המוסף לתוכנית, לאפשר לעלות שאלות ודילמות בלתי פתורות של התלמידים ועוד. כמו כן, אסטרטגיות חיוביות, כגון הומור, הזדהות ועוד, יכולות לסייע בחיבור של התלמידים עם התוכנית. אסטרטגיות של הרתעה אינן מומלצות בספרות ואם נעשה שימוש בהן יש לתת מקום להעצמה אישית ולפתרונות וטיפים של התמודדות לקהל הצופים בתוכנית.
בנוסף, יש לבחון את תכניות ההערכה גם מהזווית של קהל היעד של התלמידים, אך גם לפנות אל קהל ההורים, זאת מאחר שלמשפחה יש חלק והשפעה בהתנהגות הסיכונית, כפי שעולה בספרות המקצועית ומקבוצות המיקוד. לבסוף, כלל תכניות המדגם ומרבית אלו שמופו היו חד פעמיות. קרי, מפגש אחד עם התלמידים שלאחריו אין המשכיות של הפעילות. ההמלצה, שגם נשענת על המקורות מן הספרות המקצועית שנסקרו, היא לא להסתפק בתכניות חד פעמיות, אלא בתהליכים פדגוגים מתמשכים. מעבר ליתרונות של תכניות מתמשכות, שמאפשרות לתלמידים לחשוב על הנאמר, להטמיע, לשאול שאלות המשך ולעבור תהליך, בדומה לסיטואציה המציאותית, לתוכנית חד פעמית גם היבטים שליליים. כך, למשל, כפי שניתן היה לראות בממצאי קבוצות המיקוד, יכולה תוכנית חד פעמית ליצור "נזק" בדמות לחץ חברתי (לדוגמה, בסימולטור) או לחלופין התמקדות בסיפור האישי וברחמים (כמו במקרה העדות האישית) ולא בנושאים הקשורים לעולם נהיגת הצעירים.
מהצד המנהלי, על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומשרד החינוך להמשיך ולראות בתכניות אשר שמות דגש על המרכיב החוויתי ערך מוסף. אך כדי להבנות תכנית חווייתית, יש לשלב מחקר מקדים עם קהל היעד, מתוך שאיפה לברר סוגיות שקשורות לתפיסות סיכון ולתרבות נהיגה של צעירים ועל בסיסם לבנות תכניות מותאמות. כמו כן, על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשקול לערוך סדנאות, ימי עיון והכשרות ליוצרים שפועלים כיום בתחום, בהתאם להמלצות בדו"ח.
